<<**תכלית ירידת הנשמה לעולם**>> (מחזק בטירוף!!) F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

הנשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל שהיתה במקומה המקורי, היתה רואה את
אור השם יתברך ומתענגת ממנו, ואף על פי שלכאורה אין קרבה גדולה מזו, למעשה היתה רחוקה מהשם יתברך כי לא הכירה אותו,
ניתן להכיר את השם יתברך רק על פי המידות בהם הוא מנהיג את האדם בעולם הזה.

להמחשת העינין נספר על מעשה שהיה כך:

פעם אחת, עמד הרב מטולטשיין לפני רבינו נתן והתאונן לפניו באומרו:
"חבל שלא זכיתי אף אני להכיר את רבינו נחמן מברסלב."
ענה לו רבינו נתן בגערה:
"וכי מי הכיר את רבינו? 'יוסף פרוניק' הכיר את רבינו?" ענה לו.
<כאן יש לציין שיוסף פרוניק היתה פרנסתו להעביר נוסעיף מעבר הנהר שבצד עיר רייריד
לצד השני הקרוב לעיר ברברסלב, והרבה פעמים הסיע את רבינו נחמן, לכן התגאה בכך
שהיה קרוב אליו בחיים.>
ר' נתן הדגיש לתלמידו שאין בקירבה זו כלום.

לכן, ר' נתן רצה להמחשיש לתלמידו מה נקראת קרבה, לכן אמר לו שקירבתו של יוסף
אל רבינו נחמן היא באופן גופני ושטחי בלבד אך הוא היה רחוק ממנו באמת כמזרח ממערב.

הנשמה שמתענגת מאור השם, מבלי להכיר אותו, דומה קצת להתפארותו של אותו יוסף
שהיה רואה את הרבי נחמן, אך לא ידע כלל מי הוא בעומקו.
כמו שכתוב" אילו ידעתיו- הייתיו."הנשמה אמנם מחוברת אל השם יתברך, אך רחוקה ממנו
כיוון שלא מכירה אותו יתברך.


עוד סיבה לירידת הנשמה לעולם היא:

תענוג הנשמה היה עונג שלא עמלה עליו. והבושה היא צער לנשמה- במילים אחרות,
התענוג שהנשמה מקבלת, גורם לה להרגיש שאינה מגיעה לה לכן מתמלאת בבושה<אפשר
לקרוא לזה ייסור> .
למשל: אדם מכובד שנאלץ לאכול בסעודה שלא הוזמן אליה. בכל פעם שמושיט את המאכל
לפיו מרגיש ייסורים נוראים מחמת הבושה, האוכל ממש "נתקע" לו בגרון ואינו נהנה כלל מהסעודה.

השם יתברך רצה שיהיה לנשמה תענוג מושלם שתכיר אותו ותזכה לדעת אותו
לכן הוריד אותה לעולם הזה כדי שתשיג את אורו יתברך בעמל ויגיעה ותזכה לשכר
בזכות ולא בחסד.

ודווקא בעולם הזה שהוא מעלים ומסתיר ומחשיך את האור של השם יתברך, ודווקא בגוף שלנו
אשר מסתיר ומחשיך ומעלים את אור הנשמה- דווקא בעולם כזה שהוא מלא נסיונות וקשיי קיום-
דווקא אז הנשמה מתגעגעת להשם יתברך...!

כיוון שהנשמה רוחנית, צמאה לאלוקות! כמו הכתוב:
"צמאה נפשי לאלוקים לאל חי." "מתי אבוא ואראה פני אלוקים." (תהילים מ"ב)

נבהיר את זה יותר טוב, גם לאנשים חילוניים, אשר אין בהם אמונה, או שיש ברמות קטנות

ככל שיש לאדם יותר בעיות, קשיים וניסיונות, כך הוא מחפש יותר את האלוקות

כשבנאדם נמצא בחושך מן הראוי שיחפש את האור .
כיוון שנמצא בבעיה, ומחפש את הפיתרון.

עוד דוגמא:
חז"ל אומרים : "הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה" קשיי הקיום של בני אדם עניים, הם
חיסרון עמוק בגשמיות שלהם סיבה זאת מעוררת אותך לחפש את אור השם יתברך מקטנותם
וזוכים על יד זה לאמונה וביטחון בהשם יתברך.

כדוגמא נוספת לדוגמא זו: דוד המלך עליו השלום "מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי." דויד
המלך שהיה נרדף בעודו היה צעיר, חיפש את ישועתו ורדף אחרי הקב"ה וזכה למה שזכה.
זו סיבה לכך שהקב"ה עשה את האימהות הקדושות עקרות, כי התאווה לתפילתן, ובלי החסרון
הזה היו מתפללות פחות בכמות ובאיכות.

הקב"ה לא חפץ שלאף אד יהיה צער! כי אם שישוב מדרכו הרעה ויהיו לו חיים מאושרים!

ואם כן, כל סוגי הצער המגיעים לאדם הם רק בשביל לקרב אותו להשם,
מאחר וע"י החסרונות, הצרות והיסורים, הוא יכול להגיע לענוה ושפלות, ואז השם יתברך
שוכן איתו, כמו שכתוב "אשכון את הדכא" וכשהשם יתברך כאן, הכל כאן!
וכשהכל הולך לו בטוב ומצליח, נופל לרשת הגאווה מכאן נכתב "וישמן ישורון ויבעט"
וכך השכינה מסתלקת ממנו.

ואפילו שיש לו הכל- אין לו כלום!!