***אור החיים הק'*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

רבנו חיים בן עטר נולד בעיר סאלי שבקצה מרוקו שם גדל למשפחת בן עטר. עטר - פירושו בושם או רוכל בשמים ואכן פירושיו התפזרו לכל תפוצות עמו ושמו הלך לפניו כפי שריחו של בושם מריח לפני האדם. ונתגדל בקרבה, עד אשר נשאו נפשו לעלות לארץ הקודש ובירושלים מנוחתו כבוד.

רבנו קיבל את תורתו מפי אבי אביו ועל שמו הוא נקרא חיים בן עטר. רבנו מספר על סבו: "ושבתי ללמוד תורה מפי מורי ורבי, הרב המפורסם אדוני זקני ומורי אשר נודע בשערים שמו המופלג, החסיד הענו כמוהר"ר חיים בן עטר זלה"ה, אשר מימיו שתיתי באר מים חיים, ובין ברכיו גדלתי, ובחיקו ישבתי, מיום היותי, לשאוב מדבריו הטובים , ומרוב חסידות, כמעט אני אומר, שלא עבר עליו חצי לילה שינה אפלו לילי תמוז, מלקונן ולספוד כאשה אלמנה, על חרבן בית אלוקינו, בבכי גדול, ולהשלים כל הלילה בתלמוד, עמי וכיוצא בי מיוצאי חלציו".




מעשה נורא שקרה בימי רבנו אור החיים הקדוש לפי המסורת רבנו היה עוסק בשזירת בגדים, באותם ימים עמד השולטאן - מושל סאלי להשיא את ביתו, שמע על רבנו שעבודתו מלאכת מחשבת והחליט לבקש מרבנו שיעשה את בגדי החתונה במשך שבוע. כלל היה אצל רבנו שהיה עובד ביום עד אשר יהיה לו למחייתו ואז סוגר חנותו ושוקד על התורה הקדושה. שליחי המלך הגיעו לאחר שבוע והופתעו שרבנו לא הספיק להשלים את השזירה של הבגדים וסיפרו זאת לשולטאן. שמע כך השולטאן והחליט לנקום ברבנו וציווה לשלוח אותו לתוך גוב האריות שבחצרו של השולטאן. השליחים כבלו את רבנו והובילוהו לתוך גוב האריות ורבנו לא התרגש. הוא צעד בצעדים בטוחים אל גוב האריות. פקידי השולטאו הופתעו למראה האריות המורעבים כאשר הבחינו שהאריות מקבלים את רבנו בקומה זקופה כאילו חיכו לו ומקשקשים בזנבותיהם כמראה של שמחה וצהלה לראות את רבנו. אור החיים הקדוש הוציא מספרו ספר תהילים והחל לקרוא ואילו האריות הקיפוהו ושמעו את קולו של רבנו.
השולטאן שהגיע במהרה לחזות בנועם ה' הבין שרבנו איש קדוש, ביקש מחילה מכבוד הרב והורה לשחררו מיד ואף העניק לו מתנות, וביקש את סליחתו כך התגשם הכתוב האומר: "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" (בראשית ט' יב).

מעשה נוסף היה כאשר רבנו התלווה עם שיירה מהעיר מאקנס לעיר פאס. באמצע בדרך חנתה השיירה ולפתע הופיע אריה ענק היוצא מהיער. אנשי השיירה פחדו פחד נורא ממראה האריה ומשאגותיו אך רבנו עמד במקומו ולא זז, האריה התקרב אליו וממראהו של רבנו נסוג לאחוריו וחזר ליער. בזכות קדושתו של רבנו ניצלו אנשי השיירה.

תמיכתו של הצדיק היתה ידועה לכל אנשי העיר. היה זן ומפרנס לכולם מדי שבוע בשבוע תלמידי חכמים, כעדותם של רבני אלגיר: "שמיום היותו, היה מעוז לכל בעלי המשנה והתלמוד ומהנה תלמידי חכמים מנכסיו, ידיו רב לו פזר נתן".

