***כשרות המאכלים*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

היות והמזון שאנו אוכלים הופך לדם ובונה את גופנו ובדם שוכנת הנפש שכתוב בתורה: "כי הדם הוא הנפש" ז"א הנפש אינה בלב, בעצמות או בציפורניים כי אם בדם לכן אסרה לנו התורה מאכלות אסורות.


המאכל המותר הוא זה שמצויין על גבי אריזתו הכשר מהודר וזאת ע"פ פסק הלכה של גדולי ישראל בדורינו. הזוהר הקדוש אומר: "בא וראה אדם שאוכל מאכלות אסורות נגעל בכוחות הטומאה ורוח טומאה שורה עליו" ובמקום שיש טומאה קדושה לא נכנסת ואי אפשר להתקדם ביהדות ולהתקרב לבורא עולם ועוד שידיו כבולות לעבודת ה' ולכן אכילת מזון כשר הוא בסיס לכל היהדות זהו הצעד הראשון בסולם שכתוב בתורה: "אל תשקצו את נפשותיכם..ונטמתם בם"-אל תקרא ונטמאתם בם אלא ונטמטם בם, שמאכלות אסורות אוטמות ומטמטמות את הלב מלהתקרב ליהדות.


אדם יתן דין וחשבון על כל פרור של אוכל לא כשר. החפץ חיים אומר בהקדמה לספרו "נדחי ישראל": "מאות ורבבות מלאכים משחיתים נבראים ממאכלות אסורים, שמלפפים את האדם לגיהנום יום החושך המר והנמהר ומי יוכל לשער את גודל היסורים והצרות שיסבול על עבירה אחת מהתורה.


לעומת זאת אין לתאר ולשער את גודל השכר שנקבל על כל עבירה שעליה התגברנו למען בורא עולם עד שכל ההנאות שיש בעולם הזה הם כאין וכאפס לעומת שכר של התאפקות והתגברות קלה ביהדות שנקבל אחרי 120 שנה ועוד שבנפשינו תשרה רוח קדושה ונקבל כוחות להתחזק ולהתקרב לאלוהים, ובמקום שיש קדושה טומאה לא נכנסת.

א. חיוב הזהירות ממאכלות אסורות:



ונטמתם (חסר א') תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר (ויקרא י"א) {אל תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ} ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אל תקרי "ונטמאתם" אלא ונטמטם. (יומא ל"ט)


החפץ חיים בספרו נדחי ישראל (פרק כ"ח) האריך בגודל העונש של מאכלות אסורות, וזו לשונו: "כתיב בהאזינו 'כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו, חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם וגו', וביאור הכתוב נראה על פי מה שהביאו הספרים בביאור דברי הנביא, 'מי א-ל כמוך נושא עוון וגו' היינו דכשאדם חוטא, תיכף נברא משחית לחבל אותו, ואם הקב"ה היה מניחו, היה תיכף יורד למטה ומעניש להאדם שהיה תובע ממנו מזון, כיון שנברא על ידו אבל הקב"ה ברוב חסדו, כביכול, נושא עוון וטומנו וחותמו באוצרותיו ומפרנסו שם, כי הכל צריכים להשפעה, וממתין לאדם עד יום מותו פן יחזור בו בתשובה {וזהו שאמר הכתוב: מי א-ל כמוך נושא עוון שלא כמדת בשר ודם, שלא די שאין מעניש להמורד אלא גם מפרנס להנושה בו כדי שלא יזיקהו} אבל סוף כל סוף אם אין עושה תשובה והאדם מוכרח למות, מיד פותח הקב"ה את אוצרותיו, כי לא לעולם יזין אותם, ותיכף יוצאים המשחיתים שנבראו מהעבירות וכל אחד מענישו באותו איבר שחטא בו.. כשעושה עבירה ניטע עבורו בגיהנום, אילן מר שיין פירותיו הם ארסיים כארס תנינים וחמת פתנים ובבואו שמה הוא מוכרח לשתות ולמצות שמריהם, והוא הכל משל לעונש המר והנמהר אשר הוא מקבל על ידי משחיתיו.. היוצא מדברינו שמכל עבירה ועבירה נברא כח המשחית שיענשהו אחרי כן וכמו שכתוב תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך וכו' והיינו שהרעה גופא היא המייסרת אותו, וכעין זה אחז"ל: כל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו ומוליכתו יום הדין, ומה שדייקו בלשון 'אחת' להורות לנו דאפילו יש לו רק עבירה אחת, שעשה בעודו בחייו ולא עשה תשובה, מכל מקום היא נדבקת בו ואינה נפרדת ממנו עד שמוליכתו למקום הדין, ומה שכן אם יש לו כמה וכמה עוונות בודאי כולם הם המקיפין אותו ומוליכין אותו לבית המשפט.


