***אבולוציה? או, אדם וחווה?*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

לאנשים דתיים מזכיר המונח הזה את המאבקים הבלתי מתפשרים שניהלו מדעני המאה ה-19כנגד הכנסיה הקתולית. אנשי המדע ששוחררו אז מעול הכנסיה נלחמו בשצף קצף בכל אמונהדתית, כראקציה להגבלות אותן הטילה הכנסיה על החשיבה המדעית במשך שנים רבות.

העלאתו על המוקד של ג'ורדאנו ברונו ב-1600, העמדתו לדין-האינקויזיציה של גליליאוגלילאי בשנות השלושים של המאה ה-17 יחד עם המסורת על מילמולו השקט ואף על פי כןנוע תנוע, הפכו לחלק בלתי נפרד מהמיתוס האנטי דתי של מדעני המאה ה-19. תיאורייתמוצא המינים, המשתמשת בחוקי אבולוציה, הפכה אז לקטע בולט בדגל השיחרור מעולהכנסיה, והיא מסמלת בעיני רבים את האנטיתזה לאמונה הדתית.

לאנשים חילוניים מעוררת המילה אבולוציה אסוציאציות דומות מן הכיוון השני. בעיני רביםנתפסת תורת האבולוציה כתחליף מדעי לאמונה בבורא עולם. אנשים רבים, בעיקר אלההרחוקים מהמחקר המדעי ועקרונותיו, רואים בתורת האבולוציה הוכחה מדעית להעדרבריאה אלוהית, ולהתפתחות טבעית של האדם מן הקוף, שהתפתח מיצורים נחותים יותר,שהתפתחו מתא ביולוגי ארכאי, שנוצר במקרה על ידי התרחשויות פיזיקליות וכימיות בעידןקדמון.

לצערנו, הבנת המתודה המדעית איננה נחלתם של רבים. עירבוב מושגים והעדר אבחנה ביןהנחה או תיאוריה לבין מסקנות הנובעות מניסויים מבוקרים, מהווים תופעות מצויות. איןפלא שניתן להאזין, לפעמים, לדו שיח של חרשים על אבולוציה, דו שיח המבוסס על העדרמידע והבנה מדעית של שני המשוחחים.

הגיע הזמן להבהיר את המושגים המדעיים, ולהבדיל בין חוקי טבע הניתנים להוכחה מדעית,לבין תיאוריות אקסטרפולטיביות חסרות הוכחות מדעיות, המשמשות כעוגן רגשי לאתיאיסטיםמושבעים.


הבעיה הריגשית

האדם הינו יצור מרגיש, מתבונן וחושב. התבוננות בעולם שמסביבנו מעוררת שאלות ותהיותכבר בגיל הילדות. כל ילד בראותו בנין מרשים שואל את הוריו את השאלה הבלתי נמנעת: מיבנה את הבית הזה? כל אדם עבר שלב בחייו בו הוא שאל מי יצר את העולם הזה? לשאלהזו אין משמעות אופרטיבית מיידית, בניגוד לשאלות הנוגעות לתכונותיו של עולמנו. מידע עלתכונות העולם וחוקיו מאפשר לנו לפתח טכנולוגיות ולהשתמש בהם לפי רצוננו.

לעומת זאת, תשובה על השאלה מי יצר את העולם הזה, איננה משנה באופן ישיר את תנאיהחיים. התשובה עונה בעיקר על צורך רגשי עמוק לדעת אותה, צורך בסיסי הקיים כבר בגילהילדות. השפעתה המעשית מתמקדת אך ורק במסקנות אישיות על מקומו של אדם בעולמוועל יחסו האישי לאמונה דתית.
על השאלה הבסיסית מי יצר את העולם הזה ניתנו בעבר הרחוק שתי תשובות מנוגדות.

אריסטו, המייצג לצורך הענין את חכמי יוון, האמין בקדמות העולם. לדעתו, העולם קיים עםחוקי הטבע שלו מאז ומעולם, אין-סוף זמן אחורנית, או במינוח ארכאי: העולם הוא קדמון.תיאוריית קדמות העולם מתבססת למעשה על ההנחה או האמונה בהעדר בורא, ובהעדרבורא המסקנה המתבקשת הינה קדמותו המוחלטת של העולם.

