ואתם, מה הייתם עושים? קליפ קצת בנוגע למלחמה ומספר דברים שלי F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

"הקש ששבר את גב הגמל"...
http://www.youtube.com/watch?v=qw4ZZihEpbI

אם לא הבנתם, בהתחלה מתוארים 4 דמויות:
1. הדמות הראשונה, שהולכת ראשונה - מחבל מתאבד. למה הוא מתואר כתינוק? פשוט מאוד, כי אותם מחבלים לא מבדילים בין גיל (ומין), ואפילו ישלחו תינוקות עם חיתול להתפוצץ וזאת רק כדי להשיג את מטרתם.
2. הדמות השניה - חסן נסראללה.
3. הדמות השלישית (מצד שמאל) - מחמוד אחמדינג'אד, נשיא איראן.
4. הדמות הרביעית - בשאר אל אסד, נשיא סוריה. מתואר בלבוש נשי, עם שדיים; במילים אחרות, מככב כאישתו (שותפו הצמוד) של מחמוד.

כתחילה, מתואר המחבל הולך לעבר אדם (ישראלי) ומפוצץ את עצמו לידו.
לאחר מכן, מתואר נסראללה כאשר מחזיק בידו פטיש, שסיפק לו בשאר, כי הרי מי מספק את התחמושת לחיזבאללה? נסראללה הולך ומכה בישראלי; כבר מכה שניה כהתנגדות לישראלים.
בשלב השלישי, מתואר מחמוד, כאשר מספק גם הוא נשק לנסראללה - חץ וקשת. נסראללה מכה פעם שניה (מכה שלישית, בהס"כ) בישראלי, אך עדיין, הישראלי נרתע מלהכות בחזרה.
פעם רביעית, נסראללה בונה לעצמו מגדל (בונקר), ממנו יוכל לשבת ולפקד על טיליו שיורו לעבר ראשם של הישראלים (מכה בראש הישראלי).

כעת, מה עושה אדם שנמאס לו מתקיפות חוזרות ונשנות? מחזיר בחזרה, לא? כי אם לא יחזיר, האויב רק ימשיך ויעצים את תעוזתו. ומה עושים שאר האנשים שעדיין לא עיכלו את העובדה, שאם אויב יותר לו לבצע את מעשיו ללא כל הרף רק יגדל, יצמח ויתחזק הוא? פשוט יושבים, מחכים שהאויב ישנה את דעתו, כי פתאום יבוא לו ביום בהיר אחד, ואף יעזו להתנגד לעזור לעצמם, להלחם במלחמה שלהם, מול האויב העומד מולם. אז מה קורה פה? המדינה השתגעה? לא די שסבלנו מספיק, גם כעת אנו צריכים לשאת זאת?
אז הרגנו חפים מפשע בלבנון, בשגוי, כמובן, אבל מה הייתה המטרה? פשוט לבוא ולחסם אותם כי סתם מתחשק לנו? בטח שלא, אלא כי נאמר שפועלי חיזבאללה נמצאו באותם מקומות ותפקידנו הינו פשוט ביותר - למנוע מאויבינו לחסל אותנו. אשמתינו שכל המקרים עד כה קרו? לא, אשמתו של האויב, שמהווה כבסיס למבצע כולו. מדינת ישראל אינה מדינה אלימה, ולא קרה מקרה אחד בו תקפנו מדינה אחרת, מפאת רצונינו לשלוט עליה. משמע, אנו דוגלים בשלום ולא במלחמה, איננו מעוניינים במלחמה, אלא בשלום בארצנו, למען עם חופשי, ארץ ציון, ירושלים.

כתבתי זאת כי חשתי רע מאוד בקשר לחללינו היקרים, ואיך לא. יש לי בן דוד בצבא, בצנחנים. כל יום שעובר בו אני קורא חדשות וצופה בטלויזיה, אני חושב עליו ועל שאר הישראלים, שנלחמים למענינו, כי אם לא הם אף אחד לא יצילנו מעת צרה, וכמובן, תודה בלתי נשכחת לאלוקים שבימים קשים אלו עדיין מאפשר לנו לחיות, לפחות פיזית.

יום טוב, אנשים ושיבוא עליכם ועל משפחותיכם אושר רב.