***האמת והשקר*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

מהו אמת ומהו שקר?




"מי איפוא הוא הצד ציד ויבא לי" (כז, לג') הג"ר אליהו אליעזר דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" (ח"א עמ' 94) כי דבכשטות נדמה לבני אדם שאמת היא כשמספרים עובדות כמו שאירעו- ושקר הוא כשמשנים מזה למעשה. יש לכלל זה הרבה יוצאים מן הכלל לעיתים גם אסור לומר דברים כמו שהם, כגון לספר דבר שיש בו פגם לחברו בלי תועלת והכרח, לפעמים חייבים לשנות וזה כאשר אמירת האמת לא תועיל אלא תזיק. אם סיפור הדברים מוליד תוצאות של רע הריהו שקר. ואם סיפור הדברים מביא לתכלית של אמת, הרי זו אמת ואף שהדברים כפשוטם מורים על שקר. נמצא דאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא: ושקר הוא מר שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר-הסיטרא אחרא.

לכן, לא יצליח אדם לכוון הנהגתו בדרך אמת לאמיתה, כל זמן ששולטים בו רצונות של גשמיות. במצב כזה עיניו מעוורות אותו, והוא מטה את הכל עפ"י שאיפתו יתירה מזאת, מי שעיקר שאיפתו לרע ולשקר, אם אירע לפעמים שדיבורו והנהגתו מתאימים עם העובדות, ייחשב לו לשקר כיוון שכל פרטי המעשים מצטרפים להיות ככלים לתכליתו העיקרית ואם מטרתו בחיים היא לשקר- הכל שקר.

וזה מה שהשיב הקב"ה ליצחק, כשיצא יעקב ונכנס עשו. דאיתא בילקוט (תולדות חטו) "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד- התחילו כתלי הבית מרתיחין, אמר "מי איפוא" מי הוא זה שעתיד ליאפות כאן אני או יעקב? "פי"- שהרגיש שיש כאן מירמה ושאל מי הוא החייב, אם יעקב שעשה מרמה או הוא שהניח עצמו להיות נפתה שגם הוא לא היה אנוס, שכבר מצא ריעותא- הקול קול יעקב- אלא שליבו בחר להיות נפתר וממשיך הילקוט: "אל הקב"ה לא אתה ולא יעקב, אלא הוא הצד ציד"- לא אתם הם השקרנים כי בין שניכם החזרתם הדבר לאמיתו כמו שהיה ראוי להיות. רק עשו הציד בפיו, הוא שגרם המצב המרומה שנסתלק עכשיו על ידכם והוא שיענש.

ולא רק דבר היתר נחשב לרשע לרע מפני כוונתו העיקרית, אלא אפילו מה שנראה בשעתו כמצוה, כי הכל תלוי בשאיפתו ומטרתו העיקרית. וכן מבואר מדברי הילקוט: "למה נדמה עשו הרשע, ואליפז ועמלק בניו וירבעם ונבוכדנצר והמן האגגי, לאחד שמצא כסות בדרך תפשה בידו והכניס לתוך העיר והיה מכריז ואומר אבידה זו של מי: נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו ואמרו ראיתם איש פלוני כמה צדיק הוא כמה חסיד הוא? מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם. בשנה, בשתי שנים, בג' שנים, בד' בה' עד שהחריב העיר כולה. לכך נדמו הרשעים: לא בשכר ג' דמעות שהוריד עשו לפני אביו נתנו לו את הר שעירי לא בשכר ירבעם שהקשיב דבר (פי' השמיע תוכחה) לפני המלך נתנו לו י' שבטים?! וכו' כמו שבאותו המשיב אבידה נתגלה לבסוף שאפילו האמת שבתחילתו לא היתה אלא צביעות כדי לתפוס נאמנות ע"מ לרמות בסוף, כך מצוות הרשעים, מתוך החורבנות שהם יעושים בעוה"ז ע"י מצוותיהם אתה רואה שמטרה סופית זו טמונה היתה בקרבם מתחילה ואפילו האמת והמצוות שעשו מתגלה שהיו שקר.

מסיק הילקוט: על המאמר המובא לעיל ,הצייד איך צדו אותך! שובר שערים, איך שערך שבור ומקולקל!- הה"ד לא יחרוך רמיה צידו, לא יאריך ולא יאחר הקב"ה לרמאי ולצידו. דאמר ריב"ל כל אותו היום היה עשו צד צבאים וכופתן ובא מלאך ומתירן. כ"כ למה? כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות שהן יקרות של עולם. חרוצות לו". שלא די שלא יזכו הרמאים לעתיד לבוא, אלא גם בעוה"ז לא ישיגו מבוקשם ולשוא יטיריחו עצמם בכל עניני הערמומיות שלהם. כי לא יאכלו ולא יהנו מצדם שאין הקב"ה מאחר לרמאים ואפילו אם הגיעו סמוך להשגת חמדתם, הרי ברגע האחרון תופר עצתם.