לעומת התיאוריה האריסטוטלית, התשובה הדתית לשאלה הבסיסית מי יצר את העולםהזה מתבססת על האמונה הנגדית: יש בורא לעולם. העולם מחודש. הוא עבר תהליך שלבריאה על ידי הבורא.

בשתי התיאוריות קיים אלמנט של נתון נשגב מתפיסה אנושית. הגישה האריסטוטלית עלקדמותו האין סופית של העולם, כוללת הנחה של מושג האינסוף הרחוק מתפיסה אנושיתרגילה, על אף שניתן להגדרה פורמלית מתמטית-פילוסופית. לעומת זאת, הגישה הדתיתכוללת את האמונה בבורא עולם, שעצם מהותו נשגבת מהבנה אנושית. או בלשונו של הרמבםבהלכות תשובה (סוף פרק חמישי): שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר:'כי לא יראני האדם וחי'.


החוק השני של התרמודינמיקה

למדענים החילוניים של המאה ה-19, שעם השתחררותם מעול הכנסיה דחו כל קשר עםהכנסיה או הדת, היתה נטייה מעניינת. הם שללו בעיקרון כל הסבר מדעי העשוי לפגועבאמונה של קדמות העולם. פרופ' צ'רניבסקי בספרו המרתק בין מדע לדת1 מתאר שניעקרונות מדעיים המקובלים היום ללא עוררין, ואשר נדחו שנים רבות על ידי הקהיליההמדעית במאה ה-19 עקב הסכנה שקבלתם עלולה לפגוע בעיקרון המקודש של קדמותהעולם והעדרו של בורא-עולם. שני עקרונות אלו היו עיקרון הפעולה המינימלית והחוקהשני של התרמודינמיקה.

החוק השני של התרמודינמיקה נולד במוחו של מהנדס צרפתי בשם סדי קרנו (1796-1832)בסוף הרבע הראשון של המאה ה-19. העיקרון, בתרגומו של בולצמן לשפה עממית, קובעשבתהליכים טבעיים, כמות אי הסדר במערכת-סגורה גדלה כל הזמן.

הפיזיקאי קלאוזיוס (1822-1888) נתן לעיקרון ניסוח מתמטי ברור ומדויק בהכניסו למדעמושג כמותי חדש שקרא לו בשם אנטרופיה. לכמות זו סגולה מיוחדת. בכל תהליכי הטבעערכה המספרי מסוגל רק לגדול, או באופן מדוייק יותר, אינו פוחת לעולם. במילים אחרות,בתופעות הטבע קיימת אי סימטריות ביחס לזמן, קיימת מגמה מסויימת. העולם מתפתחבכיוון כזה שהאנטרופיה שלו הולכת וגדלה.


י' אסימוב תיאר זאת באופן ציורי:

דרך אחרת לנסח את החוק השני של התרמודינמיקה, הוא שהיקום מתקדם בהתמדהלקראת אי סדר. לאור זאת נוכל לראות את התממשות החוק השני בכל שנפנה. עלינולהשקיע עבודה קשה כדי לסדר את הבית. השאר את החדר לבד וראה באיזו מהירותתרבה בו העזובה. גם אם נפש חיה לא תיכנס אליו, תצטבר בו שכבת אבק וליכלוך. כמהעמל צריך להשקיע בהחזקת הבית, ובתחזוקת מכונות. כמה טיפולים עלינו לבצע בגופנוכדי שישאר נקי, במצב תקין. למעשה, כל דבר מתקלקל ומתבלה אם לא נשקיע בוטיפול מסור ושמירה נאותה.

מעיקרון כזה נובעות שתי מסקנות: ראשית, מהלך מחשבתי אחורה בזמן, יוביל אותנו לזמן

בוהאנטרופיה היתה מינימלית. קודם למועד זה לא יתכנו שום תהליכים. מכה אנושה למאמיניקדמות העולם. מסקנה שניה, העולם כמערכת סגורה צועד לקראת אנטרופיה מקסימלית, בוהעדר סדר אמור להיות מוחלט, מצב הניתן להגדרה כמות העולם. עקב המשמעות הזו שלעקרון האנטרופיה, התנגדו לו מלומדים רבים במאה ה-19 מטעמים מטהפיזיים. במאההעשרים, לאחר שהמדע המערבי השתחרר מתסביך המאבק בכנסיה, החוק השני שלהתרמודינמיקה הינו אחד מאבני הפינה של המדעים המדוייקים.


