היפנוזה וכוחות נפש F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

היפנוזה וכוחות הנפש

ע''י היפנוזה אפשר להחדיר ידע, ולעזור לשנות הרגלים ומצבים נפשיים מסוימים בתת ההכרה דימוי אישי, וכן לשאול את התת מודע מה הסיבה למצב נפשי או פיזי מסוים, ואף לרפא ריפוי פיזי ונפשי.


Dec 19 200 הרב גיל גרשון \ היפנוזה ותת מודע

היפנוזה וכוחות הנפש

1)ידוע שאנו משתמשים בפחות מ- 10% מן המוח שברשותנו.
האם יש דרך להשתמש ביותר משאבים שכליים?

2)היפנוזה – מהי וכיצד בדיוק היא פועלת, ומה אני יכול להשיג על ידה?

3)מודע ותת מודע
(א) מהם
(ב) והאם יש אפשרות לגשר ביניהם,
(ג) ויותר מזה לשלוט בתת מודע?


ונתחיל.

א) בנפש ישנן ב' בחינות: הנפש הבהמית, והנפש השכלית.
1) הנפש השכלית פועלת בהכרה.
2) ולעומתה הנפש הבהמית – פועלת כאינסטינקט, בלי הכרתנו, בתת ההכרה.


הנפש הבהמית מקבלת ציווים ומקיימתן.

למשל, החושב לקום בשעה מסוימת- יקיץ בשעה ההיא, ומהפנטים ניסו להורות לא' בהיפנוזה, שלאחר כגון 10000 דקות יחתום את שמו, והוא לא היה יודע לחשב חשבונות כלל. מ''מ לאחר שהקיץ והגיעה השעה, בדקדוק הדקות ממש, לקח פיסת נייר לחתום את שמו. ולא זכר גם לא ידע כלל טעם למה זה הוא חותם את שמו.

עד כדי כך נפש הבהמית מקבלת ציוויים.

אמנם התאוות והרצונות ג''כ משכנם בנפש הבהמית מתחת לסף ההכרה, ועולים אל הנפש המשכלת החושבת מחשבות (רציונליות). אז הנפש החושבת מרגישה ברצונות התת ההכרתיים המבצבצים ומתגלים בהכרה, ונעשית נפש העליונה והמשכלת נוגעת בדבר, והיא היא זו שצריכה לקבוע במחשבה ובלב את הרצונות.

כלומר, אם המחשבות והחשבונות והציורים העולים מן הנפש הבהמית לרציונל יסתרו את רצונות הנפש המשכלת, בתיאוריה לפחות צריכה הנפש המשכלת לדחות אותם ולקבוע הלכה למעשה את המחשבות והרצונות שינחו את האדם. (עפ''י מכתב מאליהו ח''א עמ' – 259).

אמנם המרחק הרוחני הגדול ביותר בבריאה הוא מן המוח אל הלב, וע''ז נא': ''וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד''.

כלומר, יש פער בין ידיעה הכרתית, לבין רצונות בהמתיים סף הכרתיים.

וא''כ איך יכול אני לפעול על התת מודע שלי?


לשם כך,
ראשית עלינו לדעת איך פועל התת מודע.

מאז שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת טוב ורע, והרע נתערבב בנו כך שאיני יודע עוד לאשורה בין טוב לרע, והתשוקה והדמיון מטעים את האדם ברגש פנימי כאילו זו המציאות (ע''י נפש החיים בזה).

א''כ תת ההכרה נשלט ע''י כוח הדמיון.

ובצורה מדעית נאמר שבמוח יש את המיספרה השמאלית הלוגית ההכרתית, והמיספרה הימנית- התת מודע, הדמיון. ודמיון מתפעל במיוחד מציורים, מהתרגשות והתלהבות.

מסביר הגר''מ פיינשטיין זצ''ל איך זכה ללמוד ולזכור את כל הש''ס שסיפר לו שבהיותו כבן 20 ראה פעם ראשונה אחת ויחידה את כצאר של רוסיה מופיע בעיר עם כרכרתו ההדורה וכל חיל המשמר מסביבו, ותיאר בפרוטרוט את קישוטי המרכבה, ומדליות הצאר וכו'. כיצד זכר כל זאת? כי התפעל מן הציור שרצה, ורשם אותו לעומק בנפשו.

ולפ''ז אמר הגר''מ פיינשטין זצ''ל שאם אני מתפעל ממה שאני לומד, ומצייר לי ציור מוחשי מהחומר, אז אני זוכרו היטב ולאורך זמן ונחקק בנפשי, א''כ השתמשתי בכוח הנפש הבהמית, בתת מודע, ובכוחות היצר עצמם לעזור לי ברוחניות.

וע''ז אמר משה רבינו ע''ה בתורה שיעשו להם ''נחש הנחושת'' – לשון ציורית ואסיאוצטיבית (הקשרית) שהנפש מציירת לה ועי''ז מתרשמת ומתפעלת.

לדוגמא: מי יכול לזכור בסדר הזה: ראש הממשלה, סל מטבעות, נגריה, טנק מרכבה, יהודי מתפלל, פועל בניין, חץ, חברי שמו חנוך, קישוא.