והשמיעונו דבר זה דוקא גבי עשו. שאף שלכאורה במעשה זה שעשה מה שצוהו אבא בלי מרמה, ויעקב הוא שהערים. ומדוע דוקא כאן שלחו מלאך לקלקל עצתו? י"ל שגילו לנו כאן משפט שמים מהי אמת ומהו שקר. יעקב עשה אמנם ערמה, אבל עשה בעל כורחו, בוכה ואנוס עפ"י הדיבור. לא כיוון לרצונות עצמו כלל רק להוציא לפועל תכלית הנרצח מה', ושקר לשם אמת הוא אמת! עשו המיסד שיטת הצבועים המתקיימת עד היום, עשו המבקש לעשר תבן ומלח בשעה שבסתר עובר עבירות חמורות הוא שחידש המנהג שאפשר לעשות כל העבירות שבעולם ולהיות עם זה איש נכבד. איש כזה הוא כולו שקר, וכל מה שעושה משמש כלי לחיים המזוייפים, -חיי שקר.

מכיוון שאין הקב"ה מאחר לרמאים, צריך להפר עצתו עד שיפסיד ברכות עולם. ויתגלה לפני אביו אשר כלפיו הראה עיקר צביעותו- כרמאי, עד שיחזור אביו ויפסוק מתוך הכרה ברורה: "גם ברוך יהיה".


--------------------------------------------------------------------------------

אותיות אמת בשתי רגליים ושל שקר ברגל אחת.
כל עושה שעושה אמת- מקוים. ושקר- אינו מקוים.

אותיות של אמת מרוחקים זה מזה (א-מ-ת) ושל שקר מקורבים.

אמת קשה לעשות ושקר עומד אחרי אוזן (מיידי) {ילקוט שמעוני}.


הלכות אמירת אמת:

אחת המידות היסודיות ביותר, שעליה העולם מתקיים, היא מידת האמת (אבות ח, יא'). הדרכות רבות מובאות בתורה ביחס לחובה לומר אמת ולהתרחק מהשקר. נעסוק בנושא נכבד זה, עד כמה צריך להתאמץ כדי לאמר את האמת, נפתח תחילה בבאור מעלתה של האמת.
יכולת ההתקדמות שלנו בעולם הזה ובעולם הבא תלויה בהבנת המציאות. השכל הוא הכלי החשוב ביותר שעומד לרשותו של האדם, וככל שנבין את המציאות טוב יותר כך נוכל להתקדם יותר. אבל הבעיה המרכזית היא, שהמציאות עמוקה ומורכבת, ויש בה רבדים עמוקים כל כך עד ששכלנו האנושי המוגבל מתקשה לקולטם, ולכן כולנו סובלים במידה זו או אחרת מחסרון הכרת האמת. יש פער בין מה שאנחנו יודעים אודות כל דבר ובין דברים כפי שהם באמת. ומאחר שהכרת המציאות שלנו אינה שלימה, נוצרת אצלינו לפעמים סתירה בין מה שנראה בעינינו כטוב ומועיל לבין מה שמוסרי וצודק. ככל שנכיר טוב יותר את המציאות האמיתית, כך הפער המדומה בין מה שמוסרי ובין המועיל והנעים- ילך ויצטמצם, ועל ידי כך נהיה יותר אמיתיים וצודקים, ויהיה לנו וב יותר בחיינו. החתירה לאמת היא חתירה לזהות בין ההבנה הדיבור והמציאות. וככל שהאמת תהיה יקרה לנו יותר ואף נהיה מוכנים להקריב למענה טובות הנאה, כך נתקרב יותר למידתו של הקב"ה וכך נזכה להבין טוב יותר את המציאות, ומתוך כך שנתקרב לקב"ה ולהבנת העולם, נזכה להתקדם ולהתעלות. וזוהי מצוות התורה: "והלכת בדרכיו". (פניני הלכה הרב מלמד)
--------------------------------------------------------------------------------

איסורי השקר השונים:


האיסור הכללי לשקרר כולל בתוכו גוונים שונים של שקרים, שכמובן כולם אסורים מן התורה, שהרי אנחנו מצווים להידבק במידותיו של הקב"ה שנאמר: "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט').
מקור איסור גניבת דעת:

למדו חכמים שהמקור לאיסור גניבת דעת נובע מהפסוק "לא תגנבו" (ויקרא יט, יא') ואף שבדרף כלל לשוננו גנבה היא לקיחת חפץ או ממון, מכל מקום מצינו בכתוב גם את המושג גנבת לב, כמו שנאמר לגבי אבשלום (שמואל ב' טו, ו'): "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל", שעשה עצמו כאילו רוצה לדאוג לזכויותיהם, ובפועל התכוון לדאוג לעצמו בלבד. ומאחר שבפסוק "לא תגנובו" לא הוגדר על איזה גניבה מדובר, הבינו הרבה פוסקים שכוונת התורה לאסור את כל סוגי הגנבות, ובכללם גם 'גנבת דעת' אינו רק מדברי חכמים אלא הוא מיוסד על דברי התורה שבכתב, כפי שכבר למדנו איסור 'גנבת דעת' אינו פחות בחומרתו מגנבת ממון, משום שהדעת היא הדבר היקר ביותר שיש לאדם. ומובא בספר שערי תשובה (שער ג' קפד), שאצל החכמים 'גנבת דעת' חמורה עוד יותר מגזל. (פניני הלכה הרב מלמד).
--------------------------------------------------------------------------------