המפץ הגדול

תיאוריית קדמות העולם ספגה מכות רבות במאה האחרונה. עדויות מדעיות רבות מדגימותהתרחקות מהירה של הגלקסיות והתפשטות פיזית של כל החומר ביקום החוצה מנקודתהמרכז שלו. עדויות אלו מצביעות על נקודה קדומה במרחב הזמן, בה כל החומר ביקום היהמרוכז בנקודה אחת, ממנה החלה התפשטותו בחלל. עדויות אלו ואחרות הביאו אתהפיזיקאים להניח את קיומו של המפץ הגדול - פרץ אנרגיה אדיר בעבר הרחוק, במועד בוהחל היקום להתפתח ולהתפשט בחלל מתוך נקודה זעירה במרחב רב הממדים שלו.

תיאוריות מודרניות אלו אינן תומכות, בלשון המעטה, בהנחת קדמות העולם. כבעבר יש גםהיום אנשי מדע המאמינים בקנאות בקדמות העולם, והנאלצים משום כך, לפתח תאוריותקפיץ על התפשטויות והתכוצויות מחזוריות של העולם. לתיאוריות אלו אין שום בסיס מדעיפרט לצורך הנפשי לישב את הממצאים המדעיים עם האמונה בעיקרון קדמות העולם.למעשה, מדענים בכירים רבים שוללים היום מבחינה מדעית את האמונה האריסטוטליתבקדמות העולם.


איך נוצר האדם?

שלילת האמונה בקדמות העולם מעמידה בעיה רגשית קשה לאותם מדענים שמאמיניםבהעדר בורא: כיצד נוצר האדם?

תיאוריית מוצא המינים נוצרה כדי להתגבר על קשיים מעין אלו, תוך כדי שימוש בחוקיאבולוציה. מקורה של התיאוריה עתיק למדי, עוד ביוון הקדומה, אך היא זכתה לעדנה במאותה-18 וה-19, ואיפשרה למדעני אירופה בעידן השיחרור מעול הכנסיה לחיות עם הסברלקיום החי בעולם. את התשתית הרעיונית לתיאוריה סיפקו מאובנים בשכבות גיאולוגיותקדומות.

היצורים הקדומים יותר, שהינם גם פשוטים יותר, מצויים, בדרך כלל, בשכבותגיאולוגיות קדומות יותר. המאובנים הקדומים ביותר שנמצאו היו חד תאיים. בשכבותמאוחרות יותר הופיעו אצות ומרובי תאים פשוטים. מאוחר יותר נמצאים רכיכות ופרוקירגלים, ואחריהם חרקים ודו-חיים. אחריהם מוצאים זוחלים, עופות ולבסוף יונקים. סדרמציאות בעלי החיים מהפשוט למורכב הביא להנחה נוספת: לא רק כרונולוגית הופיעוהמינים המורכבים מאוחר יותר מהפשוטים. אלא, קבעה התיאוריה ההתפתחותית, גםמוצאם של המינים המורכבים הינו מאבותיהם הפשוטים. להסברת המנגנון האמור לאפשר את השינוי הרדיקלי הזה, השתמשו הדרויניסטים והניאודרויניסטים בחוקי אבולוציה.


חוקי אבולוציה

לצורך הדיון נגדיר מה הם חוקי אבולוציה: חוקי אבולוציה, או בתרגום עברי חוקי התפתחות, הינם חוקי טבע המסבירים שינויים בתכונות של אורגניזמים חיים, לאורך זמן.

