שבת שלוםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם נשמות F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד




שבת קודש היא האות הגדול והברית שנתן לנו הקב"ה לדעת כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם ושבת ביום השביעי, והוא יסוד האמונה. וארז"ל שקולה שבת ככל המצות. כל המשמר את השבת כהלכתו, כאלו מקיים כל התורה כולה, וכל המחלל את השבת כאלו כפר בכל התורה כולה, וכן הוא אומר בעזרא, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצוות ואת שבת קדשך הודעת להם (שולחן ערוך)

הדלקת נרות
ירושלים 18:31
תל אביב 18:27
חיפה 18:27
באר שבע 18:27

צאת שבת
ירושלים 19:19
תל אביב 19:16
חיפה 19:15
באר שבע 19:15

פרשת שבוע: נצבים -וילך
הפטרה:שוש אשיש



פרשת נצבים
מעינה של תורה

ראש השנה
פרשת ''נצבים'' נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה; ואין זה מקרה.

בפרשה זו מדובר הרבה על התשובה וגמולה, ככתוב: ''ושבת עד ה' אלהיך ושמע בקולו... ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך; ושב וקבצך מכל העמים, אשר הפיצך ה' אלהיך שמה'' (ל', ב'-ג'). ואף תחילת הפרשה מרמזת, שאנו עומדים ערב יום הדין: ''אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם'' (כ''ט, ט') פירשו חכמים בדרך הרמז: אתם עומדים היום בדין של מלכו של עולם.

דורשי רשומות מציינים, ש''אתם נצבים היום'' בגימטרייא 694, כמניין המלים ''לעמוד לסליחות''. ואכן, במוצאי שבת הסמוך לראש השנה (או במוצאי שבת שלפניו) משכימים בני קהילות אשכנז באשמורת הבוקר לסליחות הראשונות, וכך מתקיים בכל דור ודור הכתוב: ''אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם''.

שבת פרשת ''נצבים'', הסמוכה לראש השנה, אינה ''שבת-מברכים'' - כשאר השבתות הסמוכות לראש-חודש, שבהן מברכים את החודש הבא בתפילה מיוחדת. וכל כך למה? כדי לבלבל את השטן, המבקש לקטרג על ישראל, שלא ידע מתי יחול ראש השנה.

ורמז לדבר בכתוב הבא, שנזכר בו ראש השנה: ''תקעו בחודש (=בראש-חודש) שופר, בכסה ליום חגנו'' (תהילים פ''א, ד') - שיהא יום החג (=ראש השנה החל בראש-חודש מכוסה, ולא יפרסמוהו ברבים.

''אתם נצבים היו כלכם לפני ה' אלהיכם: ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושטריכם…'' (כ''ט, ט')

למה נסמכה פרשת ''אתם נצבים'' לקללות (לתוכחה הקשה שבפרשת ''כי תבוא'': כ''ח, ט''ו-ס''ח)? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים (=תשעים ושמונה קללות) - חוץ ממ''ט שבתורת כוהנים (=מלבד ארבעים ותשע הקללות שבפרשת ''בחוקותי'': ויקרא כ''ו, י''ד-מ''ג) - הוריקו פניהם (=החווירו מרוב פחד) ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו (=בקללות מרובות אלו)?! התחיל משה לפייסם: ''אתם נצבים היום...'' - הרבה הכעסתם למקום (=לה'), ולא עשה אתכם כליה, והרי אתם קימים לפניו (=כולכם ניצבים לפני ה' בלא פגע).

נשאלת השאלה: מדוע ''הוריקו פניהם'' של ישראל, כששמעו את הקללות שבפרשת ''כי תבוא'', ולא הגיבו כך על הקללות שבפרשת ''בחוקותי''?

מסביר זאת רבי גרשון אשכנזי בספרו ''עבודת הגרשוני'': הקללות בפרשת ''בחוקותי'' נאמרו בלשון-רבים; וכבר אמרו חז''ל בדברים רבה (ב', י''ד): ''כל צרה שהיא של יחיד - צרה; וכל צרה שאינה של יחיד (אלא מופנית לרבים) - אינה צרה''.

משום כך לא התרשמו רבים בישראל מן התוכחה שבפרשת ''בחוקותי''; כי אמרו בלבם: אין הדברים מופנים אלינו, אלא לאחרים! אולם לאחר השמעת התוכחה בפרשת ''כי תבוא'' בלשון-יחיד - חש כל אדם בישראל, שהדברים מופנים אישית אליו; ולכן ''הוריקו פניהם'' והביעו באזני משה את תחושת הפחד, שאפפה אותם מפני הבאות.