פעם אחת כל הפרות של כל העיר נטרפו חוץ מפרתו של רבנו אור החיים הקדוש, ששחט אותה לכבוד תלמידי חכמים. רק פרתו היתה חלק למהדרין. אחד העשירים הגיע לישיבתו של רבנו וביקש מאנשי הישיבה קצת בשר לאכול. אמרו לו שהפרה שנשחטה היא לכבודם של תלמידי חכמים, החל לצעוק העשיר "מה פתאום לתלמידי חכמים גם אני רוצה בשר, מה הם חושבים לעצמם החכמים האלה לאכול לבד?" כך צעק לו אותו עשיר וביזה את כל התלמידי חכמים, רבנו הקפיד עליו קצת אך לא מחה בו די הצורך על שצעק על תלמידי החכמים. ובגלל שרבנו לא הקפיד על אותו העשיר הוחלט מהשמים שהתיקון לחטא זה הוא גלות של שנה. כך אמר לו רבו של אור החיים הקדוש, שגילו לו מהשמים.
רבנו קיבל את הדין בכבוד, למרות שהנהיג ישיבה קדושה עם תלמידים רבים. לקח את ספריו, והחל לנדוד ברחבי המדינה לתיקון החטא שלא מחה על אותו עשיר. יצא רבנו לגלות והחל נודד ממקום למקום ועוסק בתורה, יום אחד היה יושב באיזה יער והגיע לפרשת בחוקותי והחל לפרש 42 ביאורים על הפסוק "אם בחוקותי תלכו" ביאורים מתוקים מדבש ונופת צופים. יום אחד התפלל רבנו בבית כנסת אחד בכפר. לאחר התפילה ניגש אליו אחד מנכבדי המקום והציע לרבנו לבוא איתו להתארח אצלו בביתו כי חשב שרבנו עני ומחזר על הפתחים כי היה נראה רבנו כעני ממש. רבנו הסכים להצעת העשיר. אותו עשיר היה רב גדול ומנהג היה בידו לדרוש לאנשים מתורתו הקדושה בליל שבת קודש, היה שם את ראשו רגע אחד לתנומה והיה דורש להם מתורתו שזה הרגע גילו לו מהשמים והנה אותו חכם עשיר החל לדרוש להם על פרשת אם בחוקותי תלכו שלושה ארבעה ביאורים, וכל האנשים היו משתוקקים מדברי תורתו של אותו חכם, אך החכם היה אומר להם "אתם יודעים שהחידושים האלה גילו לי אותם מהשמים ואמרו לי שיש צדיק שחי בדורנו ושמו רבנו חיים בן עטר וכל התורה שלו נשמעת בשמים מפי הקב"ה חידושים מפי רבנו אור החיים הקדוש", שמע כך רבנו שהיה גם בדרשה והחל לשאול את החכם "מי אמרת? חיים בן עטר?" והשמיט את המילה רבי, כעס עליו החכם ואמר לו אל תאמר כך תגיד רבנו חיים בן עטר, אך רבנו לא גילה זהותו שכן אסור לו היה כי זה תיקונו בגלות, ושאל שוב "מי? חיים בן עטר?", שוב גער בו החכם על דבריו.
ביום שבת שוב פעם דרש החכם ואמר לסועדים שיש לו עוד 10 חידושים על הפרשה אם בחוקותי וכל החידושים מפי רבו הקדוש רבנו חיים בן עטר. נגש אליו רבנו ואמר "מי אמרת? חיים בן עטר?", שוב פעם גער בו החכם ואמר לו "לא תגיד כך על רבנו אלא תגיד רבנו חיים בן עטר! מי אתה חושב את עצמך שתקרא לו בשמו?". כך גער בו החכם על רבנו, וצייוה את עבדיו לקחת את רבנו לסגור אותו במחסן עצים עם העיזים. רבנו התחננן על נפשו שיעזבו אותו אך לשווא.
הכניסו אותו למחסן והיה בצער גדול כי לא יכל ללמוד שם כי היה שם ריח לא נעים. הזמן עבר ורבנו היה בצער כי כבר היה צריך להתפלל מנחה, והנה הגיע שעת סעודה שלישית והחכם הרקין את ראשו שיגלו לו עוד חידושים אך מהשמים גערו בו ואמרו לו שלא נגלה לך חידושים של אור החיים הקדוש כי אתה ציערת אותו אמר להם החכם "אני, מתי?" אמרו לו "הוא אצלך במחסן. סגרת עליו והוא רוצה להתפלל מנחה לכן לא נגלה לך שום דבר". התעורר אותו חכם בבהלה וציווה לשחרר את רבנו מהמחסן, שחררו את רבנו והחכם ביקש מרבנו סליחה ומחילה. סלח לו רבנו ומהשמים הסכימו לוותר לרבנו אור החיים הקדוש על שנת הגלות על שלא מחה על כבוד תלמידי חכמים בגלל הצער הגדול שהיה לו באותו שבת קודש, ורבנו נשאר באותו מקום ודרש לאנשי המקום את חידושי תורתו וכולם היו שמחים לשמוע את דברי תורתו של רבנו המתוקים מדבש.