דוגמאות לשינויים אלו מצויות בשטחים רבים. חיידקים הרגישים לתרופה אנטיביוטיתמסוימת, מפתחים עם הזמן תינגודת לתרופה. כלומר, קיים תהליך התפתחות - אבולוציהבלעז - של החיידקים ממצב של רגישות לתרופה אל מצב של עמידות כלפיה. הביטויהשתנות הטבעים מוכר לכל המצוי בספרות ההלכה, ואף הוא מהווה דוגמא למגוון הרחבשל שינויים באורגניזמים לאורך זמן.

הביטוי ברירה טבעית (natural selection) נטבע על ידי דרווין כמנגנון עיקרי

להשתנויותאבולוציוניות. תיאוריית הברירה הטבעית קובעת כי כל הזנים מעמידים מספר עודף שלצאצאים מעבר לדרוש לקיום הגזע; בעולם מתנהל מאבק קיום אכזרי ורוב היצורים הנולדיםבו נשמדים; בין הפרטים השונים של כל מין יש הבדלי תכונות מזעריות העשויות להשפיע עלההישרדות, ולכן האורגניזם בעל התכונות המתאימות יותר לסביבתו - גדולים יותר סיכוייולהישרד תוך כדי העברת תכונותיו לדור הבא.

תיאוריה זו מסבירה שינויים ניצפים במינים רבים, ועם התיקונים של הגנטיקאי דובז'נסקיב-1937, שהצביע על מוטציות כמנגנון נוסף, ניתן להסביר שינויים אבולוציוניים נוספים.

ניתן להדגים במעבדה ללא קושי שינויים המתרחשים באוכלוסיות גדולות של חידקים אוחרקים, שינויים בתכונות מסויימות העשויות להשפיע על הישרדות במצבים מסויימים. אך לא ניתן להדגים במעבדה שינויים בהם מין אחד של בעלי חיים יעמיד צאצאים הדומיםלמין אחר. על דרך אסוציאציה, המצב דומה להבדל בין הכימיה והאלכימיה. ניתן באמצעים כימיים לשנות תרכובות כימיות, אך לא ניתן באמצעים כימיים או אלכימיים להפוך עופרת לזהב.

מבחינה מדעית ניתן להתייחס לחוקי ברירה טבעית בסיסיים כאל מסקנות מנסיונותמבוקרים. אך להנחה שחוקי ברירה טבעית יכולים להסביר גם לידת צאצאים מזן שונה שלהוריהם הקדמונים, יש אופי של השערה ואקסטרפולציה פרועה, חסרת הוכחה מדעית.


יחס חכמי ההלכה לנסיון מבוקר

עקרונות מדעיים המבוססים על תצפית ונסיונות מבוקרים היו מקובלים בעולם ההלכה מאזומעולם. הריבש (1326-1408) בתשובה תמז, מתאר הבדל יסודי בין גישתם המדעית שלחזל לבין הגישה האריסטוטלית. כידוע, אריסטו וההולכים בעקבותיו לא בצעו כלל נסיוןמדעי במקרים רבים, אלא הסתפקו בחשיבה תיאורטית של מה שראוי להיות בעולם על פיעקרון התכליתיות של הטבע, בהנחה שמה שצריך להיות לפי ההגיון האנושי - בוודאיקיים.

גם כאשר ביצעו חכמי יון נסיון מדעי - לא דאגו לבקרה נאותה העשויה למנוע כמהספקות יפלו בנסיון ההוא. משום כך:
לא נאמין אל חכמי היונים והישמעאלים שלא דברו [אלא] רק מסברתם ועל פי איזהנסיון מבלי שישגיחו על כמה ספקות יפלו בנסיון ההוא.
לכן, מקבל הריבש את דעת חזל שהצאצא מקבל תכונות בתורשה גם מן האב וגם מן האם,בניגוד לטענת חכמי יון שהתורשה מן האם בלבד. כמו כן, בניגוד לדעת חכמי יון שתשמישקשה מאד לאשה בחודש השמיני, קבלנו את דעת חזל כי בשליש השלישי של ההריון תשמישיפה לאשה ולולד, ובהתאמה מלאה למידע הרפואי של העשור האחרון.

