***סיפורו של הרב דב ביגון*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

לעילוי נשמת חיים רפאל בר רחל ממן ז"ל

בנעורי חשבתי רבות על תיקון העולם וקראתי תיאוריות סוציאליסטיות. ניסיתי ליישם מה שנראה לי חשוב ואמיתי ובחרתי לחיות בקיבוץ. בגיל 15 התקבלתי כילד חוץ לקבוצת משמר השרון.

פעם בכיתה י"ב נערך בכיתתי ויכוח שנושאו אמונה בערכים. הקשיתי לחבריי: "למה אתם מתכוונים באמרכם 'אני מאמין'?". רק לאחר מכן התבררה לי התשובה: 'אני מאמין' פירושו שיש לי אמת ברורה שלאורה אוכל לחיות. מאז לא יכולתי לראות בתיאוריות המרובות הללו אמת מוחלטת. וכשהחלה השקפת עולמי להזדעזע ונותרתי בחלל ריק, החל להתפתח אצלי צמאון לשלימות.

בנח"ל הכרתי חבר'ה מקיבוצים דתיים. לראשונה ראיתי אורח חיים מסורתי, חזיתי בתפילה בציבור והתרשמתי. היו בינינו ויכוחים. אמנם לא שוכנעתי שדרכם היא הנכונה, אבל גיליתי שיש ביהדות שיטת חיים שלימה שאיני מכיר. הבנתי שאורח חיים זה הינו רכושו המקורי של עמי ואף אם איני מקבלו, עלי להכירו.

האמונה המעורפלת שליוותה אותי בשנות נעורי החלה להתגלות. ההרמוניה בטבע ופלאי היקום דברו אל לבי. אמונה בבורא החלה לפעם בקרבי.

המשכתי להתעניין ולהתלבט. כקצין חתמתי קבע ובמשכורתי הראשונה קניתי תנ"ך עם מפרשים. פתחתי במעשה בראשית, ובמבט שטחי ראיתי שאין התאמה בין הנאמר בתורה לבין התיאוריות המדעיות, אך כשעיינתי בפירושי הרמב"ן והמלבי"ם, נוכחתי שהסברי התורה הובנו היטב על רקע התיאוריות הגיאולוגיות. התחזקתי בהחלטתי להתמיד בלימוד מקורותינו.

בתום שירותי שבתי למשמר השרון ולא גיליתי לאיש את לבטיי. עבדתי קשה בלי זמן למחשבה, ובכל זאת השתדלתי ללמוד תנ"ך, כשאני ממשיך לחתור לאמת שביהדות.

יום אחד ישבתי בחדר-אוכל ליד חבר משק שהערכתי ושאלתיו אם יסכים שילדיו יקבלו חינוך דתי. הוא השיב שהדבר לא משנה עבורו. הזדעזעתי מדבריו כי השתמע שאורח החיים הדתי אינו שלילי והרהרתי שאולי כדאי לנסותו...

הוצעה לי עבודה בגליל המערבי ב"חברה להגנת הטבע" ועברתי לקבוץ גשר-הזיו. הרביתי לטייל בהרי הגליל. היה לי זמן להתבונן בפלאי הבריאה. באוירה השלווה מצאתי את עולמי החדש - האמונה בה' ובתורתו. כשהבנתי את המשמעות המעשית - קיום מצוות בפועל - הדבר נראה לי קשה ונועז מדי. אט-אט התגבשה בקרבי החלטה לנסות לחיות כיהודי שלם.

יום אחד חבשתי, כולי סוער ונרגש, את הכיפה, לתמיהת התלמידים. באותו יום העברתי שיעור על נביעת מים מתוקים בין סלעי חוף הים, סמוך לגלים המלוחים. קרבנו לשפת הים, למקום בו נמצא מעיין מים מתוקים. גחנתי ושתיתי. מישהו העיר:

"הבחור השתגע. בתחילה חובש כיפה וכעת שותה מי ים..."

הם שתו ונדהמו מהתופעה. לאחר השיעור הסברתי להם שברצוני ללמוד על אלוקים וזהו פשר הכיפה.

למרות תשוקתי להיות יהודי, נוכחתי שאיני יודע כיצד יהודי מתנהג. נסעתי לנהריה הסמוכה והגעתי לביתו של הרב קלר, רב העיר. אמרתי לו:

"אני מגשר-הזיו וברצוני להיות דתי". הרב היה המום, ולאחר שנוכח ברצינותי, שלף מתוך ארון הספרים "קיצור שלחן ערוך" ואמר: "עשה ככל הכתוב בספר הזה!"

התחלתי ללמוד את הספר מראשיתו וניסיתי לקיימו. כשראה הרב קלר, כשהתארחתי אצלו בשבת, שברצוני להתקדם, הציע שאסע לבנו הלומד בישיבת "מרכז הרב" בירושלים וצרף מכתב בידי. התפטרתי מה"חברה להגנת הטבע" ועליתי לירושלים.

המולה קידמה את פני בכניסה ל"מרכז הרב". התלמידים התנצחו בלימודם. המעבר משלוות הטבע להמולת הלימוד היה חריף. כשהגיעה תפילת מנחה, דפדפתי בסידור ורציתי להתפלל עמם. גיליתי לחרדתי שאיני מבין היטב את דברי התפילה. עמדתי מול בוראי ובקשתי ממעמקי לבי שיעזור לי להבין את התפילה וינחני בדרך אמת.

בעודי מדפדף הסתיימה התפילה ונותרתי לבדי. הייתי שבור והחלטתי לשוב להרי הגליל. בקשתי לחזור ל"חברה להגנת הטבע" בתנאי שלא אעבוד בשבת והם הסכימו. הוצאתי מבית הוריי בסתר את התפילין שקבלתי לבר-המצווה והפכתי לצמחוני מאונס כדי לא להכשל באכילת בשר לא כשר. השתדלתי לקיים את התורה כמיטב יכולתי והתכתבתי עם ראש ישיבת "מרכז הרב", הרב צבי יהודה קוק.

במשך הזמן נוכחתי שללא לימוד תורה מסודר, לא אהיה מסופק. חשתי שהתורה היא המעיין שצריך להשקות את נפשי. הרב קלר המליץ לי לנסוע לישיבת כפר חסידים. התלמידים קבלוני בחום והתחלתי ללמוד "פרקי אבות" ומעט דינים, ובהמשך טעמתי מהטעם המשכר של לימוד סוגיא בגמרא. ככל שלמדתי יותר, ראיתי עד כמה הנני בור ועם הארץ והחלטתי לשקוע בעולמה של תורה. קבלתי הזמנה מראש הישיבה לבוא לחג הסוכות ולשהות במחיצתו. שהיתי שבועיים בביתו ומאז לא עזבתי. נשארתי בישיבה בירושלים וברוך ה' שהגעתי עד הלום.

אשרייך