בית המקדש F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

בית המקדש




כל העוסק בתורת בית המקדש כאילו עוסק בבניינו

שהקב"ה מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר ?
-"הגד את בני -ישראל את הבית ויכלמו מעוונותיהם ומדדו את תכנית "

אמר יחזקאל לפני הקב"ה: "עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית ?... וכי יכולין הן לעשות ? הנח להם עד שיעלו מן הגולה ואחר כך אני הולך ואומר להם "

אמר לו הקב"ה ליחזקאל: "ובשביל שבניי נתונים בגולה יהא בניין ביתי בטל ?!?".
אמר לו הרב"ה: "גדול קרייתה בתורה -כבניינה. לך אמור להם,ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה - אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית "




בתורה ישנה מצווה להקים מקדש - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה,ח). במדבר היה המשכן הנייד שהוקם בידי משה, כמקדש הראשוני. בספר דברים, לפני הכניסה לארץ, ישנה הדגשה של ריכוז הפולחן במקום אחד - "במקום אשר יבחר ה'". כאשר הגיעו ישראל לארץ, הם בנו משכן זמני שנדד במספר מקומות. אחד מהמקומות החצי-קבועים, שהיה כבר משכן אבן, היה שילה, כמסופר בספר שמואל.

בבית המקדש היו כלי פולחן שונים. העיקריים שבהם: מזבח העולה - שעליו הקריבו הקורבנות והמנחות, מזבח הזהב - שעליו הקטירו קטורת של בשמים. המנורה - שהודלקה מידי יום וסימלה את אור החכמה. השולחן שעליו הונח לחם הפנים שסימל את עולם החומר והפן הכלכלי. וארון הברית - שבו היו לוחות הברית ושברי הלוחות הראשונים. מעל הארון היו הכרובים - שעל פי האמור במסכת יומא, היו פסלים של מלאך ומלאכית מזהב, שמסמלים את הקשר בין הקב"ה לישראל.

המקום הקדוש ביותר במתחם של המקדש היה קודש הקודשים שבו היו הארון והכרובים. בכל ימות השנה היה מקום זה, מובדל בפרוכת בד שעליה היה רקומים הכרובים ואילו בשלושת הרגלים, היו מפשילים את הפרוכת, כדי שהעם יוכלו לראות את את הארון והכרובים. למקום זה היה מותר להכנס רק לאדם אחד לכהן הגדול ורק יום אחד בשנה ביום כיפור. לאחריו בקדושה היה המתחם של הקודש, שבו היו מזבח הזהב והמנורה אחד למול השני. באזור זה היה מותר רק לכהנים מזרע אהרון לשהות. הכהנים היו חייבים ללכת יחפים במקדש מפאת קדושתו, והייתה מערכת חימום תת קרקעית שחיממה את כפות רגליהם בימי החורף.
בנוסף לכהנים, גם ללויים היו תפקידים. בנדודי המדבר הם היו אחראיים על נשיאת כלי המשכן והובלתם. ואילו במקדש היו להם שני תפקידים: הראשון להיות חיל משמר, לאבטח ולשמור על הפתחים, ולהרחיק את מי שאינו ראוי להכנס, והשני לשורר שירי מעלות ולנגן בכלי נגינה. על פי המתואר במסורת שירת הלויים הייתה קסומה ומיוחדת.
על פי המתואר בספר עזרא, כורש החזיר את כלי המקדש מידי נבוכדנצר, אבל חלק מכלי המקדש, ובהם הארון והכרובים נעלמו בחורבן בית ראשון ולא היו קיימים בבית שני. על פי המתואר בשער הניצחון של טיטוס, מנורה וכלי פולחן נוספים היו גם בבית שני.

שני בתי המקדש עמדו ביחד על תילם כאלף שנים.

בית המקדש הראשון

דגם של בית המקדש הראשוןבית המקדש הראשון נבנה בירושלים, על הר המוריה, על-ידי שלמה המלך (930-970 לפנה"ס).

דוד המלך עשה את ירושלים למרכז מדיני-דתי לממלכת ישראל, והעביר אליה את ארון האלוהים (שמואל ב ו-ז) ואילו שלמה בנה את המקדש כ"בית זבול" לאלוהים וכסמל לזיקת העם לבית דוד. הוא נבנה במקומו של גורן ארונה היבוסי, שם רכש דוד את הקרקע, והקים בו מזבח לה' (שמ"ב כד,כא-כד).

בנית כל מערכת הבנינים והכלים של בית המקדש ארכה ככל הנראה 16 שנים (מהשנה הרביעית למלכות שלמה ועד לעשרים), כאשר הבית עצמו נבנה במשך שבע שנים. לצורך הבניה גבה שלמה מסים רבים מהעם, והסתייע בעבודתם ובנסיונם של הצידונים.

במקדש היו 3 חלקים עיקריים:

האולם - המבוא למקדש
ההיכל - המקום העיקרי לעבודת הפולחן הרגילה
הדביר (קודש הקודשים) - משכן ארון הברית והכרובים.
יש חוקרים הסבורים כי הדביר עמד על "אבן השתייה" שיש שסוברים שזוהי אותה האבן השוכנת היום בתוך כיפת הסלע ושימשה לו כדוכן. בחצר המקדש עמד מזבח הנחושת להקרבת קורבנות, ולפני הכניסה לדביר עמד מזבח ארזים מצופה זהב, שעליו היו מקטירים קטורת.

