ישי, ראיתי אותך היום בפסטיבל תימנה ראש העין וקרעת לי את הלב F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

תיראו איזה רמה של כתיבה לאיזה עוד זמר בארץ כתבו דבר כזה ??

אל תהיו עצלניים תיקראו את הכל...

http://www.notes.co.il/mati/24078.asp


כל הזכויות שמורות לאייל בן משה, 2006



ישי, ראינו אותך היום בפסטיבל תימנה ראש העין, (י"ט תשרי תשס"ז' 11.10.06) קרעת לנו את הלב. עלית לבמה שדוף עור, עינייך ברקו, אולי כמו בימי צעירותך, אך הפעם אלו ימי אובדנך. היית הכוכב של הערב, בן העיר, נעים הזמירות ששב מבית האסורים. כולם חיכו לך, באו בשבילך, ספרו את הדקות עד לסוף הערב- השיא של המופע.

מנחה הערב קרא בקול, ישי הוא המלך האמיתי וכולם שאגו לאישור וקמו על הרגלים, מסתירים לכל הקהל שישב על כסאות הפלסטיק הלבנים בכל אירועי הפסטיבל, ואיתם פתאום הופיעו עוד אלפים מכל מקום וגדשו את הרחבה שלפני הבמה – כאילו באו לאירוע האמיתי של הערב.

... ואתה, הקפוא, לאט לאט הפשרת וחזרת להרגיש את הקהל, פלירטטת איתו, הקדשת לו שירים, שוחחת איתו דרך השירים, "ושוב שואל מה יהא 'על ישי'" (במקור: ושוב שואל מה יהא עלי) ואין תשובה" (מתוך השיר 'טעיתי אני טועה' – רמי ברזל, מילים, לחן ושירה - ישי לוי). שינית את מילות השיר וחייכת חיוך נבוך שצפן את כל ייסורך. ילדים קטנים עלו להצטלם אתך, נתת להם עצמך, ללא כל התפארות.

נעדרת הרבה, והצמא אלייך הורגש בכל. אולי בגלל שבאמת חסר לאנשים מלך, ואתה הוא היורש שהולך באותה דרך ייסורים, דרך עקרבים ארורה. עקבנו אחריך דרך מדורי הפלילים בעיתונים, כאבנו את גלגל החיים העקשן שמסרב להסתובב בשבילך. ובכינו, הדמעות זלגו פרצו מתוך מאגרי מים שהצטברו בתוכנו בגינך, כל תנועה, כל מבט שלך, לגמנו את כל כולך, שמחנו איתך, התעצבנו את אסונך, עלינו עם אושרך, חיבקנו את פחדך.

ישי, בעידן של זמרי בוטיק וסטייל, אם תלך מה יהא עלינו שניוותר פה בלעדיך, מה יישאר לנו מאותם שירים אלמותיים, מאותו קסם עני ופשוט שנכפה עלינו על לא עוול בכפנו, שייעדנו לתמימות הנוראה מכל.




ישי, אחי, גדלנו לצלילי שיריך, לנעימת קולך, לצד נפילותיך, שמחים כשקרנך מרקיע שחקים לפתע, לזמן קצוב מהשמיים. כל שיר סימן תחנה בחיינו. ואתה אף פעם לא שכחת מאיפה באת, נשארת שלנו, כמעט ולא התפתת לשיר שירי "אמצע הדרך", "ארץ ישראל הטובה והיפה". יש יגידו שלא הייתה לך ההזדמנות, ולו כן, מי יודע? אך הפרט הזה חקוק בליבנו ומשמר אותך אצלנו לעולמים. הערב כששרת את "השער לגן עדן", החלפת את המילים, "בשבילך אוותר", ב- "בשבילכם אוותר", והמשכת את המילים המקוריות, "... על התהילה על הכל". (מילים ולחן: רמי ברזל). לא מזמן שרת את השיר לאישתך, עכשיו כשהייאוש והבדידות דבקו בכל, שרת זאת לנו בפרץ של נדיבות ואהבה, ואיתך ידענו את הפרדוקס הכואב שאתה עובר ברגע נורא זה.

כי מי עוד כמוך מגיע לגבהים בצליל קולך הענוג הקטיפתי, כמו שזמרת את ה"שישי" ביום שבת , או כמו שקרעת עכשיו בבכי את כל יושבי בית הכנסת ובקול רווי עצב וחרטה קראת וכאבת מגרעין ליבך הטהור את תפילת הנעילה ביום כיפור.






