דבר תורה - פרשת שמיני + זמני שבת F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

השבת בע"ה נקרא את פרשת "שמיני" (חומש ויקרא)

---

מבושה לכבוד

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קְרַב אֶל-הַמִּזְבֵּחַ... " (ויקרא, ט', ז')

בפרשתנו מסופר על חנוכת המשכן במדבר.
לאחר אימונים וחזרות רבות, הרגע הגדול מגיע - הקרבת הקרבן במזבח!
משה רבינו מצווה לאחיו אהרון הכהן "קרב אל המזבח"?

אך מדוע אהרון נצרך לציווי מיוחד?!? הרי ברור לו תפקידו וכהונתו!
ועוד לאחר כל כך הרבה חזרות והכנות לאירוע?!?

אלא,שברגע האמת אהרון הכהן נזכר בכתם שחור קטן ברזומה שלו – השתתפותו בחטא העגל.
כשליח צבור של כל העם היהודי, קשה היה לו מבושה לגשת למזבח.

ומשה רבינו אומר "קרב אל המזבח" מעלתך כהונתך ותפקידך המיוחד,
זה בגלל היותך אדם שמתחרט ומתבייש על השלילי!
וכדברי רש"י (מגדולי מפרשי התורה) שהציווי הנ"ל לא היה רק לאהרון הכהן, אלא גם לכל עם ישראל.

כלומר:
מצד אחד - להתחרט ולהתבייש!
מצד שני - להמשיך קדימה בכל הכוח.


קרדיט:
וורטס

---

נדב ואביהו

פירושים רבים ישנם לגבי מהות חטאם של נדב ואביהו.
יש האומרים שהקריבו אש זרה, מבחוץ, יש דעה שהקריבו שתויי יין,
או שנכנסו מחוסרי בגדים (לא לבושים בכל הבגדים שצריך ללבוש כהן בעת הקרבה).

אחד ההסברים, מתרכז בעיקר בכך שנדב ואביהו עשו את מה שלא נצטוו.
השפת אמת מביא בשם חידושי הרי"ם שעיקר העשייה של המצווה הינו הציווי.
למרות שנדב ואביהו היו גדולי עולם עם כוונות טובות, מכיוון שלא עשו את מה שנצטוו – נענשו.
קל וחומר למי שעושה את מה שנצטווה, אך על פי שלא אם כל ה"כוונות" – שמעשהו חשוב ככל הכוונות.
על זה ניתן לומר הסבר לפסוק :"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ, וְיֵרָא אֲלֵיכֶם, כְּבוֹד ה'" (ט', ו').
מהו ה"דבר הזה"?
הרי לא כתוב לפני כן שום דבר שאפשר לומר שהמילה "זה" מכוונת אליו.
אלא שהכלל שנשמע מכאן הינו שמה שציווה ה' תעשו – רק את אשר ציווה. לא פחות ולא יותר. (לא חמש ציציות ולא שלושה בתים בתפילין…)
אהרון ציית לציווי ולכן יצאה אש ואכלה את הקרבן, אולם נדב ואביהו לא שמעו ועל כן יצאה אש ואכלה אותם.
למעשה ניתן לקשר ולומר שלכן נאמר על כל מלאכה ומלאכה שעשו במשכן "אשר ציווה אותם".
וכאשר בני אהרון קלקלו ועשו אשר לא נצטוו, חזרו על עוון העגל שנאמר בו "עשו עגל מסכה אשר לא ציוויתים".
זה מסביר את דברי חז"ל על הפסוק שנאמר על אהרון: וגם "וּבְאַהֲרֹן, הִתְאַנַּף ה' מְאֹד" (דברים ט,' כ') – זה כילוי בנים.
חטאם של בני אהרון הזכיר את מעשה העגל.

העונש החמור בא שוב להרתיע שלא לעשות אלא את מה שנצטוו. לא פחות ולא יותר.

קרדיט:
"הגות בפרשיות התורה" מאת יהודה נחשוני

---

שבת שלום.


לעילוי נשמת רבינו ועטרת ראשנו הגר"ע יוסף בן ג'ורג'יה זצוק"ל

לעילוי נשמת הגראי"ל הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל

לעילוי נשמת האדמו"ר מקאליב, הרב מנחם מנדל טאוב זצ"ל

לעילוי נשמתם של כל היהודים אשר נרצחו בפעולות הטרור והאיבה הי"ד

החייל עמית בן יגאל ז"ל הי"ד

הרב שי אוחיון ז"ל הי"ד

אסתר הורגן ז"ל הי"ד


יהודה בארקן ז"ל


ולרפואת :

כל חולי עמו ישראל !


זמני השבת:
http://www.yeshiva.org.il/calendar