דעת האמת:



עלינו להתחזק באמונה פשוטה בו יתברך, אשר אין עוד דבר כל כך חשוב ביהדות כמו זה, והוא היסוד שבכל היסודות. כי כשיש לאדם אמונה בהקב"ה, כל החיים שלו הולכים בצורה אחרת לגמרי. כי ברגע שהוא חי עם הקב"ה, חושב מהקב"ה מסתכל על הקב"ה, מתבונן על פלאי הבריאה, שרואה ומתבונן שהכל זה אלוקות ואלוקות זה הכל, ומדבר אליו יתברך בשפת האם שלו, ומבקש כל צרכיו- בין בגשמי ובין ברוחני רק ממנו יתברך, ומדבר עם אנשים מהקב"ה, ואינו מפחד מאף אחד רק ממנו יתברך, זו "דעת האמת", ולהגיע אל נקודה זו, זו צריכה להיות שאיפת כל יהודי- רק לבטוחבו יתברך.
גלגל שמתגלגל מי מגלגלו? הקב"ה= הקדוש ברוך הוא (=בורא העולם). וכך לא פחד לגלות את "דעת האמת" לכל יושבי תבל. בריש גלי, ולא לפחוד מהמינים והאפיקורסים למיניהם, אשר קמו תרבות אנשים חטאים, ואינם מתביישים כחלל לדבר פתוח נגד הקב"ה ונגד כל הקדוש לעם ישראל, רחמנא לישזבן.
מהי דעת האמת? (ליקוטי מוהרן חלק א' סימן נא') אמת זה רק הקב"ה! כמו שכתוב (ירמיה י,י') "הויה אלוקים אמת". רק הקב"ה אמת! והוא יתברך נתן לנו את התורה הקדושה אשר נקראת תורת אמת. ולכן אם רוצים לידע מהי "דעת האמת" עלינו למסור נפשנו ללמוד את התורה, להתיגע בה, ולחפש ולבקש את הלכותיה וזוהי האמת לאמיתה. וכשיהודי מתנהג על פי התורה, זו "דעת האמת". אי אפשר להגיע לאמונה ברורה ומזוככת אלא ע"י אמת.
אברהם אבינו נעשה שותף לבורא בבריאת העולם כי גילה לכולם את הקב"ה. וזו שלמות "דעת האמת"- לקרב כל יהודי, למסור נפשו בעבור כל בר ישראל.
חכמינו הקדושים אומרים (סנהדרין מד): ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא. רק צריכים להכניס בו את האמונה, צריכים לקרבו אל התורה. כמו שעשה אהרון הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. היה מקרב את נשמות ישראל אל התורה הקדושה. וכן גדולתו של משה רבינו שמסר נפשו בשביל כל יהודי. וכן יצחק אבינו בשעה שאמר לו הקב"ה בניך חטאו התעקש ואמר: בני?! הרי בניך הם! ואם תאמר הם בני, כמה חי האדם? שבעים שנה חצי מהזמן הוא אוכל וישן אזי נותרים שלושים וחמש שנה פלגי עלי, פלגי עליך, אני נוטל עלי חצי, ואתה ריבונו של עולם תיקח חצי (עין שבת פט). למדים מכאן אף שיצחק הלך בדרך הגבורה, עם כל זאת מסר נפשו בעבור נשמות ישראל, ומצא בהן רק טוב, ונטל על עצמו חצי. וכן יעקב אבינו קודם ההסתלקות שלו קיבץ את בינו, שהםשנים עשר שבטי י"ה הקדושים, שמהם יוצאים כלל נשמות ישראל.
יסוד היסודות של האמת, להתחשב בזולת ולחמול עליו, ומכל שכן כשהזולת נמצא בצרה, צריכים למסור נפש להוציאו מהצרה ולא לאמר: "אדם זה נמצא בצרה אבל אינני מכירו וכו'..ועל כן לא אסייעו", אשר אין אכזריות גדולה מזו.
ואנו רואים במציאות אם יתקבצו יחד בבית הכנסת תשעה צדיקים גמרים הדבוקים בהקב"ה עדין אינם יכולים לומר קדיש כי אין להם מנין. וכיון שמביאים מהרחוב אדם אחד הכי פשוט והכי רחוק הוא מצטרף להשלים את המנין וכבר יכולים לאמר קדושה ברכו וקדיש. למדים מכאן מהי יקרת מעלת כלל נשמות ישראל ביחד. ולכן מסביר רבנו ז"ל: צב(ו)ר- ראשי תיבות: צדיקים, בינונים, רשעים. צריכים לחיות בצותא ולקרב את כולם אל הקב"ה אשר זהו סוד ה-ד' מינים הקדושים שאנו מנענעים עימהם לכל הכיוונים: הלולב והאתרוג ההדסים והערבות אשר אומרים חכימנו הקדושים (עין מנחות כז) שזה מרמז לצדיקים בינונים ורשעים שצריכים לרכזם באגודה אחת, ולנענעם לכל הד' רוחות: מזרח, מערב, צפון דרו ומעלה מטה לגלות לכולם את הקב"ה להראות לכל שאין לנו אלא אבינו שבשמיים ובארץ. וזהו שאמר החכם מכל אדם (משלי כב, כב') אל תגזול דל כי דל הוא". נשאלת השאלה: מה יכולים כבר לגזול מדל, את עניותו?! מי רוצה עניותו של דל? אלא לפעמים אדם נמצא במצב איום ונורא שבוא בחינת דל ובאים בני אדם ואומרים: לא ולא הוא איננו דל הינו מצבו אינו גרוע כלל ועיקר איננו סובל וכו' וממילא אנשים אינם רוצים לעזרו כי בני אדם פרסמו שלא חסר לו דבר. אשר באמת אין זה נכון, כי אדם זה נמצא בצרה גדולה וסיבלו וכאבו עצום ורב. וזהו פירוש החכם מכל האדם: אל תגזול מהדל את הדלות שלו, אל תכחיש מצבו העגום ובזה תגרום שהבריות לא יעזרו לו לצאת מהבור שנפל לתוכו: כי זו רשעות גדולה שאין כדוגמתה לסתום פיות, ולא להניח לעזור לדל ואביון, לאדם הנמצא בצרה גדולה. ולכן בזה נתגלית "דעת האמת"- אם אינו מתפעל משום בריה והוא איתן בדעתו, זה סימן שאדם זה איש אמת. אבל אם ברגע שרק נותנים לו קצת כבוד וכסף, או חונפים אותו הוא חוזר בו מדעתו, אין שקרן גדול ממנו.

