***אנשים לא מרוצים ממה שהם*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

אנשים בעולם לא מרוצים ממה שהם. לא מרוצים מעצמם ומהחיים שלהם.
כבר שם רציתי להסביר, אך לא עלו בידיי המילים המתאימות, לכן ברצוני לשאת כאן את הדברים כתשובה לכל אותם אלו שמרגישים רע עם מי שהם, עם מה שהם...
בתקווה שיפלו הדברים על אוזניים מבינות, ויספקו תשובות מתאימות וברורות!

קודם כל,
הבעיה העיקרית שגורמת לאדם לחשוב "למה נוצרתי, מה אני בחיי, במה אני מועיל לעולם זה" היא הרבה פעמים החטא.
אנחנו לא מאמינים בקלותה של תשובה, זה גורם לנו לרצות לחיות מההתחלה, בלי שום שבר, בלי שום נפילה- לצמוח מחדש כאילו לא היו דברים וחטאים מעולם...
זו גישה לא טובה, לא מתאימה, ולא נכונה לאדם מאמין הרוצה באמת להתדבק בקב"ה!!
"מדוע?!"- אתם תמהים?! לשם כך אשתמש בהסבר של הרבנית צהר:
כשאדם נולד יש בו תמימות ראשונה. תמימות נאיבית.
ממש כמו אדם וחווה בגן העדן- הולכים ללא בגדים, ללא כל בושה...
לאחר מכן יש את נקודת השבירה- אשר נוצרת אצל אדם וחווה בחטא. ברצון של "לנגן ניגון משלי" "לעשות מה שאני רוצה, מה שנראה לי לנכון, בדרך שלי"
אח"כ- באה התמימות השניה. היא התמימות מבחירה. התמימות שלאחר החטא ועונשו.
כדי להמחיש את הדברים בצורה ברורה יותר ניקח לדוגמא ילד קטן-
עד גיל 8 הכל נראה נפלא- הילד מחקה את ההורים שלו, הולך בדרכם. כמה נפלא הגיל הזה!!
איך שהילד יושב על יד אביו בבית הכנסת ומתפלל בדבקות כזו- "ממש כמו אבא".
אח"כ, כשמגיע גיל ההתבגרות- פתאום לילד יש רצונות משלו, יש לו דרכים משלו להביע את עבודת ה'- הוא נעשה פנאט יותר מהוריו, או הולך לקיצוניות השניה- מוריד את הכיפה ל"ע ועושה שטויות.

הוא כבר איננו מרגיש תלוי בהוריו, הוא רוצה לנגן את הניגון שלו, להכתיב לעצמו את החיים ולהנחות את עצמו בהם.
ואחרי כל הבלגן- מגיע הקטע של התמימות השניה- התמימות המודעת, הוא כבר לא עושה "כי ככה ההורים" [תמימות ראשונה] או "כי ככה ההורים לא" [שבירה] אלא כי ככה הוא מאמין,
הוא מגלה מתוך הניפוץ, מתוך השבר את הכוחות האמיתיים המניעים אותו, את הכוחות האמיתיים המושרשים בו [לכן כ"כ חשוב מגיל קטן להטמיע אותם בילד, את אותם כוחות, כדי שאחרי ה"שבירה" יצמח הפרח מתוך ה"מטען" העצום שאגר לפני כן, בעת ילדותו, בעת תמימותו הראשונה]
ממש כמו זרע חיטה- תחילה הוא נמצא באדמה. אח "כ הוא מתחיל להיסדק ולהירקב, ורק אז צומחת מתוכו החיטה מעלה מעלה.
גם בגאולה- תחילה, בדורות הקדומים היו אבותינו כל כך ממושמעים. הקב"ה אומר- אז כך עושים. [דוגמא יפה לה ראינו לא מזמן בעקידת יצחק, שאברהם עשה מיד כאשר אמר לו ה'] אח"כ- בדורות שלאחר מכן ניתן לראות "התמרדות"- לא מקבלים הכל כמובן מאליו, כבר יש רצונות אחרים- לעשות אחרת ממה שאומרים, לא להיות כחומר ביד היוצר, כי אם יוצר שבידו החומר...שוב, תמימות ראשונה- ושבירה, ניפוץ!!
ולכשתבוא הגאולה- ודאי אז תבוא התמימות השניה אל תמימותה [שלמותה...]
אפשר למצוא זאת בתחומי חיים רבים, ואפשר לתת עוד דוגמאות רבות, אך אפסיק כאן לעת עתה.

