להצלחתך הצלחת משפחתך וכל עמו ישראל F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

להצלחתך הצלחת משפחתך וכל עמו ישראל

תהילים פרק עט
א מִזְמוֹר, לְאָסָף:
אֱלֹהִים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ-- טִמְּאוּ, אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ;
שָׂמוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים.
ב נָתְנוּ, אֶת-נִבְלַת עֲבָדֶיךָ-- מַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמָיִם;
בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ, לְחַיְתוֹ-אָרֶץ.
ג שָׁפְכוּ דָמָם, כַּמַּיִם--סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם; וְאֵין קוֹבֵר.
ד הָיִינוּ חֶרְפָּה, לִשְׁכֵנֵינוּ; לַעַג וָקֶלֶס, לִסְבִיבוֹתֵינוּ.
ה עַד-מָה יְהוָה, תֶּאֱנַף לָנֶצַח; תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ, קִנְאָתֶךָ.
ו שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ-- אֶל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ:
וְעַל מַמְלָכוֹת-- אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ, לֹא קָרָאוּ.
ז כִּי, אָכַל אֶת-יַעֲקֹב; וְאֶת-נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.
ח אַל-תִּזְכָּר-לָנוּ, עֲו‍ֹנֹת רִאשֹׁנִים:
מַהֵר, יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ-- כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד.
ט עָזְרֵנוּ, אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ-- עַל-דְּבַר כְּבוֹד-שְׁמֶךָ;
וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל-חַטֹּאתֵינוּ, לְמַעַן שְׁמֶךָ.
י לָמָּה, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם-- אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם:
יִוָּדַע בַּגֹּייִם (בַּגּוֹיִם) לְעֵינֵינוּ; נִקְמַת, דַּם-עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.
יא תָּבוֹא לְפָנֶיךָ, אֶנְקַת אָסִיר: כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ--הוֹתֵר, בְּנֵי תְמוּתָה.
יב וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם, אֶל-חֵיקָם;
חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי.
יג וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ, וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ-- נוֹדֶה לְּךָ, לְעוֹלָם:
לְדֹר וָדֹר-- נְסַפֵּר, תְּהִלָּתֶךָ.

הלכה
ספר קצור שו"ע סימן קכא - הלכות תענית צבור

(א) מצות עשה מדברי הנביאים להתענות בימים שאירעו צרות לאבותינו. ותכלית התענית היא כדי לעורר את הלבבות לפקח על דרכי התשובה, ותהי זאת זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיו כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות. ובזכרון הדברים האלה נשוב להיטיב, כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם. ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים לפשפש במעשיו ולשוב מהן, כי אין העיקר בתענית, כמו שנאמר באנשי נינוה וירא האלקים את מעשיהם, ואמרו רז"ל וירא את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ואין התענית אלא הכנה לתשובה. לכן אותן אנשים שכשמתענים הולכים בטיול ומבלים את היום בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העיקר:

(ב) ואלו הן הימים - שלשה בתשרי בו נהרג גדליה בן אחיקם. שלאחר שחרב בית המקדש, השאירו נבוכדנצר בארץ ישראל, וישימהו לראש על ישראל. וע"י שנהרג גלו כולן ונהרגו מהם לאלפים ונכבה גחלת ישראל הנשארת:

(ג) עשרה בטבת, בו סמך מלך נבוכדנצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק, ומזה נמשך החורבן:

(ד) שבעה עשר בתמוז, בו אירעו חמש צרות. נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר כמ"ש בתורה, וזה היה בי"ז בתמוז. ונתבטל קרבן התמיד. והובקעה העיר בחורבן בית שני. אע"ג דבחורבן הראשון הובקעה בט' לחודש, דכתיב (ירמיה י"ב) בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר וגו' ותבקע העיר וגו', אבל בחורבן השני בשבעה עשר בו הובקעה העיר, וחורבן בית שני חמירא לן. (ועוד איתא בירושלמי דגם בראשונה היה בי"ז, אלא שמפני הצרות טעו בחשבון). ושרף אפוסטומוס הרשע את התורה. והועמד צלם בהיכל ע"י רשעי ישראל, וזה גרם חרבנו וגליותינו:

(ה) ותשעה באב, בו ביום נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ ישראל, כי אז חזרו המרגלים, וככו ישראל בכיה של חנם, ונקבע לבכיה לדורות. ובו ביום היה החורבן הגדול שנחרב בו בית המקדש הראשון וגם השני. ונלכדה העיר ביתר שהיתה עיר גדולה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל. ובו ביום חרש טורנוסרופוס את ההיכל ואת סביביו, ונתקיים הפסוק ציון שדה תחרש. (ועוד יש תענית צבור, תענית אסתר, לקמן סימן קמ"א ס"ב):



הלכות ימי בין המצרים ותשעה באב


http://halachayomit.co.il/displayResult ... egoryID=18


http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2452