ברירת שמשון F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

זה סיפור מאוד מעניין...על יחידת שמשון שהייתה קיימת בעבר ופורקה...
מכיוון שבד"כ שמפרסמים פה משהו שהוא יותר ארוך מדף..
אתם מגיבים שאין לכם כוח לקרוא..
החלטתי בתור התחלה להביא רק את 2 הפרקים הראשונים..
מי שירצה את ההמשך שיכתוב לי בפרטי...
אם יהיה ממש ביקוש..אני אפרסם את הכל כבר פה

לכל המורעלים למינהם על קרבי..זה ממש בשבילכם...
לכל מי שאוהב דברים מעניינים..זה בשבילכם...


פרק ראשון

ברירת שמשון - סיפור המסתערבים


הם פעלו לבד, בזוגות, בשלשות, חמושים רק באקדח ובמבטא מזויף. הסיכון היומיומי, המטורף, גבה מחיר. אחד שלף אקדח על החברה, אחר חנק את אמו. היו גם רגעי פורקן. השתכרויות אחרי חיסולים, והתחזות לנרקומנים שמזריקים לוורידים. לוחמי שמשון נשלחו אל מעבר לקווים, ללב עזה ולמחנות הפליטים, לצוד מחבלים בתוך המון משתולל. לפני עשר שנים הכל נגמר. עכשיו מספרים המסתערבים על ההכשרה האכזרית, רגעי האימה כשזהותם נחשפה, והצלקות שנשארו בנשמה.