לאחר מעשה זה, רואים אנו את קדושתו של רבנו. רבנו בימי חיו נרדף רבות מהממשל שהטיל עליו מיסים רבים בגלל ירושה שקיבל מחותנו והחל לנדוד מעיר לעיר וכך מספר בהקדמתו לספרו "אור החיים" על התורה: "דלקוני בתפיסה ובמסירה ועלילה באין מבטח לרגע, מחיי להרגיע, ואני בתוך עמקי הצרות, תפיסות על עסק ממון, ועל עסקי נפשות", אך הוא ממשיך ללמוד וללמד תורה על אף הכל ואומר: "ולמות מתוך תורה חשבתי ואל אור החיים נתתי ליבי ועיני שיכלי". וגם נאלץ לנדוד מעירו "ונדדתי מעיר לעיר ונתקים בי, הנמלט מן הפחד יפול אל הפחת". רבנו החליט לעלות לארץ הקודש וכך הוא אומר: "והעיר ה' עיני שכלי, אין זה אלא לקום ולעלות אל מקום חשבתי בו, הוא מקום השכינה, עיר הרמה, עיר חביבה על אלקי העולם, וממשלות עולם עליון ותחתון, ואזרתי כגבר חלצי, סכנתי עצמי סכנות גדולות דרך מדבר, כדי להגיע אל ארץ משאת נפשי, אל מקום טהור היא ארץ ישראל ,כי ארץ העמים היא טמאה, היא עפרה ואפילו אוירה".

רבנו התכונן ליישב ישיבה בהגיעו לארץ הקודש והחל מסעותיו לתרומות לישיבתו בארץ, בהגיעו לאיטליה שם התרים רבים מנכבדי העיר ושם סיים את ספרו על התורה הקדושה ספרו המפורסם בכל תפוצות ארץ ישראל והתקבל בהערצה לכולם ספר "אור החיים" על חמישה חומשי תורה. רבנו התיישב בעיר עכו בגלל היוקר שהיה באותם ימים, והחל להשתטח על קברות צדיקים בארץ. מסופר שרבנו התרגש במיוחד כאשר צפה למרחוק בקברו של התנא האלוקי רשב"י, מיד ירד מחמורו והחל לטפס למעלה, על ידיו ורגליו, כשהוא קורא בקול מר "איכה אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת קודשא בריך הוא ושכינתה, וכל פמליה של מעלה הכא וכל הנשמות הצדיקים פה". רבנו הסביר את מטרת השתטחותו על קברות צדיקים, להרבות תפילות ותחנונים לישועת ישראל, לעורר רחמים על גלות השכינה, ולהתפללל להצלחתם של הנדיבים שתרמו לישיבתו בארץ הקודש.