מדברי הריבש נובע שניתן לראות בחזל את אבות הגישה הדורשת הסקת מסקנותמניסויים מבוקרים בלבד, גישה שהתקבלה בעולם הרפואה המודרנית רק בדורותהאחרונים. אם נצרף לכך גם את התבטאותו של החתם סופר4 שהנסיון הוא עד נאמן יותרמכל הסברות, את דברי הרמבן6, את דברי הרמבם במורה נבוכים ואת דברי התלמוד5אין אומרים בטריפות זו דומה לזו - נגיע למסקנה דומה.

מכאן שחוקי ברירה טבעית הניתנים לתצפית והוכחה בנסיון מבוקר מקובלים בעולמה שלהיהדות. תיאוריית הברירה הטבעית מסבירה באופן מניח את הדעת תופעות של שינוייתכונות במהלך דורות, אך היא איננה קובעת דבר על מוצא המינים.

לעומת זאת תיאוריית מוצא המינים של דרווין משתמשת בחוקי ברירה טבעית כדי לנסותלתת הסבר לאמונה בהעדר בריאה אלוהית, ובהתפתחות טבעית של האדם מן הקוף,שהתפתח מיצורים נחותים יותר, שהתפתחו מתא ביולוגי ארכאי, שנוצר במקרה על ידיהתרחשויות פיזיקליות וכימיות בעידן קדמון.


מוצא המינים

רבים משוכנעים שתיאוריית מוצא המינים ההתפתחותית נוצרה במאות ה-18 וה-19 על ידיבופון ולמרק הצרפתים, וצ'רלס דרווין הבריטי. אולם עיון היסטורי קצר מצביע על תיאוריהדומה כבר במאה השישית לפני הספירה. אנכסימנדרוס היווני איש מילט, בן עירו ותלמידו שלתלס, מתאר בחיבורו על הטבע את התפתחות החיים לפי אמונתו: הארץ היתה מתחילה במצבשל נוזל, ובהתגבשותה נבראו ממנה בעלי החיים והאדם. בתחילה היו אלה דגי ים, אך הםנסחפו אל היבשה כששככו המים. חלק מבעלי החיים הנסחפים הללו סיגל לעצמו את היכולתלנשימת אויר, והם היו אבות אבותיהם של כל בעלי החיים היבשתיים בתקופות יותר מאוחרות.

בידי אנכסימנדרוס לא היו כלים לתת הסבר למנגנוני ההתפתחות. 2500 שנה אחריו, מנסיםהניאודרויניסטים, מאמיני תיאורית מוצא המינים, להשתמש בחוקי הברירה הטבעית להסברמנגנוני ההתפתחות מחומר דומם לתא קדמון ועד לבן אנוש.

היו הוגי דעות תורניים שלא מצאו סתירה עקרונית בין פרטים מסויימים בתיאוריית האבולוציה לבין מעשה בראשית האמור בתורה. הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצל, רבה הראשי (האשכנזי) הראשון של ארץ ישראל, כתב על כך כבר בתחילת המאה. מפאת קוצר המקום לא נדון הפעם בגישה מפתיעה זו, אלא בקשיים מדעיים דווקא, המונעים את קבלת התיאוריה הניאודרויניסטית.
לגבי הסיכוי הסטטיסטי להיווצרות תא חי מחומר דומם קיימים חישובים מעניינים.

שני אסטרונומים בעלי שם עולמי, פרופ' סר פרד הויל וצ'נדרה ויקראמסינג, חישבו אתההסתברות למאורע מעין זה, ופרסמו את מסקנתם בספר שיצא לאור בשנת 71981.

לדבריהם ההסתברות הסטטיסטית להיווצרות כזו היא אחת לעשר בחזקת ארבעים אלף.לדבריהם, מספר זה די גדול כדי לקבור את דרוין יחד עם תיאורית האבולוציה. מענין עודיותר שפרד הויל הנל, מגדולי האסטרונומים בדור האחרון, ידוע דווקא בדעותיו האתיאיסטיות.סוקר הספר בטיימס של לונדון8 מסכם ללא משוא פנים, שבסוגיית מוצא המיניםהאבולוציונית, נראה שהאמונה במדע סינוורה את עיניהם של המדענים.