קשה מאוד, אבל אם נספר ע''ז סיפור, ונצייר בנפשנו ציור משמות שאין ביניהם לכאורה כל קשר, בדרך הקשרית, א''כ נזכור כו'.

וגם נבין ונזכור אח''כ קשר יותר מעמיק בין הדברים: ראש הממשלה, סל המטבעות- משרד האוצר, נגריה – לשון אנרגיה, טנק – משרד הביטחון, יהודי מתפלל – משרד הדתות, חץ- צליל של משרד החוץ, חנוך – משרד החינוך, קישוא – משרד החקלאות (שמעתי מי.ס.).


כלומר שפת התקשורת בין הרציונל לתת ההכרה, בין הנפש השכלית לנפש הבהמית, בחינת הגוף שבנפש, הוא בשפת הציור והשימוש בדמיון.

וכך למדונו גדולי ישראל בעלי המוסר, שאדם יצייר לעצמו למשל כסא דין ביום הדין, וכיו''ב דברים שנפשו תתפעל מהם לקחת מוסר ללב. (מכתב מאליהו שם).

ויותר מזה, הרי אנו עובדים בשיתוף רציונל ותת ההכרה, וכדי שהנפש הבהמית תעזור לך בשאיפותיך הרוחניות, ולא תתמרד ותתנגד, אלא להפך עוד תעזור לך, עליך להכין אותה, וזאת ע''י שתצייר לנפשך בציור תחתון (גשמי, מוחשי) את השאיפה העליונה הרוחנית, וכאשר אתה מרגיש שנקבע הציור בתוכך, הרי שהורדת את השאיפה הרוחנית לנפש הבהמית.

וכ' עוד הגרי''ס (רבינו ישראל מסלאנט) זצ''ל במכתביו, לייעץ שבלימוד המוסר, בהשבה אל הלב, יחזור פעמים הרבה על מאמר א', או על מחשבתו, שבזה פועל מאוד על הנפש הבהמית, ונעשה לטבע שני, ופועל אינסטקטיבית.

אמנם עיקר נקודת הכובד שהנפש הבהמית רוצה בחופשיות, בעצלות, בתאוות, ומעלה למודע רצונות שלא ללמוד ולא להתבונן ולא לעשות חשבון נפש ח''ו. (מכתב מאליהו שם).

ולכן רק ע''י לימוד התורה והמוסר בדרך הציור וההתפעלות והחזרה – עץ החיים, משיגים את היכולת להבדיל בין טוב לרע, ולגלות את יצה''ר הנסתר לנגלה,ולהשיג את חדות ועומק ויכולת המחשבה להתגבר על הרצונות האפלים והחומריים. (וע''ע במכתב מאליהו ח''ג עמ' 322) שקשה מאוד לרדת אל הכוחות הפנימיים לשנותם, ולמרות שאי אפשר לדחותם ולכובשם, עלולים הם לשוב ולהתעורר בכל עת. וע''ז אחז''ל (סוכה נב): ארשב''ל: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר: ''צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו'', ואלמלא הקב''ה עוזרו, אינו יכול לו, שנאמר: ''ד' לא יעזבנו בידו''. האדם עומד חסר אונים מול הכוחות הפנימיים החזקים לולא עזר ד'.

שכוחות הנפש הפנימיים נמצאים מתחת לסף ההכרה,אבל רישומם ניכר היטב במעשים שאדם רוצה לעשות עפ''י שיקולי שכלו. ואינו מרגיש עד כמה החלטתו עומדת תחת השפעתם. הגרי''ס זצ''ל מסביר הדבר במשל: לרב שיש לו תלמיד אהוב מצליח, וגם בן שאינו הולך בדרך הישר, ולכן מרחיקו. אך נראה נא, אם תיפול דליקה בביתו באמצע הלילה ויתעורר לפתע משנתו, אל מי ירוץ תחילה להצילו? אל בנו, כמובן! שאהבת הבן משתלטת עליו ביתר שאת, שאהבה זו שייכת לכוחות הפנימיים שמקורם מתחת לסף ההכרה, בשעה שאהבתו לתלמידו נובעת מהכוחות החיצוניים שבאה לו מהכרת שכלו, ועל כן פעולתה אינה כל כך מהירה וחזקה.

ולכן כאשר יעשה האדם את שלו, להשלים ולתקן במעשים חיצוניים ישלח ד' עזרו מקודש, לתקן ולהגביר נגדו הכוחות הפנימיים בשלימות גמור שייהפך לו לטבע שני. (מכתב מאליהו ח''ב עמ' 116).

וא''כ כיוון שראינו שהדבר תלוי חוץ מהעובדה העצמית שלנו בהשבה אל הלב, גם בעזר ד' ית''ש, לכן בוודאי יתפלל ע''ז לקב''ה לעזור לו להתמודד ולהתגבר על הניסיונות שבעבורם נשלח לעוה''ז (לענ''ד, ואח''כ מצאתי שכ''כ במכתב מאליהו ח''ד עמ' 33 ע''ש). שהרי התפילה היא שאיפה פנימית, וא''כ כנ''ל מחזק את הרצון הפנימי שבהכרה לשנות את תת המודע. (עפ''י שפתי חיים ע''ש).