--------------------------------------------------------------------------------


ראיית האמת:


מה יכול להביא אדם לראיית האמת?
מביא ר' אלי לפיאן (לב אליהו א', עמ' כ"ו) הסבר יפה:
נאמר במלאכי א', יז': "ויאמר אליהו..אל אחאב: חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר...". ואמנם היו שנתיים רעב.
והנה בשנה השלישית של רעב גדול ציוה ה' את אליהו: "לך והראה אל אחאב, ואתנה מטר על פני האדמה". אליהו הנביא אוסף את כל נביאי הבעל אל הר הכרמל, ובסופו של דבר: "וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו: ה' הוא האלוהים ה' הוא האלוהים".
והשאלת השאלה: אם היה לאליהו הנביא כח כזה, להוכיח לכל ישראל, שה' הוא האלהים, ולהחזירם בתשובה מדוע היה צריך להרעיב את העם במשך 3 שנים? ומי יודע כמה אנשים קפחו חייהם בשנים אלה? אפשר היה לאסוף את העם לפני הרעב ולהראות לעם את אפסותם של נביאי הבעל ולהביאם אמונה בה'! מסביר ר' אלי לפיאן: התשובה היא פשטוה. טבעו של האדם הוא כזה, שכשאר אדם חי לו בטוב והכל הולך למישרין אפילו יראו לו ניסים ונפלאות גלויים הוא יתפעל לרגע אבל זה לא יביא אותו לשינוי אורח חייו והוא ישאר אותו עובד ע"ז כמו שהיה. לכן היטה הכרח להרעיב את העם. כי כשהגוף יורד הנשמה עולה". זו הסיבה שמתוך אהבה לאדם, מביא הקב"ה על האדם ייסורים כדי להביאו לבחינה מחודשת של הרגליו.
כך צריך יהודי להביט על הייסורים שבאים עליו. לא לבוא לידי ייאוש אלא להיפך לראות בייסורים מנוף לעלייה רוחנית.
ב. כאשר הדבר קורה לזולתנו: במקרה כזה, עלינו לדון כל אדם לכף זכות. ובודאי שאין לנו לתלות בו עבירות כלשהן, שאיננו מסוגלים לדעת עליהן, ולשפוט אותו. אלא עלינו להניח כפי שאומרים חכמינו (לעיל): "בידוע שייסורים של אהבה הם: "את אשר יאהב ה' יוכיח.."
--------------------------------------------------------------------------------


--------------------------------------------------------------------------------

חמישה חומשי תורה:


בראשית: בא ליחס יחוס בנ"י ומשפחתם מהתחלת בריאת העולם, עד שנכנסו בגלות מצרים. (אדם, נח, שם, עבר, אברהם, יצחק, יעקב..)


מתוך ההקדמה של הנצי"ב ר' נפתלי צבי יהודה ברלין לפירושו לספר בראשית "העמק דבר":