רבנו ישב והקים את ישיבתו בעיר עכו אך כשנפטרו שתי תלמידיו אחד צעיר ואחד מבוגר חשש רבנו מקדושת המקום והחליט לנדוד לפקיעין, למערתו של התנא האלוקי רשב"י. שם ישב חודשיים ולמד תורה קדושה במקום קדוש הוא ותלמידיו. רבנו קיבל הצעה מהרב המקובל הרב חיים אבולעפיה, שהרבה לשכנע את רבנו לבוא ולהקים את ישיבתו בעיר טבריה. הרב חיים אבולעפיה נקשר בנפשו של רבנו כפי שמעיד מכתבו ששלח לתומכי ישיבתו של רבנו באיטליה וכך אמר: "נפשי נקשרה בו, ואומר אליו מה טוב ומה נעים להיות הוא עימי בגורלי." רבנו רחש אהדה מרובה לרב וכך מגלה באיגורתיו ששלח לתורמיו באיטליה: "סוף דבר מרוב דברי אהבה וחיבה שדיבר אלי האיש, גם כפי האמת נפשי נקשרה בנפשו, כי מלאך ה' צבאות הוא, אמרתי שהדבר תלוי בחברים המתנדבים לפרנסת בעלי המדרש".

רבנו החליט בכל זאת להקים את ישיבתו בעיר הקודש, ובסוף שנת תק"ב התישב בעיר הקודש ירושלים, וכך כתב לתורמיו באחת מאיגרותיו: "זאת אומרת בשורת הגעתנו לשלום שלימים, בכל מכל כל, לירושלים תוב"ב, בט"ו באלול התק"ב, אל ההודאות ורוב ההודעות יאות ברך על הארץ הטובה ראתה עינינו, וצעדנו בארץ בחר לו יה".

רבנו התרגש מאוד בבואו לעיר הקודש ומתאר בהתלהבות גדולה את יום הכיפורים הראשון שלו בירושלים: "וראיתי הארה גדולה בשעת "כל נדרי", ובשעה שפתחתי ההיכל ממש היה בעיני כפתיחת שערי גן עדן, בכל כך הארה שהיתה בבית הכנסת, וכל העם מתחחננים, וכל אחד בוכה בכיה גדולה, לפניה לבנות בית המקדש, אפילו הפלאחים (חקלאים יהודים) יאמנו דברי שלא ראיתי מימי הארה באותה שעה". חכמי ורבני ירושלים כפפו את עצמם לפניו, וכך הם מתארים אותו: "גברא רבא דאתא ממערבא, כרכא דקולא ביא, הן חכמה והן תבונה והן יראת ה', דמי לבר אלקין, האדם יראה לעיניים אך בצלם הכרת פניו ענתה בו, אינו אלה כאחד הצבאים מצבא מרום לבוש הבגדים".

רבנו לחם בדת הקראים אשר כפרו בתורה שבעל פה - ישנה מסורת שפעם יצאה גזרה מהמושל על היהודים, כל חכמי הדור התכנסו לדון בנושא אולי יחון המושל ויוותר על גזרותיו, האסיפה התכנסה בבית תפלתם של הקראים. גם רבנו אור החיים הקדוש הגיע וכשהגיע לאחת המדרגות התעלף רבנו, לאחר שהתעורר ציווה להסיר את האבן ותחתיה התגלו ספרי הרמב"ם אשר היו לביזיון מדת הקראים שהרי הרמב"ם לחם בהם עד חורמה. אור החיים הקדוש ראה זאת וקיללם שלא יהיה להם מנין בירושלים לעולם וכך היה. וכשאחד מהם בא מהגולה להשלים מנין מת אחד מהם ולא נצטרפו למנין מאז בירושלים.

רבים וגדולים בתורה וביראת שמים היו מתלמידיו של רבנו אור החיים הקדוש ובולט מהם הוא מרן החיד"א, אשר מימיו אנו שותים את תורתו הגדולה והעצומה. מרן החיד"א נמנה בישיבת רבנו בגיל 18, ואף שרבנו לימד בסה"כ שנה למד מרן החיד"א ושתה בצמא את דברי רבו ולמד את אורחותיו ופירישותו של רבנו מהעולם הזה. וכך מספר מרן החיד"א בספרו "שם הגדולים" - אשר מפליג בגדולתו "ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה, ועיני ראו גדולת תורתו, עוקר הרי הרים, וקדושתו הפלא ופלא, וחופף עליו כל היום סדר קדושה והבדלה מעיניני העולם הזה ורוב עוזו נוראותיו". בין היתר מספר מרן החיד"א על הלימוד שהנהיג רבנו אור החיים הקדוש בכל מוצאי שבת קודש ובו חילקו את לימודם לארבע משמרות וכל משמרת למדו משנה וגמרא וזוהר והלכה פסוקה. כן התלווה אליו מרן החיד"א ל"זיארות" - ביקורים על קברי צדיקים בירושלים. כן מעיד על רבנו שראה את קדושת רבו צם שלושה ימים ברציפות לפני חג פורים זכר תענית פורים.

