יום הזהירות בדרכים-הסיפור שלי F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

אז יום הזהירות בדרכים-יום ללא תאונות כביכול.
אז בשביל להעלות את המודעות כתבתי באיזהוא אתר את הסיפור שלי.
חלק מהריפוי אני מרגישה צורך להעלות את זה.
אז העתקתי את זה לפה-הסיפור שלי.

ב14.6.07 בערך ב2 בלילה היתי אמורה להגיע לת"א.
היתי אמורה להגיע.
נסעתי באוטו עם עוד 2 שהכרתי רצינו לשבת בת"א קצת.
אני זוכרת שישבתי מאחורה,עישנתי לי סיגריה בכיף לי שברקע סאקזי
והסברתי להם תדרך.
מה שהיה אחר כך אני כבר לא זוכרת,סיפרו לי.
מה שסיפרו לי זה שנסענו ואופנוע סטה מהתניב ודהר לכיוון שלנו.
אנחנו סטינו כדי לא להיכנס בו ונכנסו בעץ.
האופנוע ברח ואילו האוטו שלנו עלה באש,כשאני שם חסרת הכרה.
לא יודעת מי חילץ אותי אבל שקמתי מצאתי תעצמי יושבת על הרצפה כשמישהו מחזיק לי הגב ומדבר אלי
שאני ישאר בהכרה ואני לא הבנתי מה שקרה נלחצתי והתחלתי לבכות ולצעוק "זה חלוםם זה חלוםם זה לא קרהה"
כולי מלאת דם וכאבים לא יכולה לזוז כלום.
וכשאמרו לי אם אני זוכרת אם מי נסעתי אמרתי שלא וכשאמרו לי תשמות גם לא זכרתי מי אלה.
כבר היתי בטוחה שאבד לי הזיכרון מה שגרם לי להילחץ עוד יותר.
הגיע האמבולנס שמו לי קרש בגב וצווארון ופינו אותי לאיכולוב.
כולי בלחץ שולחים אותי מבדיקה לבדיקה אף אחד לא מדבר איתי לא אומר לי מה יש לי כלום.
אני לבד שם וזהו.
ב6 בבוקר התקשרתי לאמא שלי שתגיע לבית חולים אמרתי לה שהיתה לי תאונה ושהכל בסדר.
בינתיים באה רופאה מסתכלת לי על הפנים וצועקת "אני צריכה פלסטיקאיי שיבוא דחוףף פלסטיקאי לכאןן"
ואני שבכלל לא ראיתי איך אני נראת חשבתי שקרה לי משהו לפנים ואני מדברת אליה היא לא עונה לי
קיצר התחלתי להילחץ ולהשתגע שם.
עד שבא איזה אחד הסתכל לי על הפנים ואמר שיש לי רק חתך קטן בצד.
בא רופא ועשה לי תפרים ליד הגבה.
בינתיים ההורים שלי הגיעו עם אחותי ורואים אותי ככה עם כל הדברים האלה עלי מלאת דם ככה עם צוורון.
הרופא אומר להורים שלי שאני צריכה להיכנס לניתוח דחוף דחוף כבר עוד יומיים-שלוש,שהתרסקו לי החוליות ושבמזל עכשיו אני לא נכה אבל-מהניתוח אני יכולה לצאת נכה.
אמא שלי ואחותי פרצו בבכי,אבא שלי היה פשוט בשוק.
ואני בכלל בהיסטריה.
נכנסתי לאישפוז ואני לא יכולה לזוז פשוט ככה שוכבת אין לא להזיז תצוואר תגב כלום.
הסבירו לי שיש סיכוי שאני יצא מהניתוח נכה-ניתוח של 7 וחצי שעות שצריך לשים לי ברגים בגב ומסמר בצוואר.
בכל הזמן הזה אני חושבת על פרק ב"ניפ טאק" שראיתי שעשו ללקוחה ניתוח וההרדמה
לא הצליחה ככה שהיא הרגישה את כל הניתוח אבל לא יכלה לאותת על כך.
אולי 10 רופאים הסבירו לי שזאת רק סידרה ואין באמת דבר כזה.
נכנסתי לניתוח שערך 7 וחצי שעות מורטות עצבים למשפחתי ולמכרי שהתפללו בשבילי במשך כל השעות האלה.
הניתוח נגמר ואני נכנסתי לטיפול נמרץ שכבתי שם שבוע מורדמת על מורפיום.
אחרי השבוע עברתי למחלקה נירוכרוגית שם שכבתי ב3 השבועות שלאחר מכן.
עדי לא נכה הגפיים שלה יצאו בסדר גמור מהניתוח-יש תקווה.
אז בעודי שוכבת עם איזה 5 אינפוזיות כשההורים שלי נמצאים איתי יום ולילה כל יום מישהו אחר מהם
,לימדו אותי ללכת כמו ילד בן 4 צעד אחר צעד ולשבת.
וכל זה כשאני על מורפיום 24 שעות ביממה עם כאבי תופת עם צווארון וקורסט לגב.
אחרי ה3 שבועות עברתי לסבתא שלי מכיוון שהיתי צריכה טיפול צמוד של 24 שעות ושני ההורים שלי כבר חזרו לעבודה.
אז חודש וחצי שכבתי שם שהדבר היחיד שאני עושה זה לשכב במיטה ולראות טלוזיה.
ככה במשך חודש וחצי.
האור יום היחיד שראיתי היו הביקורות בבית חולים שאליהם כמובן הגעתי וחזרתי באמבולנס.
לאחר החודש וחצי שם חזרתי בשעה טובה הביתה.
שם גם כמובן מה שיש לי לעשות זה רק טלויזיה ומחשב.
מול המחשב זה כאבי גב אז מה שנשאר זה טלויזיה אז עברתי לסלון כי שם יש לי וי או די ככה שיצא שחודש שלם שכבתי שם כשאני קמה רק לשירותים ומקלחת.
לאחר כמה זמן בעת ציולמים בבית חולים הרגשתי לא טוב והגעתי למיון שם אמרו לי שיש לי חשש לקרישת דם בראות מכיוון שאני לא זזה בכלל.
אז אישפזו אותי ועשו לי סדרת בדיקות מקיפה ומה לא.
למחרת שוחררתי עם אזהרה להתחיל להזיז את עצמי קצת.
בינתים עם הזמן הקורסט הורד בשעה טובה ונשארתי עם הצווארון.
ועדיין על מורפיום ועם כאבי תופת עכשיו כבר עברתי גם למחשב.
והזמן עובר וגם הצווארון ירד והנה אני גם מתחילה לרדת למטה לשבת בגינה.
ועדיין על מורפיום ועדיין עם כאבי תופת והנה אפילו התחלתי לסוע במכוניות(כמובן על 40 קמ"ש חח אבל גם משהו).
ואפילו נסעתי עם הידיד הכי טוב שלי לאן שהיתי אמורה להגיע.
ב14.6 נסעתי לת"א רציתי לשבת קצת.
ביום רביעי ה10.10.07 הגעתי לשם.
והנה התחלתי גם פיזוטרפיה אז מרגישה יותר טוב ויותר חוזרת לעצמי,אבל הצוואר -אותו עוד לא יכולה להזיז בכלל.
עם הזמן,תרגול ופיזוטרפיה אני אמורה להגיע לתזוזה מלאה.
והמנתח שלי כל פעם מחדש בביקורת בהלם,כבר אמר לי שהיה אחד הניתוחים המסובכים שלו ולא ישן בגלל הניתוח הזה כמה לילות.
וכל פעם מסביר לי מחדש כמה ניצלתי ואיזה נס יש לי כי אנשים במצמב שאני הגעתי אליהם או מתים,או נכים.
אז זהו בעיקרון זה הסיפור שלי.
איך תמיד חושבים ש"לי זה לא יקרה" אבל עבודה גם אני אמרתי את זה,ולי זה כן קרה.
איך בשנייה אחת השתנו לי כל החיים.
בע"ה אני עוד יחזור לעצמי אבל יש אנשים שפשוט לא חוזרים.
היום הזה מאוד נוגע לי ובגל זה החלטת לכתוב את הסיפור שלי.
תשמרו על עצמכם.