זה הספר הנקרא ספר בראשית. נקרא בפי הנביאים ספר הישר כדאיתא במ' עבודת כוכבים (כ"ה ע"א) על שני מקראות בס' יהושע (י' י"ג) הלא היא כתובה על ספר הישר. ובס' שמואל (א-י"ח) ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר. ומפרש ר' יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר תמות נפשי מות ישרים. ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים בייחוד ולא צדיקים או חסידים וכדומה. וגם למה מכונה זה הספר בייחוד בכינוי ישרים. ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי זה הכינוי. והעניין דנתבאר בשירת האזינו עה"פ הצור תמים פעלו וגו' צדיק וישר הוא. השבח ישר הוא נאסר להצדיק דין הקב"ה בחרבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. ע"כ מפני שנאת חינם שבלבם זא"ז חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורוס. ובאו עי"ו לידי ש"ד כדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. וע"ז היה צדוק הדין. שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע"ג שהוא לש"ש דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ. (וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אוה"ע אפי' עובדי אלילים מכוערים. מ"מ היו עמם כאהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה כמו שאנו רואים כמה השתטח א"א להתפלל על סדום. אע"ג שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום. מ"מ חפץ בקיומם. וברכה פ' וירא (פמ"ט) איתא ע"ז שאמר הקב"ה לא"א אהבת צדק ותשנא רשע. אהבת להצדיק את בריותי ותשנא להרשיען ע"כ וכו'. והיינו ממש כאב המון גוים שאע"ג שאין הבן הולך במישרים מ"מ שוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן וד"א נפלא על דבר אברם את לו כמו שנתבאר פ' לך. וכן ראינו כמה נח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו וכמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו כמבואר במקומו. ויעקב אבינו אחר שהיטב חרה לו על לבן שידע שביקש לעקרו לולי ה'. מ"מ דבר עמו דברים רבים עד שאמרו ע"ז בב"ד (פע"ד) פקדותן של אבות ולא ענונותון של בנים ע"ש. ונתפייס עמו מהר. וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בד"א. מה ששיך לקיום העולם המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה ומש"ה נקרא כמ"כ ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט. ובלעם בשעת רוה"ק לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב אחרי שהוא נביא אוה"ע . וראשו 0במקור טומאה. אכן התפלא על רוע הילוכו בד"א שאם ש0ראוי היה לו לשנוא את ישראל תכלית שנאה באשר שהמה בני אברהם יצחק ויעקב וראשם במקור הקדושה. אבל מ"מ לא היה ראוי לפניו לבקש לעקר אומה שלימה. ואינו דרך ישרה בקיום העולם. וע"ז צעק תמות נפשי מות ישרים. היינו מקיימי הבריאה. וכדברנו נתיישב יפה על מה נקרא זה הספר ספר הישר שהוא ספר הבריאה:



שמות: בא לספר גלותם וגאולתם הגופנית משעבוד מצריים והנפשית משבושי אמונתם שהיו לישראל ונגאלו מהם במעמד הר סיני. (גלות מצרים, שיעבוד, גאולה, קבלת התורה..)



ויקרא: בא ללמדם הקדושה והטהרה והעבודה שיתנהגו במקדש ה'.

ספר ויקרא הוא הספר השלישי מבין חומשי התורה: הספר ויקרא נקרא גם בשם תורת הכהנים מכיוון שהוא מלמד בחלקו הראשון מפרק א' ועד פרק יז' (כולל יז') את הלכות הקורבנות שהן מחייבים בעיקר את הכוהנים העובדים במשכן. בתוך הלכות אלו ישנם גם הלכות המחייבות את כל ישראל (כגון: מאכלות אסורות בסוף פרשת שמינית טומאה וטהרה בפרשת תזריע ומצורע) חלקו השני של הספר מלמד בעיקרו הלכות המחייבות את מלאכת הכהנים כולה. והיינו עם ישראל הלכות שבן אדם לחברו והלכות שבן אדם למקום (לקב"ה) ובתוך אותם הלכות ישנם הלכות המחייבות את בני אהרון כגון: פרשת אמור.

ספר ויקרא הוא החומש העשיר ביותר במצוות מנה בספר 247 שהם מתחלקות ל-95 מצוות עשה ו-152 מצוות לא תעשה.

מבנה הספר: א-ז: תורת הקורבנות. ח-י: שומנת ימי המילואים. יא-יז': ענייני טומאה וטהרה שמירת קדושת המשכן מכל טומאה. יח- כ': דיני קדושה. (פרק יח' עריות), מצוות שבין אדם לחברו- פרק יט'). עונשים על חטאים חמורים-כ'. כא-כב': קדושת הכהנים וקדושת הקורבנות. פרק כג': פרשת המועדים והשבת. כד': עניין הדלקת המנורה, לחם הפנים ופרשת המקלל. כה: שמיטה ויובל קדושת הארץ. כו: ברכות וקללות. כז: נדרים תרומות ומעשרות. נמצא אם כן שספר ויקרא מדבר כולו בקדושת ה' ומקדשו וקדושת האדם שצריך להתקדש כדי לעבוד את הקב"ה.




במדבר: לספר סדר הנהגת העם. איך היה במדבר במסעיהם ובחנותם ואת כל התלאה אשר מצאתם בדרך והסיבה אשר בעבורה נתעכבו במדבר ארבעים שנה עד תום כל הדור היוצאים ממצרים, ואשר אירע לקרח ועדתו ואגב גרירא באו בתוך הדברים האלה-מצוות מיוחדות לדורות כמצות ציצית ופרה אדומה וברכת הכהנים ונזיר, הכל בחכמה ובהנהגה אלוקית. {זה יחודו של חומש במדבר מכל החומשים}



דברים: בא להכניס ענין דגש כולל לעם ישראל כמעין קיצור כל 4 הספרים הקודמים.{מתוך דברי ההקדמה של אברבנאל}

