הקשר בין הגוף לנפש...מישהו פעם חשב על זה שהגוף זה לא הוא??? F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

הקשר בין הגוף לנפש

הליך יצירת הקשר בין הנשמה והגוף, הליך נקרא ''ירידת הנשמה לגוף'', הוא במובן מסויים טרגדיה עבור הנשמה.



חכמינו משווים את חיי הנשמה בעולם הזה למצבה של בת מלך שנקלעה לבית איכר פשוט. בת המלך אינה מחבבת את התענוגים הכפריים הנחותים, גם המזון הפשוט אינו לפי טעמה. היא התרגלה בעבר לתענוגים שונים לחלוטין, תענוגים משובחים ונשגבים לאין ערוך. בדומה לכך, גם הנשמה אינה חשה בנוח בעולם הזה, שכן ביתה האמיתי הוא העולם העליון.

אם כן, נשאלת השאלה מדוע יורדת הנשמה לעולמנו? אחת הסיבות הראשוניות לכך היא, שהנשמה מחיה את החומר ומעניקה חיות לגוף, כפי שנאמר בתורה: ''וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה'' (בראשית ב, ז).

הרובד של הנשמה המספק אנרגיית חיים לגוף – יכולת לחשוב, לחלום, לראות ולהרגיש – נקרא נפש. זהו הרובד הראשון של הנפש האלוקית, המבדילה את האדם מיתר בעלי החיים. המצאות הנפש אצל האדם באה לידי ביטוי בעולמנו העכשווי. רבדים אחרים של הנשמה קשורים לרמות שונות של העולם העליון. את הקשר של הנפש האלוקית לעולמות השונים ניתן לתאר בדמות חוט שקצהו האחד משוך לעולמות העליונים, ואילו קצהו השני יורד ומשתלשל לרמה של הנפש. חוט זה מושך תמיד את האדם לכיוון מעלה, כי הנפש שואפת לשוב אל ביתה האמיתי, המקורי.

אחד מתפקידי הנפש הוא העבודה, עבודה רוחנית בעיקרה. היא חייבת ''לעבוד'' ב''גלות הארצית'', כאן בעולמנו. עבודה זו מהווה תיקון. מטרת העבודה מוטלת על הנפש היא שהאדם לא יזכה לטוב האלוקי כמתנת חינם או כנדבה הניתנת לאדם שלא עמל מאומה כדי להשיגה.

גופו של האדם לפני חטאו של אדם הראשון היה מצוי באותה רמת קדושה כמו הנשמה, כך בראו ה'. בנוסף לכך, נשמותיהם של כל האנשים שטרם נולדו נכללו בנפשו של אדם הראשון. כשחטא אדם הראשון – ירדו הנשמות ממעלתן בכמה דרגות - הגוף ירד למדרגת ''עפר הארץ'', ואילו הנשמה ירדה למדרגה שקודם לכן היה הגוף מצוי בה.

במשך דורות קיומו של העולם, קיבל האדם את שבע מצוות בני נח, והיהודים קיבלו שש מאות ושלוש עשרה מצוות. בכוחן של המצוות להשיב את העולם שהושחת על ידי החטא, למצבו הקודם. כל מצוה פועלת לתיקון העולם, העולם מתקדם אט אט לקראת תיקונו המלא. באותה שעה שבה יגיע התיקון אל תכליתו, יגיע זמנה של הגאולה השלמה, הגאולה שאנו מצפים לה ומתפללים לבואה בכל עת ובכל שעה.

האר''י הקדוש, רבי יצחק לוריא – אשכנזי (1579-1534) ביאר שבכל גלגול של נשמה בעולם הזה, יש ניצוצות של קדושה. כמספר הניצוצות המצויים בנפש – כך הוא מספר ימי החיים הנתונים לאדם בגלגול הנוכחי. מצויים צדיקים הרואים את הניצוצות, ומסוגלים לדעת מראש מה יהיה מספר ימי חייו של האדם.

נאמר בתלמוד שבהגיע הנשמה אל העולם הזה, היא שוכחת את כל מה שראתה בעולמות העליונים לפני ירידתה. החוט היחיד הקושר את האדם לעולם הבא – הוא החלום. חלקה של השינה הוא כשליש מחיי האדם. על פי ההיגיון, היה דבר זה אמור להיות גדול האסונות של קיומנו: שליש מהזמן היקר הנתון לנו בעולם הזה – יורד לטמיון. אולם למעשה, האנשים, לא זו בלבד שאינם סובלים מאי הנוחות שבדבר, אלא הם אף הופכים את השינה להנאה. הם מסדרים עבור השינה חדרים מיוחדים עם מיטות רכות, תופרים בגדי לילה נאים ועוד. האמנם דרושות כה הרבה התחכמויות והשתדלויות לצורך עצימת העיניים?

התלמוד אומר, כי השינה היא אחד משישים של המיתה. שקיעה בחלום מכינה אותנו למעבר לעולם אחר. טמון כאן מסר, שכשם שאדם אינו ירא להירדם, כך גם במוות אין דבר נורא, המוות אינו חידלון, הוא מעבר מעולם לעולם. יחד עם זאת, המוות הוא אירוע בעל משמעות רבה, ולא בכדי אנו מתייחסים ברצינות רבה גם לבן דמותו – לחלום. בעת השינה שבה הנפש לתקופה קצרה לעולם הקרוב לה, שם היא אוגרת כוח כדי לחיות עוד יום אחד בחיים הארציים.

בקבלה מבואר שבנפש הראשונה שנפח אלוקים באדם הראשון נכללו שורשי כל העולמות. כאשר חטא אדם הראשון – נחרבו כל העולמות. כדי לתקן את החורבן שנעשה על ידי הנפש הראשונה, חילק אותה הקדוש ברוך הוא לחלקים רבים מאוד. חלקים אלו ניתנו לצאצאי אדם הראשון. האנשים שחיו בדורות הראשונים קיבלו נשמות גדולות מאד, ולפיכך – ימי חייהם היו ארוכים מאד, כי הוטלה עליהם מלאכת תיקון גדולה. החלקים המתוקנים של הנשמה חזרו אל מקורם, לצרור החיים, למקום שמירת החיים, כדי לצפות שם לבואה של הגאולה השלמה, שהיא תקופת המלך המשיח. לעומתם, אותם חלקים שלא זכו לתיקון, מצאו שוב את מקומם בגופם של אנשים אחרים. תופעה זו מכונה ''גלגול נשמות''. אם האדם לא תיקן את אשר הוטל עליו ולא השלים את תפקידו, אזי לאחר מות הגוף שבות הנשמות למקורן ועוברות לגוף אחר, כדי לתקן את מה שקלקלו בעבר.