באמצא סעודה שלישית של רבנו הבעל שם טוב, נטל ידיו ואמר בלב שבור "כבה נר המערבי". רבנו האור החיים נפטר - זה היה במוצאי שבת קודש עוד לפני שמלאה שנה לישיבתו, נצחו אראלים את המצוקים ורבנו נתבקש בישיבה של מעלה "והן בעון הדור כמעט שכב ונפטר בן מ"ז שנה ביום ט"ו בתמוז תק"ג ".

כשנפטר רבנו התעלף הרב אבולעפיה באמצע התפילה ונשאר התעלפותו כחצי שעה ולאחר שהתעורר סיפר שליווה את רבנו אור החיים הקדוש לגן עדן וכששאלו האם נכון הדבר מפי הבעל שם טוב אמר: "אמת הדבר, אבל ידוע תדעו שנשמת רבנו תשב בגן עדן רק בעראי להתראות פנים עם קדושי ישראל מעולם, ובקרוב תרד שוב הנשמה לעולם הזה, לסגל יותר מצוות ומעשים טובים להשם יתברך, כי יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא".

רבים פוקדים מדי שנה בשנה על ציונו של רבנו אור החיים הקדוש הקבור בירושלים בשיפולי הר הזיתים וכן גדולי עולם היו עולים לציונו. אחד מהם הוא רבי יחזקאל שרגא מישנאווה שחיכה ליום ט"ו בתמוז לעלות לקברו, שהוא יומא דהילולה. ימים לפני פטירתו של רבנו קרא לרעייתו ואמר לה שהוא נותן בידה את התפילין שלו כי היא תהיה במצב כלכלי קשה ותצטרך למכור אותם וכך תנצל ממצבה הקשה. אך הזהיר אותה רבנו שאותו אדם שיקנה ממנה את התפילין ינהג בהם בזהירות רבה ולא יהרהר בהם וישמור על קדושה יתרה כשהם על ראשו. אשתו של רבנו אכן נקלעה למצב כלכלי קשה והחליטה למכור את התפילין של רבנו לאדם עשיר, ואכן אותו עשיר שמר על קדושה של התפילין שהיו על ראשו, והרגיש איתם איך הם מקדשים אותו.
לאחר כמה שנים נגש אל העשיר אדם שהיה מוכר לו סחורתו ושכנע אותו להקשיב לו לעיסקה אבל העשיר דחה את הסוחר כי התפילין היו על ראשו, הסוחר הפציר בו עד שהעשיר נכנע לבקשותיו ושמע את העיסקה שהיתה בניהם. אותו עשיר חזר להתפלל אבל הקדושה של התפילין פרחה לה. אותו עשיר הרגיש שיש מסך של ברזל המפריד בין תפילתו לבין אבינו שבשמים והחליט לבדוק את התפילין אצל סופר סתם. משבדק אותם נוכחו לדעת שהתפילין ריקות ללא כתב. אז הבינו את קדושתו של רבנו אור החיים הקדוש.