עכשיו בטח הבנתם- נקודת שבירה, הניפוץ, צריכה בשביל להיבנות ולהיפתח. היא חייבת תמיד. אם לא נגיע לדרגה הזו, לא נוכל להגיע לתמימות השניה.
כיום אין הרבה שתקועים במצב של תמימות ראשונה- אצל כולם ניתן לראות את ההגעה לניפוץ-שבירה, אך לצערנו, לא כולם יודעים לצאת ממנה. והרבה נשארים תקועים בשלב הזה.
אבל אנחנו, הדתיים, יש בידנו את התורה- בקלות אנו יכולים לעשות תשובה ולחזור למקורות שלנו.

לא, אין כוונתי ב"לחזור למקורות"- לתמימות הראשונה- כי אם לתמימות השניה-אך עם הכלים של התמימות הראשונה שצברנו!
ומובן שהחזרה למקורות, התשובה, "קלה שבקלות" אבל צריך לשים לב- אין להקל בה ראש, להגיע חלילה למצב של "אחטא-ואשוב" כי התשובה אומנם קלה שבקלות, אך מצד שני- גם קשה שבקשות. כי קשה לאדם להודות בטעויותיו, לשנות דפוסי חיים- מחשש של "מה החברה תגיד עלי" ו"איך אתמודד בלי טעמו הערב של החטא המביא לי תענוגות בעוה"ז"...
אך כשאדם אמיתי עם עצמו, כשהוא לא מפחד לומר "טעיתי!" שהוא לא מפחד להודות בחטאיו, אזי יוכל מתוך הידיעה הזו לנפץ את גרעין החיטה ולסדוק את החור ממנו הוא יוכל לצמוח.

לעומת זאת, בעיה קשה אחרת היא שיש אנשים שרוצים להוולד אחרת- להיות אדם אחר.
וזו גם כן שגיאה הבאה לעיתים מכישלונותיו של האדם וחטאותיו.
אך אל לא לאדם להתייאש-
הוא נוצר כלי לדבר אחד, ואינו צריך להיות כלי אחר.
לכל אדם מעלות וכישורים מיוחדים שחנן אותו ה' כדי לשמש ולעשות את תפקידו על הצד הטוב ביותר לשם מילוי תפקידו ככלי.
ואם נסדק הכלי- תמיד אפשר לתקנו, אך לא להחליפו בשום פנים ואופן לכלי אחר-
יש משפט יפה שאומר "כשנולדת, הקב"ה החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדיך"-
כי זה הכלי שהקב"ה ברא לעולם. כי זה מה שהעולם זקוק לו עכשיו, ברגע זה ממש בו נוצרת.
כדי להכין עוגה אנו זקוקים להרבה כלים-
בכלי אחד ממיסים מרגרינה ושוקולד מריר, בכלי אחר מערבבים קמח וביצים...
אך אם לסיר למשל תשבר מעט הידית, לא ניקח במקומו כלי המשמש לעבודה אחרת- לדוגמא תבנית-כי בכך לא נוכל להשלים את התפקיד של החומרים הנמצאים בכלי- בתוך התבנית הרי לא נוכל להמיס על האש את המרגרינה והשוקולד,
אם כך מה נעשה?!
נתקן את הכלי ונשלים עמו את העבודה!!
וככה, החומר שבסיר יוכל להתבשל טוב, והכלי יעשה את עבודתו להשלמת אפיית העוגה!!

תודה על הסבלנות...
המשך שבוע מלא בשמחה בעבודת ה',
ורק אור וטוב!!

נשמה..חזק!!!!

תודה רבה,אשרייך!!