***החפץ חיים והחייל*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

לעילוי נשמת חיים רפאל בררחל ממן ז"ל

מסופר על ה"חפץ חיים", שהיה נודד למכור את ספריו, וראה פעם באסכניה בוילנא יהודי חסון ומגושם, נכנס, מתישב ליד השולחן, ופוקד על המשרתת בצורה בלתי הוגנת, שתגיש לו נתח אוז צלוי וכוס משקה חריף. ומיד, בלי ברכה, חטף הוא בתאותנות את נתח האוז, והכניסו לפיו. ה"חפץ חיים" נדהם "מהמחזה", ורצה לגשת את הזולל, כדי להעיר לו על קלות דעתו.

אולם, בעל האכסניה התקרב חרש את אורחו החשוב, כדי למונעו מצעד זה. שכן, חשש הוא מפני שערוריה. אותו יהודי היה חיל ניולאיני לשעבר, הדיוט, עלול הוא לקלל, ואף להרים יד על הצדיק. "אנא, רבי, הנח לו. אמנם יהודי הוא, אך אין אל מי לדבר. הריהומגושם מידי בור ממש, ולא למד אחרת. כיון שכשהיה בן שבע, נחטף יחד עם ילדים אחרים, קנטוניסטים, ונלקח לסיביר. ועד גיל שמונה עשרה גדל שם בין איכרי המקום, ואח"כ עבד בצבא את הצאר ניקולאי במשך עשרים וחמש שנים. במקומות כאלה, האם היה יכול ללמוד משהו יותר טוב? היש פלא שגדל כה מגושם, לאחר שקרוב לארבעים שנה לא היה מצוי בסביבה יהודית, לא למד אות אחת מן התורה, ולא ראה פנים יהודיות? מוטב, רבי, שלא תתחיל עימו. כבודך יקר מדי בעיני" – סים בעל האכסניה.
חיוך שלו, מסביר וחביב, הופיע על פניו המאירות של "חפץ חיים", ואז אמר לבעל האכסניה: "אל תחשוש! כבר אדע כיצד לשווחח עימו, והנני מקוה שתמצח מכך טובה". ה"חפץ חיים" נגש אליו, הושיט לו ידו לשלום עליכם, ונעימה לבבית וידידותית, פתח ואמר לו" "האם אמת הדבר ששמעתי עליך, שבתור ילד קטן נחטפת, ויחד עם ילדים אחרים בלקחת לסיביר הרחוקה, גדלת בין גויים, ולאזכית ללמוד אפילו את אחת מן התורה? עברת את הגיהנום בעולם הזה – סיוטים, צרות, רדיפות איומות, עינויים נוראיים! הרשעים אמרו לא פעם להעבירך ע דתך, אילצוך לאכול חזיר, נבולות וטרפות, ואף-על-פי-כן נשארת יהודי, ולא התבוללת! מאושר הייתי לו היו לי זכויות כשלך, והייתי בן העולם הבא כמוך.
מקומך בעולם האמת הרי יהיה בין הצדיקים וגאוני עולם. האם דבר קטן הוא מסירות- נפש שכזו- לסבול יסורים – נפש שכזו –לסבול יסורים שכאלה למען היהדות, למען כבוד שמים, שלשים וכמה שנים רצופות? הרי זה ניסיון גדול יותר משל חנניה, מישאל ועזרייה! דמעות הופיעו בעיניו של החיל הניקולאיני לשעבר. הוא הזדעזע מהמילים הלבביות והחמות, שזרמו מלב טהור, ושלטפו והחיו את נשמתו המיוגעת. משנודע לו שה"חפץ חיים" עומד לפניו, פרץ בבכי עז, והחל לנשק את ה"חפץ חיים". הוסיף ואמר לו ה"חפץ חיים" : "אדם כמוך, שזכה, להחשב בין הקדושים, שמוסרים את נפשם על קידוש השם - לו קבלת על עצמך לחיות עתה את שארית חייך כיהודי כשר, לא היה מאושר כמוך בארץ!" ואכן, היהודי שוב לא עזב את ה"חפץ חיים", עד שהפך לבעל תשובה אמיתי, וצדיק גמור!