הגנב הקדוש F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד


למה זה קוראים לאיש קדוש בשם גנב?
החסיד רבי רפאל ולץ ז"ל מסקולי, גליציה ספר מה שספרו לו זקני העיר:
הסבא קדישא משפולי היה רגיל להתרועע עם הגנבים ושום איש לא ידע איזה עסק יש לו עמהם וכשהיו הגנבים נתפסים וריצו את עוונם בבית הסהר היה הסבא משיג להם מאכל ומשקה וסיפק כל צרכם והיה רגיל להתפאר לה' "בהגנבים שלו" ושמעו כמה פעמים שאמר בפה קדשו: "רבונו של עולם! ראה נא את הגנבים שלי, אפילו הקטן שבהם כמה מעלות טובות יש לו". פעם בראש השנה סיפר לקהל לאחר התפלה שהיום היתה לו בתפלת 'שמונה עשרה' עבודה קשה מאד, כי ראה שהמקטרגים עשו מסך מבדיל בין תפילות ישראל לאביהם שבשמים והתחיל לחפש לצדדים ולצדדי צדדים אולי יוכל להדחק ולהכנס להמליץ טוב על ישראל והנה חומת ברזל סגורה ומסוגרת ואין שום מבוא כניסה.
ונזכרתי סיפר הסבא – בגנבים שלי, שהם מסוגלים לשבר את המנעולים הכי חזקים וחיש מהר קראתי להם ותכף באו ושברו את המנעולים והרסו את החומה ונעשה אור גדול והקב''ה עמד מכסא דין וישב על כסא רחמים ומלאכי רחמים הכניסו תפילות כל ישראל לפני שומע תפילה ונתקבלו ברחמים וברצון.

"נו מה אתם אומרים על הגנבים שלי? ראו נא כמה מעלות טובות להם"!

וקרה פעם שהגנבים רצו לגנוב את כל ההון הגדול, כסף וזהב ואבנים טובות בכנסיה הגדולה שבשפולי.
הבנין היה גבוה במיוחד ולו חומת אבנים גבוהה ועומד באמצע העיר.

לא מצאו הגנבים שום דרך ומבוא להכנס, רק על ידי שאחד מהם יטפס ויעלה בגובה הבנין למעלה. דרך חלון צר וקטן. רק איש אחד צעיר ונמוך קומה וקל באבריו יכול לעשות זאת 'יוסלה גנב'.
ויהי בחצי הלילה, התקבצו הגנבים מאחורי הכנסיה ויוסלה טיפס מהר ועלה למעלה, פרץ דרך החלון הקטן, נכנס פנימה, קיבץ את כל הצלמים של זהב וכל האבנים הטובות שהיו שם, כרך את הכל במפות שהיו פרושות שם על השלחנות והתכונן להעלות את כל זה למעלה, עד אותו החלון הקטן שממנו נכנס, בתוך כך באו פתאם שומרי העיר ופגשו את הגנבים והתחילו לצעוק עליהם ותכף ברחו משם. יוסלה לא ידע מ'הבקור' הפתאמי של השומרים וכשהוציא ראשו מחוץ לחלון וחבילות הגנבה נמשכות אחריו בחבלים, נתן אות לחבריו בלשון הגנבים, להודיע להם שגמר את מלאכתו ושיקבלו ממנו את החבילות.

השומרים הקיפו את הבית ותפסו את האיש בבית המשמר עד יום הדין והודיעו לכומר.
ויהי ביום המשפט כשהביאו את יוסלה לפני השופטים, טען שכל כונתו היתה רק לבחון את האליל שהם עובדים לו אם יש בו ממש ונמלך לבוא אליו בלילה, בשעה שאין שום אדם, להתפלל לפניו שיעזרנו בפרנסה ברווח, לפרנס אשתו ושני ילדיו ואז ידע שהוא אלוה ויעבוד אותו כל ימי חייו.

אמנם כשבא והתפלל לפניו פעם ושתים ושלש ואין קול ואין עונה, פה לו ולא ידבר, עינים לו ולא יראה, אזנים לו ולא ישמע, נתמלא עליו עברה וחימה, נגש אליו ואמר לו: "הרי אתה מטעה את ההמון שיעבדוך כאלוה והנה אני רואה שאין בך ממש.