ערכים מובלטים בפירוש "אור החיים" - העיסוק בתורה דומה שהערך הגבוה ביותר בסולם הערכים של רחב"ע, ושמרבה להזכירו, הוא העיסוק בתורה. על הפסוק "ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך וגו'" (שמות טו, כו) אומר הוא: "כנגד ללמוד אמר אם שמוע לקול ה' זו תלמוד תורה, וכפל השמיעה לרמוז להם שיהיה עסק התורה בחשק גדול, שהגם שעודנו לומד יתאווה ללמוד עוד וזה יגיד שאינו שבע וקץ בלימוד". וכן בשמות (יט, ב): "[העיקר] הא' הוא התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה". ובדברים (כח, ב): "שיעיד זה כנגד שכר תלמוד תורה... כי באמצעות לימוד התורה ישתנו למעלה מכל האומות... והנה תמצא שכל הברכות האמורות בעניין הם מכוונים כנגד שכר תלמוד תורה..." וכן בויקרא (כו, ג): "אם בחוקתי תלכו... להיות עמלים בתורה... כי לטעם שילמוד האדם תורה בחשק תמיד גזרה חכמתו... שיהיה האדם לומד ושוכח". ועוד שם: "בכל אחת ממ"ב דרכים דובר על עסק התורה". ובדברים (כו, ה): "ואת עמלנו - ע"ד אמרם אשרי מי שעמלו בתורה גם בדורות אחרונים שרב עמלם להוציא לאור משפט אחד והלכה אחת". ובבראשית (ב, טו) : '"לעבדה ולשמרה' - והעבודה היא התעסקות גדול והסתכלות נמרץ בתורה". מכאן החשיבות העליונה שמייחס רבינו ללימוד תורה, שהוא חזות הכל.

רחב"ע מדגיש את שתי הבחינות של "עבודה מיראה" ו"עבודה מאהבה". בשמות יט, ג-ד: "והנה מצינו לו שגילה דעתו כי שכר המקיים תורת ה' ומצוותיו מיראה הוא מחצה מהעושה מאהבה... והנה יש בבחינת האהבה צד גורם רעה, כי לא תספיק לבעליה להישמר בתמידות לבל עבור איזה פעם באקראי... תאמר לבית יעקב שלא תספיק היראה ותגיד לבני ישראל שלא תספיק בחינת האהבה וצריך גם היראה". ובדברים י, יב: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל... כי אם ליראה. לפי שיש ב' הדרגות... זו למעלה מזו, א' היא היראה ולמעלה ממנה האהבה, ואמר להם שאינו מבקש מהם כי אם היראה... לפי שהיראה תסובב אתכם ללכת בכל דרכיו... היא פתח ליכנס לשער האהבה, ולזה... דקדק לומר ועתה, פירוש, מה שהוא שואל ליראה הוא עתה... שאתה בא לישא עול האלקות, אבל אין זה תכלית מה שחפץ ממנו אלא שזה יעמידנו בגדר האהבה".

רחב"ע מתבסס על מאמר ר' עקיבא, שלא נתן הקב"ה מצוות לישראל אלא לצרפם בהם, דכתיב "אמרת ה' צרופה", והוא מפרש מאמר זה (ויקרא יט, ב): "כי כל המצוות שנתן ה' לישראל אינם אלא לצרף ולנקות את הסיגים אשר סבבו החטא הקדמון, כי כל מצוות לא-תעשה להסיר תחלואי הנפש, וכל מצוות עשה - להאיר לבחינת הנפש. ועל ידי שמירת מצוות לא תעשה יוסר הפגם, ועדיין תחסר מאורי אורה, ובעשות מצוות עשה יאיר אורה, כאומרו נר מצווה... ולצד כי האדם הוא הגורם הרע, הוא חטא והוא ישא את עוונו אשר הלביש את נפשו אז כשחטא אדם הראשון... ועליהם [ולא על זולתם] להריק תחלואיהם". ולכן האדם החוטא הוא שצריך לצור על העיר (דברים כ, י): "בסיגופים וכמאמרם לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, והרגזתו הוא לסגף עצמו בדברים המותרים לו, גם בתעניות ומלקות ובכי, להתיש כוח הרע שבעיר [=גופו]". ובמקום אחר (שם יג, ז-י): "שצריך להרחיק ממנו כל אשר תאווה נפשו אפילו דברים שאין בהם איסור כדי לענות אדם נפשו... והוא סוד התענית שיתענה האדם לאבד כוח הרע הדבוק בו שהוא כוח המסית". רחב"ע דוגל אפוא בסגפנות. וכבר בהקדמתו הוא כותב שנקט בכלי "רוח נכון, לכוון דעתי להרחיק דברי חול ותענוגי עולם הזה כי הם דברים הפוגמים מעיקרם". וכאשר אדם שומר מצוות לא-תעשה ועשה הוא מזריח את אור אישיותו הרוחנית.