קטע נחמד - מאמר F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

... אברהם הניח את ידו על כתפי, והחל לפזם בקול שקט, צלול, חזק וחודר: "זדים הליצוני, הליצוני עד מאד, מתורתך לא נטיתי." והוא המשיך ביידיש, באותה מנגינה: "און די פיאס האב איך נישט ארופ גינומען". אתה חושב שהיה לו קל, לדוד המלך? שלא בזו לו? שלא צחקו עליו? ומי צחק עליו? אשתו שלו. אשתו כגופו. דוד רוקד ושר לו בשמחה לפני ארון ברית ה', ואשתו מיכל עומדת בחלון ומתגלגלת מצחוק. אתה יכול לתאר לעצמך איך הרגיש דוד? הדבר הכי קרוב לו עושה צחוק מהדבר הכי קדוש לו. פלא שתקף אותו הייאוש? פלא שהוא הרטיב בלילה את המיטה שלו בדמעות? אבל הוא לא נשבר, הדוד הזה. הוא לא נכנע לאויב הנורא הזה שנקרא 'ייאוש'. כל אחד מאיתנו, דוד, הוא קצת דוד המלך. כולנו אומרים בבוקר 'מזמור שיר חנוכת הבית לדוד'. אתה רוצה להבין את המילים האלה, דוד? -

ואני לא רציתי להבין את המילים שהזכירו לי את בית-הכנסת, ממנו ברחתי, רק רציתי שאברהם יניח לי לנפשי, ויפסיק לדבר אלי. ולא אמרתי כלום.

ואברהם פירש את שתיקתי כהסכמה. והוא המשיך לדקלם את המזמור עד סופו (תהלים ל); וכשסיים אמר: "בוא, ננסה להבין מה זה חנוכת הבית? הבית, זה דוד עצמו. המילה חנוכה, פירושה הוצאה מן הכוח אל הפועל. בכל אדם גלומים כוחות נפלאים, דוד. נחוץ לחנוך את הכוחות האלו. לעורר אותם, ולעודד אותם לבוא לידי ביטוי. אבל יש לנו אוייבים שאינם מרשים לכוחות אלו לבוא לידי ביטוי. האוייב הנורא ביותר שלנו הוא הייאוש, הנובע מחוסר אמונה בכוחנו. ומחוסר אמונה באלוקים. אנחנו נקראים ישראל. פירוש המילה ישר-אל הוא מאבק עם אל. מאבק של כוחות החיים, כוחות היצירה, בכוחות המוות, בכוחות הייאוש. דוד המלך נאבק עם כוחות הייאוש ומתגבר עליהם. והוא מודה לאלוקים: "ארוממך ד' כי דיליתני, ולא שמחת אויבי לי. ד' אלהיי שועתי אליך ותרפאני. ד'! העלית מן שאול נפשי, חייתני מירדי בור... ואני אמרתי בשלוי, בל אמוט לעולם... הסתרת פניך הייתי נבהל." כאשר רקדתי ושמחתי, הייתי בטוח שלא אמוט לעולם, שהשמחה תימשך אצלי לעולם. והנה, באו הלעג והבוז של אשתי וכיבו את אש האהבה בתוכי, הייאוש תקף אותי, ושוב לא הרגשתי בנוכחותך. וברגע שנחלשה בתוכי האמונה באהבתך אלי, ברגע שנחלשה בתוכי התחושה של קיומך, שוב לא יכולתי לעמוד בפני האוייב הנורא : העצבות, הייאוש, וחוסר האמונה: "הסתרת פניך הייתי נבהל". התחלתי להתפלל. השקעתי מאמץ נפשי לחדש את הקשר אתך - מקור כל הכוחות. ואתה, אלוהים, שמעת את תפילתי והפכת מספדי למחול. כוחות החיים גברו והשיבו לי את השמחה ואת האמונה. דוד המלך מספר לנו, דוד, שכל אחד מאיתנו הוא דוד המלך."

אברהם הביט בי ובחן אותי, כמו אדם שעושה הנשמה מלאכותית לאדם חסר הכרה, והוא בודק אותו, אולי התחיל לנשום. "הבנת, דוד?" שאל אברהם. - ואני שתקתי. כי לא יכולתי לענות לו לאברהם. כי לא הבנתי דבר, ואהבתי אותו מאד. רק על דבר אחד חשבתי בעקשנות : "חבל על המאמץ שלך. שום כוח בעולם לא יחזיר אותי למאה-שערים." הרגשתי כמו ציפור שנמלטה מהכלוב וטעמה את הטעם הנפלא של החופש. שזכתה לחוש את לטיפות קרני השמש אחרי תקופה ממושכת של אפלה. ואברהם אמר: "אלפיים שנה החזקנו מעמד בחושך. עכשיו, שמתחילים לראות קצת אור, אתה מתחיל להתייאש? ...

אשריך אחי

יפה
תודה רבה.