מוטב שאקח אותך לי, אמכור את הזהב שלך ותהיה לי לפחות פרנסה לפרנס את בני ביתי".

"והתחלתי" - המשיך יוסלה לספר לפני השופטים, "להזיז אותו ממקומו וראיתי שהידים והרגלים שלו לא ימושו ולא יהלכו ולא מגינים על עצמם כלל. והבנתי ששאר האלילים הקטנים הנמצאים שם בודאי שלא יעמדו נגדי ולקחתי את כולם עם התכשיטים שעליהם ולא אמרו לי דבר. ועתה" – סיים יוסלה – "הרי עשיתי לכם טובה גדולה שתדעו לבלי ללכת אחרי ההבל ולבלי לעבוד דבר שאין בו ממש".

השופטים דנו את יוסלה למיתה ע"י שריפה ושישרף לפני פתח הכנסיה בנוכחות קהל רב. את פסק הדין מסרו ליוסלה בכתב.
וראש השופטים אמר לו:
"יש לך עדין עצה להציל את חייך ממות המר הזה. מפני שאתה עוד צעיר לימים והראית דבקות גדולה לעלות לרום גבה 'בית היראה', החלטנו שאם תמיר את דתך אז נשאירך בחיים ועוד ניתן לך מתנות ונעשירך עשר רב".

ויען יוסלה גנב בקול גדול:
"אני יוסלה גנב עברתי על הרבה עברות, עשיתי הרבה חטאים ועונות ופשעים, אבל להמיר את דתי– זאת לא יעשה יוסלה גנב, אפילו אם ייסרו אותי בכל היסורים שבעולם".

והוסיף עוד יוסלה:
"משוגעים שכמותכם! מי יעשה כזאת להחליף א-לקים חיים באבן דומם, מעשה ידי אדם, שלא היה בכחו אפילו להציל את עצמו מידי"?

ואחרי כן חזר הרבה פעמים על כך:
"יוסלה גנב הוא אמנם יוסלה גנב, מלא חטאים ועונות ופשעים, אבל להמיר את דתו – זאת לא, זאת לא יעשה בשום אופן".

הובילו את יוסלה בחזרה לבית המשמר וכשהגיע היום הנועד לשרפתו, התאסף עם רב על יד בית היראה, נטלו חבית גדולה מלאה זפת והדליקו אותה ואת יוסלה העמידו אצל החבית הדולקת בלהב גדול.

והכומר פנה ליוסלה ואמר:
"עדין יש לך בררה להציל את עצמך ממיתה נוראה זו, אם תמיר את דתך. ואם לאו – ישימו אותך בתוך החבית הדולקת ואחר תשרף".

ויוסלה עונה בקול:
"אני יוסלה גנב הנני אמנם יוסלה גנב, אבל להמיר את הדת – לא ולא"!

ויקחו את ידיו של יוסלה ותחבו אותן לתוך האש הדולקת בחבית והתחילו ידיו להשרף יחד עם הזפת והיסורים הנוראים שלו אין לשער.

והכומר פנה אליו שוב:
"עוד לא עבר המועד, אם תמיר את דתך, רופאים מומחים ירפאו את ידיך השרופות ועוד תחיה בטוב ובנעימים".

ויוסלה מרקד ברגליו מחמת גודל היסורים והגוים מחזיקים אותו בידיהם שלא יפול

והוא צועק בקול:

"יוסלה גנב ישרף באש ויסבול כל היסורים שבעולם, אבל את דתו לא ימיר".

וכך היה צועק והולך שלא ימיר יוסלה גנב את דתו עד שנשרף.

כשהכירו הגוים שכבר יצאה נשמתו, מסרוהו ליהודים שיקברוהו. והוא הוא הקדוש המונח בבית החיים שבשפולי וקוראים אותו עד היום ''הקדוש, יוסלה גנב''. על מצבתו נחרת באיזה זמן ובאיזה יום קידש את השם ברבים.
והסבא קדישא משפולי היה אומר אחר כך לפני הקהל:
"תראו, שלא לחנם אני משבח את הגנבים שלי"

מתוך אתר שופר של הרב אמנון יצחק
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=7626