הקדמת הרמב"ן: משה מבאר את המצוות (מצוות מבוארות) לפני הכנסתם של עם ישראל לא"י, אך לא הזכיר כאן את מעשה הקורבנות וטהרת הכוהנים ולמה? שכבר ביאר להם זאת. ולמה בכל אופן לא חוזר לפני ההכנה לא"י? כי הכהנים זרוזים. את המצוות שחוזר משה לעם ישראל כי צריך להזהיר ולהוסיף ביאור. עליהם הרבה. להפחיד אותם-ע"ז כמעיו הכנה נפשית. ישנם מצוות שלא נזכרו כלל בתורה והוזכרו כאן כגון: יבום, דין מוציא שם רע, ולמה לא נקראו חדשות? כי כבר נאמר בהר סיני לימד אותם פעם ראשונה כאן. כי מן הסתם הם לא היו צריכים את זה במדבר. ישנם מצוות שנאמרו רק בספר דברים ולא בהר סיני או באוהל מועד זה הברית שנכרתה- בערבות מואב (כח/ סט') לכן אין את הפתיחה הרגילה "וידבר ה'.." כי כבר הכל נאמר. יש מצוות שנאמרו דווקא עכשיו כי יכול להיות שלא נהגו לעשות את המצוות האלה. מצוות נסכים לא תלויה בארץ אלא בגוף ולמרות זאת לא נאמרה עד עכשיו. מסר אחד: לתוכחות- להזכיר להם עוונותיהם ואיך שה' התנהג עימם במידת הרחמים. מסר שני: שלא יחזרו לדרך הרעה שה' רחמן שנותן זמן לחזרה בתשובה.

--------------------------------------------------------------------------------


מצות תלמוד תורה:



* בודאי אתה זוכר מה שמסופר בספר יהושע פרק א והנה כאן תמצית הדברים: אחרי מות רבנו אמר ה' אל יהושע בן נון, תלמידו ומשרתו הנאמן של משה: "משה עבדי מת, ועתה קום עבור את הירדן הזה, אתה וכל העם הזה על הארץ אשר אנוכי נותן להם, לבני ישראל".. ובין השאר גם אמר לו כדברים האלה: "..רק חזק ואמץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוה משה עבדי... לא ימוש (לא יסור) ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל...".

* ה' מצוה את יהושע, כי ספר התורה לא יסור מפיו אף לרגע, כי הוא הדרך להצלחה בכל מעשיו.

*וצו זה, שניתן ליהושע, ניתן לכל אחד ואחד מאיתנו, לכל בני האדם ולכל הדורות. כי דברי התורה נעימים וערבים כל כך לאוזן ומשמחים את ליבותינו, כי הם חיינו ואורך ימינו.

*רבותינו ז"ל אמרו הרבה דברים בשבח לימוד התורה וערכה. וכאן נביא לפניך רק מעט מן המעט: 1. התורה נותנת חיים למקיימיה וללומידייה בעולם הזה ובעולם הבא. 2. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. 3. דברי תורה סם חיים הם לכל גופו של אדם. 4. דברי תורה נמשלו כמים... מה המים משיבים נפשו של אדם, כך תורה משיבה נפשו של אדם. מה המים מטהרים את האדם מטומאה, כך תורה מטהרת את הטמא מטומאתו...

* ועכשיו נסביר קצת את המאמרים הללו: 1. מי שלומד תורה בקי הוא בדיני ישראל ויודע לקיים את מצות התורה שהן מועילות לו כל כך לדעת לעשות את הטוב והישר בעיני אלוהים ואדם. 2. התורה מעדנת את האדם, מזכת את הנפש. ומידותיו ונימוסיו נעשים יפים יותר, כי הוא יכול אז בנקל להתגבר על יצר הרע ולשפר ולתקן את מעשיו. 3. והלומד תורה הרי הוא תלמיד חכם, שאהוב הוא לה' ולבריות, וניכר הוא מיד בהילכותיו ובנימוסיו. 4. התורה מאירה פניו של אדם הלומד תורה, ומה הבריות אומרים עליו: --אשרי פלוני שלמד תורה! --אשרי אביו שלימדו תורה! --אשרי רבו שלימדו תורה! --פלוני שלמד תורה- ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו!

* ולפיכך היינו אנחנו לעם התורה, לעם המוסר את נפשו על אהבת התורה וקיום מצוותיה. ואנו מפללים בכל יום ויום ,אבינו אב הרחמן, המרחם, רחם עלינו, ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עינינו בתורתך, ודבק ליבנו במצותיך..." (קרא בסידור).

* אצל רבותינו ז"ל תמצאו סיפורים רבים על מסירות נפשם של גדולי ישראל על לימוד התורה. בודאי גם קראתם על חלק מהם בספרים--ראו מדור "סיפורי אמת" באתר--
--------------------------------------------------------------------------------


--------------------------------------------------------------------------------
כתיבה ורכישה של ספר תורה ושאר ספרי קודש:



* התורה צותה: ,ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" (דברים לא, יט'). מכאן שמצות "עשה" על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה. ואפילו ירש ספר תורה מאביו, מצוה לכתוב ספר תורה משלו.

* ואם קנה ספר תורה ונתנו לסופר סת"ם (=ספרים, תפילין, מזוזות) להגיהו ולתקנו- הרי זה כאלו כתבו.

