כוחה של תשובה והרהור תשובה F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד
כוחם של תשובה והרהור תשובה

הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א

נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
גילה בת רחל ז"ל

א. על הכל אפשר לשוב בתשובה ולכפר
התורה לימדתנו שאפשר לשוב בתשובה ולתקן את חטאי העבר. תשובה מכפרת על כל החטאים, אפילו החמורים ביותר, ואפילו על שפיכות דמים. הדבר טעון הסבר. כיצד אפשר לתקן על ידי חזרה בתשובה מעשה רצח? הרי אי אפשר להחיות את המת, הרי על זה נאמר "מעוות לא יוכל לתקון"?

כדי להשיב על שאלה זו, עלינו להבהיר את סדר ההשגחה האלוקית מחד, וחופש הבחירה של האדם מאידך. מצד אחד, הקב"ה נתן לאדם חופש בחירה. הוא יכול לבחור בטוב, ויכול לבחור להיפך. בחופש הבחירה כלולה גם האפשרות להרע לאדם אחר. ואולם מאידך, יש השגחה אלוקית בעולם, ואף אדם לא יפגע, אלא אם כן נקבע כך מלמעלה. הרצון של אדם להרע לחברו לא יכול להתגשם, כי אין אדם נענש אלא אם כן חטא, לא הערוד ממית אלא החטא ממית, וגם לא ערוד בדמות אדם ממית, אלא איש בחטאו ימות, או אם הגיעה שעתו למות, מטעמים הכמוסים מאיתנו. אדם לא ימות מפני שאדם אחר, רשע ואכזר, החליט להרגו.

אם כן, איך מתיישב חופש הבחירה עם סדר ההשגחה האלוקית?
רבונו של עולם מסדר את עולמו, שכאשר אדם רשע רוצה לעבור על לא תרצח, הקב"ה מזמין לפניו את האדם שהגיע זמנו להיהרג, ונמצא זה נהרג על פי ההשגחה האלוקית, וזה הרג על פי בחירתו החופשית, ושני הדברים מתקיימים כאחד.

וכבר אמרו חז"ל מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. כלומר, לאדם שראוי לקבל עונש, מזמין הקב"ה אדם רשע שרוצה להרע, והוא פועל את החובה לחייב. כמובן, שהרשע יבוא גם הוא על עונשו.
וכן לטובה. אם יש אדם שראוי לקבל טובה, מזמין הקב"ה את הזכאי הרוצה להטיב, ומגלגל על ידו את הזכות, ונמצא מי שראוי לקבל טובה על פי ההשגחה האלוקית, מקבל אותה, ומי שרוצה להטיב, מתאפשר לו להטיב על פי בחירתו.

הרמב"ן מפרש בפרשת עדים זוממים, מדוע עדים שהרגו על פיהם ואחר כך הוזמו, אינם נהרגים, שמכיוון שנהרג התברר כי בעוונו מת, ואילו היה צדיק, לא היה עוזבו ד' בידם, כמו שאמר הכתוב: "לא יעזבנו ד' בידו ולא ירשיענו בהשפטו". כלומר, יש סדר אלוקי, ואין רצון הרשע יכול לגרום למותו של אדם, אלא אם כן ראוי הוא לכך על פי ההשגחה האלוקית.

על זה אמרו חכמים: "הכל צפוי והרשות נתונה". אין הכוונה רק שרבש"ע יודע מראש מה יעשה אדם, אלא שהקב"ה מסדר את עולמו, והכל מושגח על ידו, ואין דבר שמחוץ להשגחתו, ובתוך זה מסדר הקב"ה גם את הבחירה החופשית של האדם, אם להטיב או להרע. רצונו של אדם חופשי לחלוטין, אך הצורה בה ממומש הרצון בפעל, מכוונת על ידי רבש"ע, שיהיה זה מותאם להשגחה האלוקית.
לפי זה יוצא, שהאחריות של האדם היא על רצונו בלבד, ולא על התוצאות, כיוון שהן היו נעשות בין כך ובין כך. האדם נותן את הדין רק על שבחר ברע.

מעתה מובן כיצד יכול אדם לשוב בתשובה על מעשה שאי אפשר לתקן, על "מעוות שאינו יכול לתקון". הוא יכול לשוב ולתקן את רצונו ולהפוך את רצונו לטוב, ובזה הוא מתנתק מהמעשה שנעשה, כי המעשה בלאו הכי היה נעשה. נמצא, שכאשר אדם שב בתשובה, הרי זה כאילו לא הוא עשה את הרעה. זאת מפני, שמה שהיה בידו הוא שהוא רצה להרע, ואת הרצון הוא מתקן, ואם כן תשובתו מתקבלת.
כמובן, כגודל הרעה שרצה לעשות, כן צריכה להיות התשובה. ואז, עם ארבעה חלוקי כפרה, תשובתו מתקבלת "ושב ורפא לו".

ב. צריך להאמין בכוחה של התשובה
אין פלא שההגיון אומר שאדם שחטא חייב להיענש, ואין זה הגיוני שעל ידי תשובה יפטר מלשלם את המחיר על מעשיו. ואמנם, כך אמרו חכמים: "שאלו לחכמה, חוטא מה עונשו?, אמרה החכמה, 'חטאים תרדוף רעה'. שאלו לנבואה, חוטא מה עונשו?, אמרה הנבואה, 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לתורה, חוטא מה עונשו?, אמרה, יביא קרבן ויתכפר. שאלו להקב"ה, חוטא מה עונשו?, אמר, יעשה תשובה ויתכפר. הה"ד 'טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך'" (ירושלמי מכות פ"ב, הלכה ו).