על כך השיב משה, הרועה הנאמן, לישראל בדברי פיוס ועידוד: ''אתם נצבים היום כלכם'' וגו' - כיום הזה, שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר (=חוזר ומאיר לאחר החשכה), כך האיר לכם (ה') וכך עתיד להאיר לכם; והקללות והייסורים מקיימים אתכם ומציבים (=מחזקים) אתכם לפניו (רש''י, שם) .

) לדברי הגאון רבי אליהו מווילנא, מתכון כאן הכתוב לארבע הדרגות של שרים, שנתמנו על-ידי משה בעצת יתרו: ''שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות'' (שמות י''ח, כ''א). ''ראשיכם'' הם שרי אלפים, שהם ראשים על כולם. ''שבטיכם'' הם שרי המאות, שהם שופטי ישראל; כמו ''לא יסור שבט מיהודה'' (בראשית מ''ט, י'). ''זקניכם'' הם שרי החמישים, המלמדים תורה ברבים. ''ושוטריכם'' הם שרי העשרות, הכופים את המוני-העם על פסקי הדיינים.

) אתם נצבים (=עומדים וקיימים לעד), ולא אומות העולם. משל לאבן גדולה, שהיתה מושכבת בתוך הרחוב. כל מי שהיה רואה עצמו גבור, היה בא ומתגולל בה (=ומתגלגל עליה) - והיא נופלת עליו ושוברתו ומת; ואילו האבן עומדת במקומה. כך אומות העולם משעבדים בישראל, וישראל קיימים לעולם.

) משה הקדים ראשים (=מנהיגים) לזקנים (=לתלמידי-חכמים), וביהושע (שאסף את כל שבטי ישראל לשכם לפני מותו) כתוב: ''ויקרא לזקני ישראל ולראשיו'' (יהושע כ''ד, א'); לפי שבמשה כולם היו תלמידיו, וביהושע לא היו כולם תלמידיו (לכן הקדים יהושע את תלמידי-החכמים למנהיגי העם).

דבר אחר: לפי שצפה משה ברוח-הקודש, שעתידים ישראל להיסגר (=להימסר) למלכויות, וראשיהם עומדים על-גביהם (להנהיג את העם בימי השעבוד) - לפיכך הקדים ראשים לזקנים.


המשך הפרשה:
http://www.shofar.net/site/ARparasha.asp



ספר קצור שו"ע סימן עב - גודל קדושת שבת

(א) שבת קודש היא האות הגדול והברית שנתן לנו הקב"ה לדעת כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם ושבת ביום השביעי, והוא יסוד האמונה. וארז"ל שקולה שבת ככל המצות. כל המשמר את השבת כהלכתו, כאלו מקיים כל התורה כולה, וכל המחלל את השבת כאלו כפר בכל התורה כולה, וכן הוא אומר בעזרא, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצוות ואת שבת קדשך הודעת להם:

(ג) לפיכך משבח הנביא ואומר אשרי אנוש יששה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו'. וכל השומר את השבת כהלכתו ומכבדו ומענגו כפי כחו, ג"כ מפורש על פי הנביא שכרו גם בעוה"ז חוץ מן השכר הרב הצפון לעוה"ב, שנא' אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממוצא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר:

(ד) כתיב זכור את יום השבת לקדשו, פירוש שיזכור בכל יום ויום את יום השבת לקדשו. שאם נזדמן לו דבר מאכל חשוב שאינו שכיח בכל יום והוא דבר שאינו מתקלקל, יקנהו לכבוד שבת. ובערב שבת מצוה שישכים בבוקר לקנות צרכי שבת, ויכול לקנות גם קודם התפלה ובלבד שלא יאחר עי"ז תפלת הצבור. וטוב יותר לקנות בערב שבת לכבוד שבת מלקנות ביום חמישי אך דבר שצריך הכנה יקנה ביום ה'. ועל כל דבר שהוא קונה יאמר לכבוד שבת. מתקנת עזרא שיהיו מכבסין הבגדים בחמישי בשבת לכבוד שבת, ולא בע"ש, מפני שבע"ש צריך להתעסק בצרכי שבת:

(ה) מצוה על כל אדם שאע"פ שיש לו כמה משרתים, מ"מ יעשה גם הוא בעצמו איזה דבר לכבוד שבת כדי לכבדו, כדמצינו באמוראים, רב חסדא היה מחתך את הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים, ור' זירא היה מדליק את האש, ורב נחמן היה מתקן את הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת, ומפנה כלי החול. ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגום בכבודי, כי זהו כבודו שהוא מכבד את השבת:


אתר שבת:
http://www.shabes.net/