אני חושב שהסיבה שאנחנו - הקהל קשור אלייך נעוצה בעובדה שכאשר אנו רואים אותך, מסלול חיינו עולה בתוך נשמותינו : הילדות בשכונות, זיכרונות משבתות בבית הכנסת, אהבות ראשונות בצל האיקליפטוס המהגר שהשתקע עמוק-עמוק ושאב את נוזלי נפשנו, עמידה מול מורים שלא האמינו בנו, ביסודי, בתיכון ושם גם שלחו אותנו למסגריות ולמוסכים, למספרות. הסתבכויות ראשונות עם השוטר אזולאי, הדרך בה ניווטו אותנו בצבא אל המטבח והאפסנאות, יציאה לאזרחות והפיכתנו לעובדי קבלן, כמו בשיר של אביהו מדינה ששרת, "והפרוטה איננה, גם השכר שחוק, והורים בבית, גם מצבם דחוק" (מתוך השיר - 'נשים חופשיות' מילים אביהו מדינה, לחן אביהו מדינה ומשה בן מוש). לכן כל מילה שלך, כל הברה, כל מחוות גוף, מפעילה בנו בשיווין נפש את סרטי חיינו.

ומה איתך היום' אחי? זמרים צעירים קמים הולכים כל יום כמו אופנות בזויות וניקלות, כמו שירים נבובים המתקראים מוסיקה מזרחית. ואתה כמו עץ זית, שורשיך עמוקים באדמה, וכמוך מנסה בכל כוחו להישאר פה מול בולדוזר התרבות הישראלית שעוקרת אותך מאיתנו.

ואני יודע שאתה לא יכול לעצור את זה, את הטירוף המתחולל בראשך. לא יכול להתנקות מהזוהמה שנדבקה בך כמו עלוקה, וכמו שאמרת בשיר, "בכיתי, ועוד אבכה ..."
(במקור: 'בכיתי, אני בוכה'), (מתוך 'טעיתי, אני טועה') וחייכת ברגע של כנות עם עצמך. רק שתדע, שגם אנחנו בכינו ואולי עוד נבכה בגללך, אחרון דור הנפילים, דור הקולות הזכים ודור הלוחמים. כן, אתה שייך לאלו שחידדו שיניים וכלי כתיבה ושימנו לשון ומיתרי קול נגד ההדרה מהמרכז המוסיקלי הישראלי ( בשונה מאלו שכבר הגיעו למרכז ומיד "השתכנזו").

ישי, האלפים שנהרו מסומאים אל הפארק, לראות כיצד עלית צרוב וחבוט מהשנתיים האחרונות שעברו עלייך - סימנו באהבתם את המרכז הצרוף והאמיתי ומכאן לא צריך ללכת. הרי ראית איך דור של צעירים שלא ידע את ימי בחרותך מדקלם את מילות שיריך מהלב... אז איך ההרגשה מחמד ליבי...


והנה לך סתירה אהובי, אלילי. וזו לא תוכחה, אינני אלוהך איתו ודאי הינך נושא ונותן כל דקה כשאתה נשאר בודד עם נשמתך המשוגעת, הקרועה והדואבת. היה אחד מלך, קולו היה צלול, כמו נחל שכבר לא היה קיים בארץ ישראל. שדים שחורים חיללו בניכם, ושניכם שאפתם אותו רעל מטונף. והוא הלך אל אלוהיו בעינויים, מכאובים ומועקות נוראות. ומה איתך נשמתי? האם גם ניוותר גם ממך וניהפך ליתומים מפסקול חיינו, מאחינו, אהובנו, ראש וראשון לזמרינו, זמר הזמרים, שעל פיו יישק דבר?

ישי נשמה, קולך ונשמתך עוטפים את רגעינו בשלוות עולם, שלוות מלאכי מרום. ישי, אפינו יפסיקו לנשום את אוויר העולם הרעיל הזה, אם יקחו אותך להיות מלאך זמיר בתזמורתו של דויד בן ישי המלך, להיות סולן במקהלתו של אדון עולם.

אני כותב את הדברים הללו מעומקי נשמתי, בשעה שמקובלים קמים להגות בזוהר הקדוש, מסניף את קולך- את כולך מבעד לגלים האלקטרונים של מערכת הסטריאו, מרווה את תשוקתי אליך בכוסית עראק, רק כך יכולתי לכתוב פחדי, חרדותיי מלכתך. מותיר מאחוריך, אותי, ללא נשמה וללא חיים.

ישי, ראיתי אותך היום בפסטיבל תימנה ראש העין וקרעת לי את הלב.

נכתב בלילה של כ' תשרי תשס"ז 12.10.06.

היית ???

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח היום קובי פרץ יקרע לכל הבחורות ת'לב חחחחחחחחחחחח