*וכן מצוה על כל איש מישראל לקנות שאר ספרי קודש ללמוד בהם, כגון: תנ"ך, משנה, גמרא, ספרי פוסקים וכדומה. גם מצוה להשאילם לאחרים שילמדו בהם.

* דוד המלך, נעים זמירות ישראל, אומר בספרו (תהילים קי,ב, ג'): "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד,. ורבותינו ז"ל פרשו פסוק זה כך: "זה נאמר על מי שרוכש לו ספרים ומשאילם לאחרים".

* ואם אין ידו של אדם משגת לכתוב או לקנות ספר- תורה וגם שאר ספרי קודש- ספרי קודש קודמים כי הם לצורך לימוד.

--------------------------------------------------------------------------------


אותיות סת"ם:


* הדין הוא, שאם נמצא ספק באיזו אות שבספר התורה אם היא כתיקונה- מראים אותה לתינוק, שאינו מבין את הענין אלא הוא יודע ומכיר אותיות, ואם הוא קורא אות זו כהלכה- ספר התורה כשר, ואם אינו יודע לקרוא את האות- ספר התורה פסול.

* הרי מכאן אנו למדים, שעל ילדי ישראל ללמוד להכיר צורות האותיות שבספר התורה ושבמזוזה ושבתפילין, כי לכל אלה אותן האותיות. והרי הן לפניכם בתמונה זו, שבעמוד הקודם מימינך.

*הסתכל יפה בתמונה זו ובכותרת שעליה, וענה על השאלות הבאות: 1. האם האותיות שבתמונה זו דומות לאותיות שבסרנו זה? 2. איך קוראים לאותיות אלו? 3. מה הם ראשי התבות סת"ם? 4. אלו כתבי קודש נכתבים באותיות אלו? 5. איך קוראים לאיש הכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות? 6. כאן לפניך ארבע הפרשיות שבתפילין- וכמה פרשיות ישנן במזוזה? 7. האם הפרשיות שבמזוזה הן אותן פרשיות שבתפילין?- ואם כן האם כולן או רק חלק מהן- ואלו? 8. על אלו אותיות ישנם שלשה תגים בצד שמאל למעלה- רשום אותן!

*ספרי תורה, מזוזות ותפילין נכתבים על גבי קלף, גויל, שעובד מעור בהמה טהורה. וכותבים אותם בקולמוס (עט) של קנה או של נוצה ובדיו שחורה מיוחדת.

*הדיו נעשית באופנים שונים, אך בעיקר היא עשויה מנוזלים דביקים הנפרשים מצמחים שונים שמערבבים אותם בחומר צביעה שחור מחומצת נחושת עםמים. ואת כל אלה מרתיחים על אש עד שכל החומר מצטמק כדי חציו ולאחר שהוא מצטנן ראוי הוא לכתיבת ספרים הקדושים האמורים.

--------------------------------------------------------------------------------


כתיבת שמות הקודש וכינוייהם בספרי קודש ובספרי חול:


* כתוב בתורה: "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו, יג'). ועוד כתוב: "ליראה את השם הנכבד והנורא, (שם כח, נח'). אמרו רבותינו ז"ל: מכאן אנו למדים, שמצות "עשה" היא לכבד את שם ה'. וכל מי שמוציא שם ה' ככתבו (י-ה-ו-ה) עובר ב"עשה". ולא שמו המיוחד בלבד, אלא אסור להוציא שם שמים לבטלה (לשוא, לחינם, לריק) אף בכינויו (כגון: הגדול, הגיבור, הנורא, חנון, רחום). ולא רק בלשון הקודש אסור, אלא אפילו בכל לשון אחרת אסור.

*אין מזכירים את השם אלא בעת הצורך: בתפילות, בקריאה בתורה, בברכות, בהודאות וכדומה.

* בשיחה אין מזכירים אותו אלא אומרים סתמית: "ברוך השם", בעזרת השם" וכדומה.

* וכן בכתיבה. אסור לכתוב בשום מכתב את שמו יתברך ככתבו ולא בשום כינוי מכינוייו, כי מכתב זה יש שיתגלגל למקומות בלתי נקיים, אלא מזכירים וכותבים כך: ב,ה (ברוך השם), בע"ה (בעזרת השם), עמ"י (עזרי מעם השם), בס"ד (ארמית: בסיעתא דשמיא, בעזרת השמים, בעזרת השןם) וכדומה.

*ואלו בסרי הקודש נכתב שמו יתברך ככתבו. כי אנו יבים בכבודם והם נשמרים כהלכה. אם הם מונחים, למשל על ספסל אסור לשבת עליו, אלא אם כן הם מוגבהים במקצת ולא כל שכן שאסור להניחם על גבי הקרקע.

* בספרי תורה ובמגילות נוהגים בהם קדושה יתרה וכבוד גדול. אין אוחזים אותם ערום בלא מטפחת ("מפות שעוטפים בהן את ספרי התורה ואת המגילות"- מסכת כלאים פרק ט', משנה ג').

* הרואה שנושאים ספר תורה צריך מיד לעמוד לפניו: וכן בשעת הוצאתו מארון הקודש והכנסתו לתוכו: וכן בשעת הגבהה וכדומה.

