***תפארת הנשמה - שתתפאר בתפארת השמחה אשר תשמח בה'*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

ותבהיק זיו יראתך להבהיק יקר הודע, ויערב אור חמדתך ליוצרך באהבת תשוקת חשק תאוות עליון להתעטר עטרת יפי המחשבות הזכות הטהורות, ותהיה נוהמת מגודל עליצותה לידידה ידיד עליון, ותתקשר בקישורי חבה, ותהיה דורשת וחוקרת אחר המעלות לאור באור החיים, ובעת אשר היא מתרוממת ומגדלת ומגלגלת לדעת קדושת יוצרה ומדבקת באמונה לבורא יתברך, אז היא מתפשטת בחידוש גיל ומרחבת בשמחתה, באותה שעה מתקדשת קדושת קודש הקודשים, ואז מתאווה ונושאת חן לפני מלך מלכי המלכים, ובעת ההיא מתייקרת ומתייפה ומתהדרת בהדרת גאון עז תקף הדרתה, ואז העליון יסגלנה להצהיר זיוה, להכניסה בחדרי זהר ולצררה בצרור החיים. והרחמן ישימנו מאנשי עבודתו השמחים.

עוד יש תועלת בשמחה, כמו שני אנשים שאמרו עליהם שהיו מבני העולם הבא בשביל שהיו אנשים שמחים, וכשהיו רואים איש עצב היו משמחים אותו, וכשהיו רואים שנים מתקוטטים זה עם זה, היו אומרים להם מלי דבדיחותא עד שהיו עושים שלום ביניהם. וכן לעניין ההלכה, מתחילין במלי דבדיחותא לפתח הלב ללמד בשמחה, אך לא שמחת נבל ושמחת הבל, אלא דברי המצוות המשמחים את הלב, כדכתיב: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהילים יט, ט) - וכל זה בשמחת מצווה.

וכן כשיש לאדם שום ייסורים, ישמח גם-כן. וכן אמרו חכמים: חביבין יסורין (ב"מ פה, א). ועוד אמרו חכמים: כל השמח בייסורים שבאין עליו מביא ישועה לעולם (תענית ח, א). וירגיל פיו לומר "גם זו לטובה" (שם כא, א), או "כל מה דעבד רחמנא לטב עבד" (ברכות ס, ב), כי יש כמה רעות אשר סופם טובות, וכן דרשו רבותינו על מקרא זה "אודך ה' כי אנפת בי, ישב אפך ותנחמני" (ישעיה יב, א).

משל בשני בני-אדם, שהלכו לעבר בספינה.
האחד ישב לו קוץ ברגלו, עד שלא היה יכול לילך בספינה, וחברו נכנס בספינה לעבר, התחיל זה לקלל את יומו. לימים שמע שנטבעה הספינה ומתו האנשים אשר בה, אז התחיל זה לשבח לבורא יתברך, כי ראה שהיה זאת כדי להחיותו (נדה לא, א). לכן ישמח אדם בייסורין ובשאר נזקין שיהיו לו, כי אינו יודע מה טובה עתידה להיות לו מהם. וכן עשה נחום איש גם זו (תענית כא, א).

עוד טובה, לשמח חתן וכלה, שנאמר: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה" (ירמיה ז, לד). ומאוד יזהר שלא לשמחם בנבול פה, כי זאת השמחה היא אף וחמה וקצף; ולא שמחת אנשים ונשים יחדו, כי זאת השמחה היא קלות ראש; ואפילו בשעת ההספד והאבל אמרינן: אנשים לבד ונשים לבד (סוכה נב, א), כל-שכן בשעת השמחה. ודרשינן: "והצנע לכת עם אלוהיך" (מיכה ו, ח) - זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה (סוכה מט, ב).

גם צריך לשמח בשבתות וימים טובים ופורים, כי כולם לזכר יציאת מצרים ולזכר הנסים שהפליא עם בחיריו, לכן ישמח בלבו בזכרו חסדי המקום וגדל טובותיו עם עושי רצונו, ובעבור כן מתקנים מטעמים ומלבושים יקרים ושותים יין כדי לשמח הלב. ויזהר שלא ישמח בשמחה ההיא על ההבלים, אלא ישים השמחה על אהבת השם יתברך, ויתגעגע בשעשוע אהבת הצור, וישמח ויגיל בשמחת אדון כל, אשר צווה להתענג ביום ההוא ולשמח. גם יזכור בימים ההם נעם עולם הבא, אשר היא תכלית הנעימות. ונאה לאדם בעת ההיא שמתענג בתענוגים, שיזכור התענוגים הגדולים ויתאווה להם, כדכתיב: "אז תתענג על ה'" (ישעיה נח, יד).

גם ישמח כשיראה שמחת הרשעים ותענוגי הפושעים ויחשוב: אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה (נדרים נ, ב). ועל זה אמר דוד: "נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו" (תהילים ד, ח). משל: זה דומה למלך שזמן אורחים, וכשהגיעו לחצר המלך ראו שהכלבים אוכלים אווזים ותרנגולים, אז שמחו האורחים ואמרו: אם כלבים כך, אנו המזומנים לסעד עם המלך מה יהיה לנו (מדרש שוחר טוב, ד, יא). ואין לשמח בטובתו ולא ישמח בשום עניין אלא בעניין המביאו לעבודת המקום ברוך הוא.

צריך אדם שלא לשמוח על דבר שהוא טוב לו ויש בו תקלה לאחרים, כגון אדם שיש לו תבואה - לא ישמח אם יהיה יקר ורעב, כי בשביל טובתו לא ישמח בתקלת העולם. גם לא ישמח במיתת האדם אף-על-פי שיהיה לו ירושה ממנו או שאר טובות. סוף דבר: לא ישמח בתקלת שום אדם בשביל הנאתו, ועל זה נאמר: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח). וירגיל את לבו להיות שמח כשיש לאחרים טובות, וביותר ישמח בראותו בני-אדם המחזרים על מצוות לעשות רצון הבורא יתברך. ולא ישמח ולא ימלא פיו שחוק, כי עכשיו ערבה כל שמחה (ברכות לא, א), כי ביום שהיה שוחק בו רבנו הקדוש היה באה פורעניות לעולם (נדרים נ, ב). וכן עד כאן הביא רבי ירמיה לרבי זירא לידי גיחוך ולא גחיך (נדה כג, א). ומתי יש לשמח ולשחק? בעת אשר תחזר השכינה לציון, שהיא שמחה גדולה, כדכתיב: (תהילים קכו, ב): "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה" (ברכות שם).

בס"ד

תודהה רבה מאמי אשרייך!!!