אני צועדת... F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

קטע מתוך יומן מסע לפולין...
הקטע הכי פחות אישי שמצאתי...
והחלטתי להראות לכם...



קטע שנכתב מיד לאחר הביקור בבורות הירי ביער לופוחובה

אני צועדת ביער..בדיוק כפי שהם צעדו...
צועדת לזכרם..באותו המסלול שהם צעדו למותם..
שם בין כל העצים..הם נרצחו..ללא כל רחמים..
אנחנו צועדים ביער..לעבר הבורות..בדממה..
מעין דממת מוות..מביטה מסביב ורואה
שהכל פה כל כך ירוק..מלא עצים..ודשא.
אומרים שטבע מסמל שלווה..
הרגשתי שזו לא שלווה אמיתית..
איך יתכן שלווה שמקום שבו נרצחו כל כך הרבה אנשים?
הרגשתי שבשלווה הזאת..ביער הזה..
הבכי עוד מהדהד..קולות הירי והצעקות עוד נשמעות...
אנחנו עומדים במעגל מסביב לבורות..
ומביטים לבור..באותו המקום שהם נעמדו..
ושם נרצחו..הדלקתי נר זיכרון..ונעמדתי מולו..עצמתי עיניים ונשאתי תפילה
"שמע ישראל ה',אלוהינו ה' אחד"
עצמתי עיניים..הרגשתי שאני שומעת את זעקות האימה והפחד..
מישהו התחיל לבכות..והרגשתי שזה לא אנחנו שבוכים..
אלא שאני שומעת את הבכי שלהם..הבכי שלהם על שלא יכלו לעשות דבר..
על מותם העצוב..על הפחד שלא ישאר מהם כל זיכרון בעולם..
המדריך החל לשיר..

"...עמוק, עמוק העצב בעיניים
עמוק, עמוק היין במרתף
הלילה את ליבי אקרע לשניים
לך ולגביע הנוטף

אל תשאלני מה
אל תשאלני איך
בני אדם נולדו לשתוק ולחייך
בני אדם נולדו לשכוח וללכת
כרוח הנושבת בשלכת..."

עברה בי צמרמורת..כל מילה נחקקת בלב.. שיר כל כך עצוב..עמדו לי דמעות בעיניים..
והתחלתי לשקוע במחשבות..מה הם עשו? מה הם חשבו באותם רגעים אחרונים?
התחלתי לשיר לעצמי בלב התקווה...הם שרו התקווה לפני מותם..אני שרה התקווה כזיכרון להם..
צעקתי..צעקתי בלב..אנחנו כאן..ותמיד נשאר..תמיד נזכור..
"..נדרתי נדר-לזכור לעד.."
לעולם לא נשכח את כל מה שהתרחש כאן..
המדריך החל לקרוא תפילה..מתוך תהילים..
(תהילים פרק קל)
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת:
מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'.
ב אֲדֹנָי, שִׁמְעָה בְקוֹלִי:
תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת-- לְקוֹל, תַּחֲנוּנָי.
ג אִם-עֲו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר-יָהּ-- אֲדֹנָי, מִי יַעֲמֹד.
ד כִּי-עִמְּךָ הַסְּלִיחָה-- לְמַעַן, תִּוָּרֵא.
ה קִוִּיתִי ה', קִוְּתָה נַפְשִׁי; וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.
ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי-- מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר, שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.
ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל, אֶל-ה': כִּי-עִם-ה' הַחֶסֶד; וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.
ח וְהוּא, יִפְדֶּה אֶת-יִשְׂרָאֵל-- מִכֹּל, עֲו‍ֹנֹתָיו.

רעדתי..ושוב הדמעות צצו בעיניי..
החלטתי שבמקום לבכות..אני נשבעת שלעולם לא אשכח את זה..ותמיד אשא זאת בליבי..
עכשיו אני צועדת חזרה...באותה הדרך..שהם לא חזרו דרכה..
הם נשארו שם..ללא רוח חיים בתוך הבורות...
אני צועדת באותה הדרך..ובוכה...



[hr]
הנה עוד קטע

טרבלינקה-שלב העיכול...

אני לא חושבת שעיכלתי את הדברים
אבל אני חושבת שהתחלתי אולי טיפה להבין..
עכשיו שאני טיפה בארץ וחושבת על הדברים אני מבינה בעצם איפה הייתי..איפה דרכתי...

ביקרנו בטרבלינקה...
ושם ממש שם שלב אחר שלב איך שמתקדמים בתוך האתר זיכרון הגדול הזה
עוברים שלב אחר שלב כמו שהם עשו..ממש כמו שהם עברו...אבל בכל זאת אחרת מהם...
שלב ראשון עוברים בשער ענקי מאבן ורואים משהו שמזכיר המון קברים בשורה ואז מתגלה שזה מה שמסמל את הפסי רכבת
ואז בשלב השני זה מתפצל ומסבירים לך...
שהפיצול נועד כדי להטעות את היהודים שבאו למחנה.. שיחשבו שיש לפסים המשכיות..ולא שם הם עוצרים
ואז מגיעים למקום שבו הורידו אותם ופינו אותם לתאי ההתפשטות..ולמקלחות הראשוניות כדי לתת להם תקווה שהם באמת מתקלחים..ושם בשיא הפחד..פתאום יוצא להם מהמים מהמקלחות והם מרגישים הקלה...
ואז אתה הולך עוד כמה צעדים...ומסבירים לך שהמקום שאתה עומד עליו ליד המצבה..ממש שם..היו תאי הגזים...שהכניסו אותם ישר אחרי המקלחות..ואז אומרים לך שהמקלחות היו במים חמים..כיד להעלות את טמפרטורת הגוף שלהם בשביל הגז...
ואז אתה ממשיך הלאה לעיגול ענקי של אבנים שיוצאות מהאדמה... 18 אלף אבנים...
ואומרים לך שהיו 18 אלף נרצחים ביום...וממש מתחת לכל האבנים האלה...הם נקברו
כל ההסברים האלה חודרים לתוכך ואתה פשוט לא קולט..אי אפשר לקלוט...!