* ספרי הקודש שבלו (ואז הם נקראים "שמות") גונזים אותם ואסור לשורפם: אף על פי שכונתו היתה שלא יבואו לידי ביזיון- בכל זאת אסור להשיחתם ולאבדם, אלא, כאמור, לגנזם.

--------------------------------------------------------------------------------


הספרים התורניים ומחבריהם:
*חמישה חומשי תורה- משה רבינו על פי ה'

*ספר איוב- משה רבינו

*ספר יהושע- יהושע אלעזר ופנחס

*ספר שופטים, שמואל, מגילת רות- שמואל הנביא

*ספר תהילים- דוד המלך

*ישעיהו- חזקיהו המלך וסיעתו

*משלי, שיר השירים, קהלת- שלמה המלך, סודרו ע"י חזקיהו וסיעתו

*ספר מלכים, ירמיהו, מגילת איכה- ירמיהו הנביא

*תרי עשר, יחזקאל, דניאל, מגילת אסתר, דברי הימים, עזרא ונחמיא- אנשי כנסת הגדולה

*ששה סדרי משנה- נחתמו ע"י רבי יהודה הנשיא

*תוספתא וברייתות- רב חייא, ר' הושיעא, רב שמואל ורבי יוחנן

*התלמוד הירושלמי- חתם- רבי יוחנן

*תלמוד בבלי- חתמו- רבינא ורב אשי

*זהר- רבן גמליאל, רבי מאיר, רבי שמעון בר יוחאי

*סידור, מחזור- אנשי כנסת הגדולה

*ספר החינוך- על תרי"ג המצוות- הרב ר' אהרון הלוי

*משנה תורה, פירוש למשנה, מורה נבוכים- ר' משה בן מימון- הרמב"ם

*ספר המצוות הגדול- סמ"ג- ר' משה בן יעקב מקוצי

*בית הבחירה- ר' מנחם בן שלמה- מאירי

*הלכות הרי"ף- ר' יצחק אלפסי- הרי"ף

*ארבעה טורים- "הטור"- ר' יעקב בו הרא"ש

*שולחן ערוך- ר' יוסף קארו

*"המפה"- ר' משה איסרליש- הרמ"א

*שולחן ערוך הרב- ר' שניאור זלמן מלאדי

*קיצור שולחן ערוך- ר' שלמה גנצפריד

*ערוך השולחן- ר' יחיאל מיכל הלוי אפשטיין

*בן איש חי- ר' יוסף חיים

*משנה ברורה, הלכות לשון הרע- ר' ישראל מאיר הכהן מראדין- "החפץ חיים"

*אמונות ודעות- ר' סעדיה גאון

*הכוזרי- ר' יהודה הלוי

*חובת הלבבות- רבנו בחיי- איבן פקודה

*ספר העיקרים- רבי יוסף אלבו

*מסילת ישרים- רמח"ל

*אורות התשובה, הראי"ה- הרב אברהם יצחק הכהן קוק.


מספרים
מבריאת העולם ועד ימינו, תשנ"ו, עברו 5756 שנים. רברהם אבינו נולד ב-1948 לבריאת העולם. מאבינו הראשון ועד ימינו עברו 3807 שנים. הקב"ה כרת עם אברהם (ועם עם ישראל) ברית לפני 3737 שנים (בשנת 2018 לבריאת העולם).

עם ישראל חי בארץ ישראל מהכניסה לארץ בימי יהושע, 2489 לבריאת העולם, ועד לחורבן בית שני ב-3828 לבריאת העולם (להוציא 70 שנות גלות בבל). סה"כ עם ישראל חי בארץ 1335שנים.

אברהם יצחק ויעקב חיו בארץ כ-215 שנים. עם ישראל היה במצרים כ-210 שנים. עם ישראל היה משועובד במצרים כ-116 שנה.

--------------------------------------------------------------------------------


תקופות מרכזיות בעם ישראל:


האבות כ-215 שנים.

ישראל במצרים כ-210 שנים.

ישראל במדבר 40 שנה

תקופת השופטים כ-400 שנה

תקופת הנביאים כ- 600 שנה


--------------------------------------------------------------------------------


עם ישראל בארץ ישראל: (ראו מדור ארץ ישראל):

בנין בית המקדש הראשון 2928- 2935 (7 שנים). הבית הראשון עמד 403 שנים.
בנין בית המקדש בשני 3408- 3412 (4 שנים). הבית השני עמד 416 שנים.
סה"כ עמדו שני בתי- המקדש 819 שנים. מכניסת בני ישראל לארץ בימי יהושע (2489 לבריאת העולם) ועד ךבניית בית המקדש עברו 446 שנים. מכאן שעם ישראל היה בארץ ישראל: 446+403+70+416= 1335.
תקופת התנאים כ- 200שנה.
תקופת האמוראים כ- 300 שנה.
תקופת הסבוראים כ- 190 שנה.
תקופת הגאונים כ- 450 שנה.
תקופת הראשונים כ- 500 שנה.
תקופת האחרונים כ- 450 שנה.

ה' ישמור אותך צדיקה!

תודה

תודה!

תודה