ודוגמא לכל זה הוא האנוכיות, והאגואיזם, שהיא הדבר היסודי והעיקרי בתת ההכרה. שהאנוכיות שבאדם שואפת תמיד לסיפוק רצונותיו ולמילוי חסרונותיו, וכשהוא משיגם, אנוכיותו מתחזקת עוד יותר. וכשמגיע למידה זו, הריהו עלול לרדוף כבוד, ולבוא לכל המידות הגרועות הכלולות בכוח הנטילה.

ואז הרגשה זו גם מכסה ומאפילה על ההכרה שיש בורא עולם כי האדם מלא מעצמו, ואין מקום בלבו, קודש הקדשים, בית המקדש הפרטי של האדם, לד'.

(סיפור על אישה שכשבוע לפני פטירת בעלה, חלמה שימות,ומחשבה הראשונה הייתה איך תסתדר עם ד' ילדיה בלא בעלה, ואז נפטר בעלה, ובקשה תשובה ומחילה שמעלה בבעלה במחשבתה, שבאמת אהבה אותו בכל לבבה, וחייהם היו מאושרים יחד. ואמר לה הגרא''א דסלר זצ''ל שאין בזה שום חשש, כי היא רק נדהמה מחלומה ונתגלתה בחינת אנוכיותה שמתחת לאהבתה לבעלה).

והדרך לבטל את אנוכיותו היא ע''י השתמשות ברע בעצמו, אבל דווקא בקדושה. דהיינו שילמד תורה ומוסר, ואור הרוחניות שבתורה תשפיע בו קדושה והתקרבות אל השי''ת עד שמתבטל כלפיו ית' לגמרי. (שם עמ' 354, עע''ש).

ועוד בבחינת ''ויגבה לבו בדרכי ד' '' – ירגיש שכל השגותיו כאין וכאפס כנגד המצופה ממנו לפי מתנת הפוטנציאל שהאלוקים העניק לו (לענ''ד).
וע''י לימוד התורה והמוסר ומעשה המצוות, יימשכו אורותיהם ויתפשטו למטה, היינו לתוך תת ההכרה שלנו, בחינת השבה אל הלב, ואז באים אל תכליתם ומביאם לידי מעשה ממש (שם עמ' 45 ע''ש).

סוף דבר הכל נשמע, יש לבדוק את עצמנו באיזה מידות, דעות והשקפות אנו נגועים, ולאט לאט אחת לאחת לעבוד עליהן, ולבדוק מתי הגענו לכך שישתנו המעשים, היינו שינוי הטבע והפיכתו לטבע שני ''דאחרי המעשים נמשכים הלבבות''.

ובשעבוד תת ההכרה הדמיון והיצה''ר לקדושה, נוכל לגייס כוחות עצומים לפיתוח האישיות, והידיעות ושיפור הזיכרון ועוד.

היפנוזה מעשית:

אזהרה: העיסוק בהיפנוזה מסוכן כשנעשה ע''י מי שאינו מוסמך לכך.מבחינה הלכתית אין בזה איסור, שאין בזה עניין כישוף, אך יש לחשוש אם הרופא העושה חשוד לעבור על איסורי תורה, שמא יאמר לו לעשות דבר איסור. אולם כאשר ההיפנוזה נעשית שלא לצורך, יש בזה איסור של מזלזל בעצמו ובגופו, שנותן את השלטון עליו בידי אחרים העושים בו ככל העולה על רוחם (אג''מ יו''ד ג, מד).

ע''י היפנוזה אפשר להחדיר ידע, ולעזור לשנות הרגלים ומצבים נפשיים מסוימים בתת
ההכרה, דימוי אישי, וכן לשאול את התת מודע מה הסיבה למצב נפשי או פיזי מסוים.
ואף לרפא ריפוי פיזי ונפשי. אבל אינה תחליף להמשכת האורות הרוחניים ע''י לימוד התורה, מוסר ומצוות כנ''ל.

ואין ביכולתה לשנות את אישיות האדם כשלעצמה. ושינויים בגוף ובנפש הבאים דרך סוגסטיות הם בדרך כלל זמניים וחולפים עם גמר השפעת ההיפנוזה (א''ע). אולם יש כאן בעיה טכנית. ההכרה פועלת בתדר של 21-14 מחזורים לשניה, אבל תת ההכרה פועל בתדר של 7-14 מחזורים לשניה.

לכן ע''י היפנוזה חייבים להוריד את תדר המודע להשתוות עם תדר בתת הכרה ואז לפעול עליו.

מה השפה שנדבר לתת מודע? (א) או ע''י הפנוזה קלאסית וסוגציה (הצעות) בלשון רכה ועדינה שיתקבלו הדברים בלב כפשוטו. (ב) או בדרך של ציור מוחשי במחשבה, ודימוי.