המדרש אומר שזה אמנם לא הגיוני שתשובה מכפרת על מעשים רעים, החכמה אומרת 'חטאים תרדוף רעה', אך אף על פי כן תשובה מכפרת, כי כך רצונו של הקב"ה. זהו אינטרס אלוקי שבני אדם ישובו בתשובה. על כן, רבונו של עולם מקל על השבים כדי לעודד אותם לשוב אליו, ואף שלא ראויה להם הכפרה, מכיוון שבדרך זו ימשכו בני אדם לשוב, הקב"ה מוחל להם על מעשיהם ובלבד שישובו. כעין זה נוהגת המדינה, שרוצה שהיורדים ממנה ישובו. היא נותנת להם הטבות, אף שלא מגיע להם, כי זו טובת המדינה שהם ישובו לארץ. כך גם התשובה משרתת את המגמה האלוקית בעולם לתקן עולם, אף שאין הכפרה הגיונית, לכאורה. זה מה שאומר הפסוק "טוב וישר ד', על כן יורה חטאים בדרך". הקב"ה טוב בזה שהוא מישר את בני האדם, ומחזיר אותם לדרך הישר. הקב"ה טוב, ומשפיע על בני אדם להיות טובים, ומושך אותם באהבה אליו.

נמצא אם כן, כי כפרת התשובה זוהי מתנה לפנים משורת הדין, מפני שלרבונו של עולם יש חפץ שבני אדם ישובו אליו. חכמים, גם כן, עשו את תקנת השבים, והקלו על הגזלנים שלא יצטרכו להשיב את החפץ אשר גזלו, אלא ממון, כדי להקל עליהם לשוב בתשובה.
מעתה יש לבחון את כוחה של התשובה לא על פי מידת ההגיון האנושי, אלא על פי מה שמורה לנו התורה. חכמינו אמרו שאפילו הרהור תשובה דיו לתקן הרבה. הרהור בלבד, אף שעדיין לא הביא כל תוצאה מעשית, כבר הופך את האדם מרשע לצדיק. ואל תאמר, אלו אינם אלא דברי נחומים בעלמא, לעודד את החוטא לשוב, ומה ערכו של הרהור בלבד. ניחא, אם אדם עשה תשובה גמורה ועמד בנסיון ולא נכשל שוב, זוהי תשובה שהפכה את האדם מרשע לצדיק, אבל הרהור תשובה בלבד מה ערכו?

חכמים קבעו שהרהור תשובה כשלעצמו משנה את גדרו של אדם מרשע לצדיק, ויש לכך השלכה הלכתית למעשה. אם אדם אמר לאשה 'הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק', אפילו הוא רשע גמור, הרי זו מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו (קדושין מט, ב).

אם אחר שהרהר אדם בתשובה, הוא לא החזיק מעמד ושוב נכשל בחטאים, לא מתבטל כוחו של ההרהור. הוא לא חזר למצבו הקודם, אלא כעת נפל מחדש. תשובה על חטא, זה כמו כבוס בגדים. אין אדם נמנע מלכבס בגדי ילדים, אף שהוא יודע שמיד לאחר שהילדים ילבשו את הבגדים הם ילכלכו אותם מחדש, כי מטרת הכיבוס היא שלא יצטבר הלכלוך. כך גם התשובה מטהרת ומזככת ומונעת את הצטברות החטאים, גם כאשר היא אינה תשובה גמורה, שאין אחריה נפילה.

על כן, אל יאמר אדם לעצמו, מה טעם ההחלטות שאני מחליט לתקן את עצמי, ולשוב בתשובה שלמה, אם איני מסוגל להתמיד בכך? אל יאמר, הן גם בשנה שעברה בימי אלול ובימים הנוראים החלטתי לבלתי שוב עוד לכסלה, ואחר עבור הימים הנוראים הכל חזר כמו שהיה. האם אעשה שקר בנפשי, ואקבל על עצמי דברים שאיני עומד בהם? מחשבות כאלה אינן נכונות, אף שהן עטופות ביושר לכאורה. לכל הרהור תשובה יש משמעות. לכל רצון חיובי יש ערך, וגם אם אינו מתממש בשלמות, הרצון פועל פעולה כבירה. כבר אמרנו, שהערכת כוחה של התשובה אינה נקבעת על פי כללי ההגיון האנושי, אלא על פי הרצון האלוקי. הקב"ה חפץ בתשובה, ושמח בכל הרהור של תשובה. כאשר אדם הרהר בתשובה, הוא כבר עשה רצונו ית'. דבר זה צריך למלא את האדם בשמחה גדולה, והוא צריך להיות מאושר ברצונו הטוב לשוב אל ד'. וככל שיאמין אדם בערך ההרהור, כן יגדל כוחו של הרהור התשובה, והוא יתפתח למחשבה ארוכה יותר, וימשוך אחריו גם את המעשים.

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur ... 9&id=83&q=

תודה רבה רבה רבה

תודה