התייחסות נכונה לחיים קשה{מאוד} אבל כדאי F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

התייחסותנכונהלחיים...-לקרואעדהסוף

להגיד. מיכאל הוא אדם שאוהב לאהוב. אחד שתמיד יש לו משהו חיוב
כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא עונה: "אם מצבי היה טוב יותר,
הייתי שני אנשים"
פשוט טיפוס חיובי ואופטימי.

לומר לו להביט כשעל אחד העובדים היה עובר יום רע, מיכאל היה שם בשביל
הצד החיובי במצבו. על

סגנונו המיוחד, עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו:
פשוט לא מבין. אי אפשר להיות חיובי כל הזמן. אני
אז איך בכל זאת אתה מצליח?"

מיכאל ענה לי ברוגע: "כל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי כי עומדות בפניי
שתי אפשרויות:
אחת - להיות במצב רוח טוב
והשנייה - להיות במצב רוח רע
בוחר להיות במצב רוח טוב. אני

בכל פעם שדבר רע קורה, אני יכול לבחור להיות
לבחור ללמוד מהניסיון; ; אני בוחר ללמוד מהניסיון קורבן או
כאשר מישהו מגיע אליי בתלונה, אני יכול לקבל את תלונתו
או להצביע על נקודת אור בבעייתו,
אני בוחר בנקודת האור.

כן בטח, זה לא ממש קל", מחיתי בתסכול.

זה קל מאוד אמר מיכאל. "החיים הם למעשה מקבץ של בחירות. כשאתה מוציא מהם
את כל השאר הטפל והשולי, כל מצב ומקרה הוא בחירה. אתה בוחר איך להגיב
במצבים שונים ומגוונים.
אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב-רוחך.
אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע.

ובשורה התחתונה: זו הבחירה שלך איך לחיות את חייך.
כשיצאתי ממשרדו של מיכאל הרהרתי על מה שאמר.

בחירות בחיי למרות שלא המשכנו להיות בקשר, חשבתי רבות עליו כאשר בחרתי
במקום להגיב אליהם.

שנים אחדות מאוחר יותר, שמעתי כי מיכאל היה מעורב בתאונת,
מגובה 30 מטר בעת שעבד על מגדל תקשורת. בה נפל
לאחר 18 שעות ניתוח וטיפול נמרץ,
שוחרר מיכאל מביה"ח כשלגבו הוכנס מוט ברזל .

שלומו? ראיתי אותו שישה חודשים לאחר התאונה.. כששאלתי אותו מה
השיב: "אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים.
רוצה לראות את הצלקות מהניתוח? "
החלטתי לראות אותן אך שאלתי אותו, מה עבר בראשו בזמן התאונה
שעדיין לא נולדה. הדבר הראשון עליו חשבתי, היה שלומה של ילדתי-לעתיד

מיכאל. "לאחר מכן, כששכבתי על הקרקע, אני זוכר שעמדו ענה
אפשרויות. יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות, בחרתי בחיים.


לא פחדת? לא איבדת את ההכרה?" שאלתי אותו נפעם.
הזמן מיכאל המשיך, "...החובשים היו נפלאים. הם המשיכו לומר כל
שהכל יהיה בסדר.
אך כשהם הכניסו אותי לחדר מיון, ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים
וממש פחדתי. והאחיות
בעיניהם ראיתי את מה שחשבו - "הוא גמור". ידעתי שאני חייב לעשות משהו.
ומה עשית?" שאלתי.
שאלה אם אני אלרגי למשהו? הייתה שם אחות גדולה ששאלה אותי שאלות" ,אמר מיכאל. "היא
"כן" עניתי לה.. הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי.
לקחת נשימה עמוקה וצעקתי "לכוח-המש יכה". בזמן צחוקם, המשכתי ואמרתי להם:
"אני בוחר לחיות. נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת.

מיכאל חי תודות לכישוריי רופאיו, אך גם בגלל גישתו המדהימה לחיים.
למדתי ממנו כי כל יום אנו בוחרים לחיות בצורה מלאה. גישה, היא בסופו של דבר, הכל.
מספיק צרות לעצמו. לכן, אל תדאגו למחר. מחר כבר ידאג לעצמו לבדו. לכל יום יש
אחרי הכל, היום הוא המחר שבגללו דאגת אתמול...


בפניך עומדות שתי אפשרויות:
האחת: להתעלם ממכתב זה.
. והשנייה: להעביר אותו הלאה.
אני מקווה כי תבחר באפשרות השנייה. אני יודעת שאני עשיתי זאת....