כנסיון להגיע לניסוח מדעי, תיאורית מוצא המינים רחוקה מלשכנע, למרות התיאורים היפיםוהמושכים של ספרי מדע פופולריים וספרי לימוד תיכוניים עם תמונות משכנעות. מבחינהמדעית ניתן לומר שתיאורית מוצא המינים, לא רק שאינה מוכחת, אלא שהיא כמעט מופרכת.כבר מראשיתה היא נתקלה בבעיות מדעיות חמורות. בזמן התבססותה על ידי דרוין, כבר היוהמושגים התורשתיים עליהם התבסס - מיושנים. בינתים נוסחה התיאוריה מחדש על בסיסהמושגים המודרניים של המוטציה, אבל בכך הוסר רק חלק קטן של הבעיות. על פי התיאוריהדרושים אלפים רבים של דורות לפיתוח איבר חדש, עד להפיכתו לאמצעי עזר במלחמתהקיום.

בדרך כלל אותו איבר היה אמור להיות מכשול עד נקודת התפתחות מסויימת, ואלהשנשאו אותו היו צריכים להתחסל באותו תהליך טבעי המביא להישרדות החזקים. בנוסף, גםלדעת מאמיני התיאוריה יש כמה קפיצות ענק בין שלב לשלב המקשות באופן חמור עלתיאוריית מוצא המינים. לאור כל אלה דרושה אמונה מופרזת, אולי אפילו פנאטית, כדילהמשיך ולהאמין בתיאוריה. האבסורד מגיע לשיאו בכתביו של הביולוג דו-נואי (1947).

לאחר שהוא תוקף את חוסר הסבירות של התיאוריה, הוא מקבל אותה בכל זאת, משום שבימינוכמעט אי אפשר שלא להאמין באבולוציה. את הקשיים הבלתי נסבלים הוא מתרץ בכךשהוא מניח השפעה אלוהית(!) ישירה, בהנחה כי נס של רבייה אל-מינית הנהפכת לרבייהמינית, הינו נס קטן יותר מהאפשרות של בריאה אלוהית של המינים בנפרד, בזה אחר זה.

הספרות העוסקת בביקורת מדעית של תיאוריית מוצא המינים הינה מגוונת ומקיפה. הקוראהמעונין ללמוד עוד על הקשיים המתעוררים לאור ממצאים חדשים של מאובנים ועל חוליותחסרות בממצאים - מופנה לספרו של דר משה טרופ9. דר טרופ עוסק בספרו גם בהיבטיםמדעיים נוספים של הניאודרויניזם מנתח את השיטות החדישות בתחום המחקר האבולוציוני,ומפנה לספרות מדעית ענפה.


סיכום

ראוי להבדיל בין תוצאות נסיונות מבוקרים בתחום האבולוציה, לבין מסקנות אקסטרפולטיביים של מאמינים בתיאוריות ניאודרויניסטים.
אין שום סיבה לאדם דתי להיבהל ממדע מדוייק העוסק במוטציות ובחוקי ברירה. מאידך,אין סיבה שאדם חילוני יתייחס לתיאוריית מוצא המינים כאל עובדה מדעית מוכחת, בשעהשהיא איננה כזו. הרוצה להאמין בתיאוריה עקב יופיה בעיניו או עקב היותה תחליף אמונתיורגשי - רשאי לעשות זאת על אחריותו בלבד, תוך הכרה בכך שמדובר באמונה אישית ולאבמדע אוביקטיבי...

זה ידוע שכל האבולוציה זה חארטה אחת גדולה שכל כמה שנים המדענים מעקמים אותה לצורה אחרת העיקר שזה יהיה זה ולא
ה'

תודהההה

דרך אגב,
בזהר כתוב שאחרי מגדל בבל הפך אלוקים חלק מבני האדם לקופים. אז אולי האבולוציה היא לא חרטה גמורה.
בכל זאת - זהל א פשוט להסביר את העובדה שיש בזנים מסויימים של קופים גנים שקימים אצל בני אדם.

איתמר אולי אבל זה צורה כמעט סופית של הקוף הכל התחיל מחלקיקים שרצו ואחרי מיליון שנים זה הפך לאיברים וכו....

סליחה.... זה לא מה שפירסמתי.... ערכו לי את ההודעה..

איזו חוצפה...

וואלה לא נגעתי