אני לא יודעת מה להגיד,
אני רק אגיד לך..
שאני אוהבת אותך..

וואי, עשית לי צמרמורת בכל הגוף מהסיפור שלך...
נשמה, ד בר ראשון ברוך ה' שהציל אותך
ודבר שני-איך קוראים לאמא שלך? אם את רוצה שנתפלל...
רפואה שלמה ובאמת הלוואי שנצליח לשפר את המצב בכבישים
:Shtigman-Yafa:

http://www.mekusharim.co.il/Forums/Topi ... cID=162017

קחי זה הסיפור שלי שלמזלי נגמר בלי נפגעים

העביר בי צמרמורת לקרוא את זה.. מה שחשוב עכשיו שאת מאחורי זה, והמצב הבריאותי שלך משתפר מיום ליום.

שתהיה לך החלמה מלאה בעז"ה!

מה קרה ל- 2 שנסעו איתך?

החלמה מהירה ורפואה שלמה :Shtigman-Yafa:

זה רק אומר שצריכים להזהר בדרכים !

כל העצב הזה שנגרם למשפחות , זה הרוב מהמלחמות אבל הרוב הם מתאונות דרכים.

תיהיי בריאה ושמרי על עצמך :Shtigman-Yafa:

חייםם שלי ההעיקר שהכלל בסדררר איתךך רפואה שלמהה אוהבת אותךך ותזכריי אאני וא תעוד נעשה חיים!

מאמי קראתי הכל
כולי צמרמורת
אין לי מה להגיד לך

תהיי בריאה

החלמה מהירה מאמי
סיפור מצמרר :Shtigman-Yafa:

וועליההה
חיימשליייי שיהיה לך רפואה שלמה
ובעזרת השם תחזרי לעצמך!

עדי
ברוך ה' את בחיים זה הכי חשוב מאמי
מצמרר פשוט אין לי מה להוסיף
שה' יחזיר אותך איך שאת
אוהב אותך :Shtigman-Yafa:

פייי יאאא ...ברוך השם שאת בסדר חיים שלי וואלה סיפור לא קל בכלל .. מאמי שלי תרגישי טוב ותשמרי על עצמך ....