היא פרצה תמיד משומקום, הפאודה. לרוב זה התחיל עם אבן לא גדולה שנזרקה על ידי אחד מנערי מחנות הפליטים שחשד בזוג המסתערבים החוצים את השוק. השניים, עושים עצמם מתעלמים, היו ממשיכים כרגיל. ואז עוד אבן קטנה ליד הרגליים, מצפה לתגובה, בוחנת גבולות. לפעמים הלוחם המחופש היה מסתובב, רועד מפחד בתוכו, ושואג על הילדים בקול מלא ביטחון: "מה בזין שלכם‭."!?‬ רק לעתים רחוקות היו הילדים המתצפתים קונים את ההצגה. הם הרי למדו מגיל אפס להריח מי באמת אכל ביוב של מחנה פליטים מאז שנולד. כמעט תמיד עלו על הניב הלא מוכר, הישראלי.
שריקה. הרחוב, כמו הסרטים המראים את ניו יורק בהילוך מהיר בבוקר, מתמלא בספיד. צעקות "ג'יש, ג'יש" ‭")‬צבא‭.("‬ אבנים. גשם של אבנים. בלוקים. מנועי מקררים. דודי שמש. כוח חילוץ מוזעק. יריות לתוך ההמון. נסיעה מטורפת דרך השוק ברכב מאיים להתפרק. סיוט. מוות בעיניים. פאודה.
הפאודה חדרה לסיוטים של לוחמי שמשון. בחלום הכל היה אמיתי. אתה במבצע. מעירים אותך, אתה יוצא לחדר התדריכים, משם לשטח. איציק היה חולם שהוא נתקל בתוך ההמון, מכוון את הנשק והקנה נמס. אי אפשר לירות. ואז היה מתעורר.
מי שחווה פאודה, לא יכול לשכוח אותה. גם שרון לא שוכח. במהלך כוננות קיבלו הוא וחבריו פקודה לצאת למחנה הפליטים אל-בורייג‭.'‬ באותו יום הוכרזה שביתה במחנה. אף רכב לא נסע ברחוב. הוחלט על כניסה במכונית "מסוערבת‭."‬ בפתח המחנה תמרנו הלוחמים בין מקררים על הכביש. בפינות הבחינו בקלות בילדים התצפיתנים מחכים לבואם. אחרי כמה דקות הרחוב הראשי התמלא באלפי אנשים. ביניהם רצו רעולי פנים עם גרזנים.
"אנחנו פורקים מהרכב ספונטנית שלושה אנשים‭,"‬ נזכר שרון. "לא מוכנים מבחינת איפור. השטח חם. השטח מחפש אותנו. הרחובות נהיים יותר צרים. הכל מתמלא באסטות בצדדים, ואנשים קצת מסתכלים. אני עוצר ליד איזה דוכן ושואל בערבית מה השעה. להפגין ביטחון. פתאום התהלוכה מולי. אלפי אנשים בצעקות. רעולי פנים מכל עבר, ואתה אומר לעצמך: 'אנחנו שלושה אנשים, כולם פה מתים להרוג אותי‭.'‬ ההיגיון אומר: 'עוף מפה טמבל, עוף‭,'!‬ טירוף. אתה נכנס למוות שלך. ילדים מסתכלים עלי ואני יודע שהם חושדים, מריחים משהו מסריח. שניים מהם הולכים מאחורינו. פתאום אחד אומר לי: 'סלאם עליכ‭.'‬ אני עונה: 'עליכום סלאם‭.'‬ הוא שותק לרגע, מחליט מה לעשות ואז צורח 'ג'יש‭!!‬ ג'יש‭,'!!‬ כמו כלב שחוט הוא צועק. פתאום בבת אחת, אלפי אנשים בצעקות. הלב שלך לא בתחתונים. הוא לא ברגליים. אתה לא מוצא אותו. אין לך מושג איפה הוא. המשכת בלי הלב שלך. נשרפנו.
"המבוקשים בורחים ונשאר רק העם. הם הכי מפחידים אותי. המסה. אני צריך למלט את עצמי. חותך שמאלה מהרחוב הראשי בלי לדעת איפה אני. מגיע לצומת מואר קטן מלא אנשים. אנחנו צועקים 'הצבא שם, הצבא שם' ומצביעים לכיוון השני. כולם רצים לשם ואנחנו הפוך. מיד קולטים שאנחנו מחרטטים. חבר שלי חוטף בלוק לרגל ואני פתאום מרגיש כאילו מישהו נותן לי נבוט בראש, וחוטף בלוק לפנים. ממשיכים לרוץ כמו כלבים. תוך שנייה שוחטים אותנו. כולם רצים וצועקים בכיוון שלנו. נכנסים לאיזה בית, קופצים לחצר. הכל בוץ. מנסים ליצור קשר עם החילוץ. אין קשר. אני שומע אנשים מגיעים. אנחנו קופצים מעל הגדר והבגדים נקרעים. כמו חיות פצועות. רצים על החיים שלנו. חותכים שמאלה, מנסים למצוא את ציר טנצ'ר. מזל, זכרתי. אנחנו בכיוון היציאה. נעצרים ומתחילים ללכת כרגיל. להיטמע בתא השטח החדש. אני מתחיל להרגיש כאבים מטורפים בפנים‭."‬
שמשון, המסתערבים של עזה, היתה היחידה הכי מבצעית, הכי מסתכנת, הכי שרוטה בצה"ל. היא אמנם פורקה סופית רק ב‭,'96-‬ אבל כבר עשר שנים היא למעשה לא קיימת. מאז שביום אחד הכל נפסק, "כשהשלום פרץ‭,"‬ כפי שלוחמי היחידה מתבדחים.
אחרי שהוציאו אותם מלב הרצועה ב‭,'94-‬ שום דבר כבר לא היה דומה לטירוף המבצעי של שנות האינתיפאדה הראשונה, שנודעה אז פשוט כאינתיפאדה. היום, ארבע שנים בתוך האינתיפאדה השנייה, עם חיסולים מהאוויר, כניסה למחנות בטנקים ונגמ"שים, ושכבות על גבי שכבות של מיגון, קשה לדמיין כיצד העזו לוחמי שמשון לפעול כפי שפעלו.כניסה בזוגות ובשלשות לקני הצרעות של רצועת עזה,חמושים רק באקדח ובשלוש מחסניות, שהוסתרו תחת הגלבייה.
לוחמי צוות נובמבר ‭'91‬ של שמשון הם שכיבו את האורות בבסיס בחאן יונס. לפני עשור בדיוק השתחררו. היום הם בני 30 פלוס, רובם נשואים. אז, כשהיו בני ‭,18‬ התגייסו ליחידה בגלל האקשן, בגלל האגו. גם לכתבת הטלוויזיה שחשפה את יחידות המסתערבים בפעם הראשונה, היתה השפעה על השאיפה להגיע לשמשון. והיו גם סיבות צפויות פחות. איציק, למשל, למד ושיחק בתיאטרון עוד טרם גיוסו. האפשרות ללבוש זהות אחרת, כלוחם מחופש, הציתה את דימיונו.
ללוחמים הללו היתה השפעה משמעותית על הלחימה בפלשתינים. ללחימה היתה השפעה לא פחותה עליהם. סיפורם, מלווה בעדויות לוחמים מתקופות קודמות יותר, הוא סיפורו של ניסיון צבאי, שספק אם יחזור בעתיד הקרוב.