בית המקדש היה סמוך לבית המלך ותפס חלק ניכר משטח העיר. הוא עלה בהדרו על כל בתי הפולחן בישראל. הבנייה מאבני גזית ומעצי ארז וכן מעשי האומנות בתוך המקדש ומערכת כלי הפולחן, היוו חידוש באדריכלות הישראלית בימים ההם. סגנון הבנייה היה מצרי.

עם בניית בית המקדש לא בוטל הפולחן בבמות שבחלקי הארץ השונים, ואלה הוסיפו לשמש לצורכי זבח וקורבן, למרות שהתורה אסרה שימוש בבמות בזמן שבית המקדש קיים. עם פילוג הממלכה (930 לפנה"ס) נותקה ממלכת ישראל מהמקדש בירושלים שהיה מעתה מרכז פולחן לממלכת יהודה בלבד. בממלכת יהודה הוסיפו לזבוח בבמות השונות עד לימי יאשיהו (662 לפנה"ס) כאשר נהרסו הבמות ובית המקדש נהיה למקום היחיד לעבודת אלוהים. בזמן זה אף נאסרה עבודת אלילים איסור גמור והציווי על עבודת האלוהים הפך לייסוד האמונה הישראלית.

בית המקדש הראשון עמד על תלו כארבע מאות שנה עד שהועלה באש ב-586 לפנה"ס על ידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל, שכבש את ירושלים והחריבה. חורבן הבית סיים את תקופת "בית ראשון". במהלך גלות בבל, פסק בית המקדש לשמש בית רוחני ליהודים.


בית המקדש השני

איור של בית המקדש השני
דגם של בית המקדש השני (בניין הורדוס). צולם במלון הולילנד שבירושלים. הדגם הועבר למוזיאון ישראל.בית המקדש השני נבנה על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון, בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון במאה הששית לפני הספירה, בתמיכה ועידוד הפרסיים בעקבות הצהרת כורש, כאשר עממי האזור ובראשם "סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי, וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי" (ספר נחמיה ב), ניסו להפריע לתהליך זה. כפי המתואר שם "הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח. וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל-מָתְנָיו וּבוֹנִים" (נחמ' ד,יא-יב).

מטרתם של העולים הייתה שיקום בית האלוהים החרב, מאחר שכל ההתרחשויות הנכבדות בחיי האומה היו קשורות במקדש ובעבודת האלוהים שבו: בחצרות המקדש היו חכמים ומורים שהורו דברי תורה והגות. בלשכת הגזית שבעזרת המקדש ישב הסנהדרין. בבית המקדש רוכזה הספרות הלאומית, זו שנכללה בתנ"ך והספרים החיצוניים, וכותבי ספרים ומגיהים ריכזו את הספרות שיועדה ליהודי הארץ והתפוצות. בידי הלוויים טופחה שירת התהילים והימנוני דת שונים. הבאים לבית המקדש היו זובחים קורבנות, שומעים דברי תורה, או עולים אליו לדין או למשפט.

המקדש היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות-עזרות שהקיפו אותו. ההיכל עמד בראש הר הבית ואילו העזרות היו נמוכות ומוקפות חומה, לצדיהן היו מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש. החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" ובה נערכו התאספויות לשם קריאת תורה. באירועים אלו היו נוכחות גם נשים - וזה אחד ההבדלים בין בית המקדש השני והראשון.

את הקורבנות היו מקריבים בעזרה הפנימית שהקיפה את ההיכל, בהיכל הודלקו קטורות ודלק נר התמיד. בקודש הקודשים - הדביר, לא נמצא כל חפץ פרט לאבן השתייה, עליה הקטיר הכוהן הגדול קטורת פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.

המקדש שנבנה בידי עולי בבל היה פשוט וללא פאר. המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שכלל את המקדש והפכו ליצירת פאר (כדי למצוא חן בעיני העם היהודי) כפי שכתוב בגמרא שאמרה: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו" (בבא בתרא ד' א') בהתיחס למקדש הורדוס. בית המקדש שבנה הורדוס היה בנוי מאבני שיש ירוק ולבן ויש שסוברים גם שיש כחול שהיה יוצר מראה של גלים (סוכה נא, ב). אף לאחר מותו המשיכו בשיפורי הבנייה ובהרחבת הבית כמעט עד לחורבנו.

העם היה מביא למקדש קורבנות בוקר וערב, העבודה הייתה מלווה בשירת התהילים ובקריאה בתורה. את הקורבנות היו מקריבים הכהנים . אולם חובת עבודת המקדש הייתה בידי העם, ועל כן היה מחויב לכלכלו- תרומה שנתית בגובה "מחצית השקל". אחד הביטויים הנכבדים ביותר לזיקת העם למקדש הייתה העלייה לרגל בעיקר בפסח, בסוכות ובשבועות.

אבל בבית המקדש השני היו חסרים ארון הברית, צנצנת המן (מזון שנתן ה' לבני ישראל בדרכם לכנען), האורים והתומים ומטה אהרון, אבל היו בו המנורה וכלי פולחן נוספים. תחת ארון הברית נותרה רק אבן השתייה שעליה קיימו את המצוות הקשורות בקודש הקודשים ביום כיפור.

בית המקדש השני עמד על תילו כ-585 שנים (לשיטת חז"ל - רק 420 שנה), ונחרב על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה ולא הוקם בשלישית, אף שהיו רעיונות כאלו מטעם הרומאים, כמה מאות שנים לאחר חורבנו.


המשך :

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7% ... 7%93%D7%A9