בבאור כלל חובת האדם בעולמו F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

פרק א מתוך ספר מסילת ישרים

יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא - שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו.
והנה, מה שהורונו חכמינו זיכרונם לברכה הוא: שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה (אבות ד, ו): "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא".

והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשית המצוות הוא רק העולם הזה.

על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה, כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי האמצעים האלה. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה (עירובין כב, א): "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". וכשתסתכל עוד בדבר תראה, כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג, כח ): "ואני קרבת אלוהים לי טוב" ואומר (שם כז, ד): "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי", כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושווא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמל ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והינו: שישתדל לדבק בו יתברך בכוח מעשים שתולדותם זה העניין, והם הם המצוות.

והנה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך, והם הם התאוות החומריות, אשר אם ימשך אחריהן הנה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמתי. ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה. כי כל עניני העולם, בין לטוב בין לרע, הנה הם ניסיונות לאדם. העני מצד אחד והעשר מצד אחד, כעניין שאמר שלמה (משלי ל,ט ): "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי וגו'" השלוה מצד אחד והייסורין מצד אחד. עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדים, הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לדבק בבוראו ויצא מן הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלין לאור באור החיים, וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו - כן ישיגהו וישמח בו.

ואם תעמיק עוד בעניין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם, אמנם הנה הוא עומד בשקול גדול, כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו הנה הוא מתקלקל ומקלקל העולם עמו, ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבד בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כעין מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (חגיגה דף יב, א) בעניין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים זה לשונם וכיון שראה אור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים שמח שנאמר (משלי יג, ט): אור צדיקים ישמח". ובעניין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא, ב): "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום והייתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו. והנה על העקר הזה העירונו זיכרונם לברכה במדרש קהלת, שאמרו זיכרונם לברכה (קהלת רבה פ"ז): "ראה את מעשי האלוהים וגו'" - -בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

כללו של דבר: האדם לא נברא בעבור מצבו בעולם הזה, אלא בעבור מצבו בעולם הבא. אלא שמצבו בעולם הזה הוא אמצעי למצבו בעולם הבא, שהוא תכליתו. על כן תמצא מאמרי חכמינו זיכרונם לברכה רבים כולם בסגנון אחד: מדמים העולם הזה למקום וזמן ההכנה והעולם הבא למקום המנוחה ואכילת המוכן כבר. והוא מה שאמרו (אבות ב, טז): "העולם הזה דומה לפרוזדור", וכמו שכתבתי לעיל (עירובין כב, א): "היום לעשותם ולא מחר לעשותם, היום לעשותם ומחר לקבל שכרם", "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (עבודה זרה ב,א), "העולם הזה דומה ליבשה והעולם הבא לים וכו'" (קהלת רבה א, טו). וכאלה רבים על זה הדרך.

ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה? או מי הוא ששמח ושלו ממש בעולם הזה? "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה ורהבם עמל ואון" (תהלים צ, י)בכמה מיני צער וחולאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת - המוות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמתית, וגם הוא אלו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם.

ולא עוד, אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצרך העולם הזה לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל ענוגי זה העולם, והוא מה שלמדונו זיכרונם לברכה במדרש קהלת (פרק ו) וזו לשונם: "וגם הנפש לא תמלא" - "משל למה הדבר דומה לעירוני שנשא בת מלך, כך הנפש, אלו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה. למה? שהיא מן העליונים", וכן אמרו זיכרונם לברכה (אבות ב, כב): "על כורחך אתה נוצר ועל כורחך אתה נולד", כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל, אלא אדרבה מואסת בו, אם כן ודאי לא היה בורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה.

אלא בריאתו של האדם למצבו בעולם הבא היא, ועל כן נתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבד ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו כעולם הזה, אלא אדרבה נאהב ונחמד ממנה. וזה פשוט.

והנה אחר שידענו זה נבין מיד חמר המצוות אשר עלינו ויקר העבודה אשר בידינו. כי הנה אלה הם האמצעים המביאים אותנו אל השלמות האמתי אשר בלעדם לא יושג כלל ואולם ידוע כי אין התכלית מגיע אלא מכוח קבוץ כל האמצעים אשר נמצאו ואשר שמשו להגיעו וכפי כוח האמצעים ושמושם כן יהיה התכלית הנולד מהם וכל הפרש קטן שימצא באמצעים תבחן תולדתו בברור ודאי בהגיע זמן התכלית הנולד מקבוץ כולם כמו שכתבתי. וזה ברור

מעתה ודאי הוא שהדקדוק שידוקדק על עניין המצוות והעבודה, מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק , כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרב יקרם, כי תולדותם נולדת בשלמות האמתי והיקר הנצחי שאין יקר למעלה ממנו.

נמצינו למדים, כי עקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקים מצוות ולעבר ולעמד בניסיון, והנאת העולם אין ראוי שיהיה לו אלא לעזר ולסיוע בלבד, ושיהיה לו נחת רוח וישוב דעת למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו. ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבר כל המחצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת, וכל מה שיוכל לחשב שהוא אמצעי לקרבה הזאת, ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו ומה שיוכל לחשב שהוא מניעה לזה, יברח ממנו כבורח מן האש וכעניין שנאמר (תהלים סג, ט): "דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך", כיון שביאתו לעולם אינה אלא לתכלית הזה, דהינו להשיג את הקרבה הזאת במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה.

והנה אחר שידענו והתברר אצלנו אמיתות הכלל הזה, יש לחקר על פרטיו לפי מדרגותיהם, מתחילת הדבר ועד סופו, כמו שסדרם רבי פינחס בן יאיר במאמר שלו שהבאנו כבר בהקדמתנו, והם:


הזהירות,
הזריזות,
הנקיות,
הפרישות,
הטהרה,
החסידות,
הענווה,
יראת החטא
והקדושה.


ועתה נבארם אחד אחד בסייעתא דשמיא.

ספר מסילת ישרים

http://www.shechem.org/torah/mesyesh/hindex.htm


+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

תודה אחי

תודה אחי