***סיפור| כיבוד הורים וכח הדיבור*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

- אמא! אבא מביא לסעודה את אחד התורמים של
הישיבה! - קרא יענקל'ה בהכנסו הביתה. - יש בו
אהבת תורה עצומה! - הוסיף גדי. - למרות שהוא
עשיר מופלג הוא קובע עיתים לתורה בלי לוותר!
הדלת נפתחה והאורח נכנס בלווית אבא כשהוא
מחייך ומסביר פנים.

- אני יושב לידו - לחש יענקל'ה
- מה פתאום? השבת תורך להיות בצד של אמא! -
רגז בנימין בלחשושים.

אמא חששה שעומדת להיערך כאן התכתשות
בלתי ראויה לגודל המעמד והזדרזה להכריע בקול
רם מעט: בנימין, נא לוותר ליענקל'ה.

- למה דוקא אני? - התמרמר בנימין, והפעם שכח
להנמיך את טון דיבורו.

- מה הם אומרים? - התעניין האורח, שבקושי הבין
מילה בעברית. אבא שבתאי תרגם בזהירות, משתדל
להסתיר מעט את חריפות הדברים.

תגובתו של האורח היתה מפתיעה: הוא הניח כובעו
על ראשו, לבש בחפזון את מעילו וברח מן הבית...

בני המשפחה נותרו המומים ומבויישים. לאחר רגע
של תדהמה החלו האשמות הדדיות: - אתה גרמת
לכך! - בגללך הוא ברח! - למה לא שמעת בקול
אמא? - ולמה אתה צריך להיות עקשן?

ובתוך בליל הצעקות, נזרקה שאלה לחלל האויר,
והותירה את כולם תוהים ולא מבינים. היתה זו דינה
ששאלה בתום: אבל למה הוא היה צריך לברוח? מה
בעצם היה נורא כל-כך?

--- לאחר ברכת המוציא, שאף אבא אוויר מלוא
ראותיו ופתח ואמר, כשאנחת צער מתגנבת אל
הדברים:- מי זוכר מה קרה בפתח מערת המכפלה,
כשעמדו לקבור בתוכה את יעקב אבינו?

- הגננת ספרה לנו! - הכריזה דבורל'ה בידענות. -
שפתאום בא עשיו הרשע ולא הסכים. אז הבנים של
יעקב אמרו לו שיעקב אביהם קנה ממנו את המקום
במערה. אבל עשיו התעקש שיראו לו את שטר
המכירה.וזה השטר היה הרחק משם,במצרים! לכן
שלחו את נפתלי הזריז שירוץ מהר להביא את
השטר.

יענקל'ה המשיך...-באותו מעמד נכח גם
הבן של דן,שקראו לו חושים והוא היה כבד שמיעה.הוא
לא שמע את הדיבורים והתפלא: מדוע לא קוברים
את סבא שלו? לאחר שהסבירו לו, נתמלא חושים
בזעם:

איך זה יתכן שפה יעמדו ויתווכחו,ובנתיים
סבא יעקב יהיה מוטל בביזיון?!חיש שלף את חרבו
מנדנה וכרת את ראשו של עשיו מעליו...אבא נהנה
מאוד מסיפורם של שני הקטנים ואמר: -כעת יש לי
קושיה עצומה: מדוע דוקא חושים החרש היה זה
שעשה מעשה?כיצד סבלו זאת שאר השבטים
הקדושים?

ובכן,השבטים הקדושים אכן נתקפו בבהלה
בראותם את עשיו עומד בפתח המערה כנגדם.
אך כוחם היה גדול וכמו שאומרים חז"ל שרק יהודה
לבדו יכל להחריב את כל מצרים(וידוע המעשה עם האחים
ודינה[שהאחים החריבו עיר שלמה]),אך החל עשיו
הערמומי לפתות אותם להכנס למשא ומתן.תוך כדי
הדברים החל להחלש בקרבם הרגש הטבעי והחזק
כלפי כבודו של אביהם!עד כדי כך כהו החושים
שלהם,שהסכימו אפילו להמתין זמן רב להבאתו של
השטר!עד כדי כך ---שבן מסוגל להעיז פנים כנגד
ציוויה של אמו ולומר לה:"למה דוקא אני?" פשוט
בגלל שזה מה שהוא רגיל לשמוע סביבו...

ואכן.-המשיך אבא -חושים כבד השמיעה,חושיי
ליבו לא כהו בגלל שהיה כבד שמיעה ולכן לא שמע את דבריי עשיו ולא נכנס לשיחה,ומאידך -האורח שלנו, שאינו מורגל
בסגנון דיבור שכזה,שניהם נהגו כפי שהחינוך הטוב
שקבלו אמר להם לנהוג!

-אוי! נרעד בנימין. -באמת האורח נעץ חרב חדה
בלבי כשקם והלך... נראה לי שהוא חתך ממני לגמרי
את הרגלי הרעים.מכאן ואילך אדע להזהר בדיבורי
כלפי אמא!

דפיקה חלשה בדלת נשמעה לפתע.דבורל'ה אצה
לפתוח.- אבא!אמא!-קראה בגיל.-האורח חזר!
שמחת השבת חזרה עמו אל הבית,ויחד איתה גם
זהירות יתרה בכיבוד הורים!

שבת שלום ומבורך

בס"ד

תודההה נשמה ואשריך!

בכיףףףףףףףףף!!