ועתה נבוא לעינינינו, האיש שהרגיל נפשו למאכלות האסורות כמה מאות לאוין דאורייתא עבר ע"י זה, ומכל עבירה נברא משחית שממתין רק עד שימוט רגלו ואחרי כן יקבל העונש על ידו, ואם כן כמה מאות מלאכי חבלה לבושין שחורים ומתעטפים שחורים יהיו רצין אחריו ומלפפין אותו להוליכו לגיהנום מקום החושך והמר, ושם ישפטו אותו, ומי יוכל לשער את גודל היסורין והצרות שיסבול אפילו על לאו אחד, ועל אחת כמה וכמה מאות לאוין וחייבי כריתות שעבר בימי חייו ע"י המאכלות האסורות, ואז ינהום באחריתו ויתמה על נפשו, איה היה שכלי, איך שנאתי תמיד המוסר שהיו מייסרין אותי בני עמי, (כמו שכתוב במשלי, ונהמת באחריתך ככלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר) לומר: זכור את בוראך הלא תצטרך לבוא אליו לסוף ימיך ואיך תשא פניך אליו, ולא עוד שהעזתי כמה פעמים גד פניהם וחרפתים וגדפתים וחשבתי שהם שוטים ואני הוא החכם והמשכיל, עתה ראה חכמתך והשכלתך שחפרת בור עמוק לנפשך, ויתודה בעצמו אז על עונותיו, כמו שאמרו חז"ל (בעירובין כ"ב) וגם איתא שם, שמצדיק הדין עליו בראותו את גודל הקלקולים שפעל למעלה בעולמות הקדושים, וגם ריבוי הקליפות והחיצונים שנתרבו ונתגברו על ידו, אבל מי יועיל לו אז, כי אין תשובה אלא מחיים כידוע כמה צריך להזהר ממאכלות האסורות, שמלבד שהיא עבירה גדולה, עוד הוא משקץ את נפשו בזה וכדכתיו בקרא (קדשים כ' כ"ד) והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא והטהור וגו' וכדפרש"י שם (והוא בתו"כ) שכונת התורה על בהמה שלא נשחטה וכן עוף שלא נשחט כהלכה, ועל זה מסיים קרא לא תשקצו את נפשותיכם וגו' והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', והעבירה מטמטמת לבו של אדם כדאי' בגמרא (יומא ל"ט). תנא דבי ר' ישמעאל עבירה מטמטמת ליבו של אדם שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם, וגם ע"י שהוא מתחיל להמשיך על עצמו רוח הטומאה ע"י מאכלות האסורות, ומטמאין אותו מלמעלה גם כן כדאיתא בגמ' (שם) ת"ר ולא ונטמאו בהם ונטמאתם בם אדם מטמא עצמו מעט, מטמאין אותו הרבה, מלמטה מטמאין אותו מלמעלה, בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא.


וכך נאמר בזוהר הקדוש (פרשת שמיני מתורגם ללה"ק) בא וראה כל מי שאוכל מאכלות אסורות, נדבק בסטרא אחרא (כוחות הטומאה) ונגעלה נפשו ועצמו, ורוח אטומאה שורה כעליו, ומראה עצמו שאין לו חלק בא-ל עליון, ולא דבק בו, ויוצא מהעולם הזה כשנאחזין בו כל אלו הקשורים בצד הטומאה מהעולם הזה כשנאחזין בו כל אלו הקשורים בצד הטומאה ומטמאין אותו ודנים אותו כבן אדם שנגעל מאדונו. נגעל בעולם הזה ונגעל בעולם הזא, ולכן כתיב "ונטמתם בם" בלא א' שלא תמצא לו רפואה לגיעולו לא יצא מטומאתו לעולם, אוי לו ואוי לנפשו שלא תדבק במקור החיים לעולם שהרי נטמאה, אוי להם, עליהם נאמר "כי תולעתם לא תמות וגו' והיו דראון לכל בשר" מאי דראון- סרחון, מי גרם לו, הצד ההוא שנדבק בו וכו'.


ר' יוסי פתח ואמר: כל עמל האדם לפיהו וגו' פסוק זה נאמר על השעה שדנים בה את האדם בעולם הבא שכל הדין והסבל והנקמה 'לפיהו' בגלל פיהו שלא שמרו וטמא את נפשו ולא דבק בצד החיים בצד הימין, 'וגם הנפש לא תמלא'- לא יגמר דינו לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר: לא תמלא- לא תזכה לעלות למקומה לעולם- משום הטומאה שנטמאה ונדבקה בסטרא אחרא.


ר' יצחק אומר: כל הנטמא במאכלות אסורות כאלו עבד ע"ז שהם תועבת ה' וכתיב 'לא תאכל כל תועבה', והעובד לעבודת אלילים יוצא מרשות הקדושה ועובר לרשות אחרת, ולא עוד אלא שנטמא בעולם הזה ובעולם הבא וכו'.


גם גופו מתפטם מאיסור, ובהמשך הזמן נעשה גופו מלא משקצים ורמשים ונבילה וטריפה, ומה יכול להיות לבסוף מגוף טמא כזה, כי אפילו אם יהיו לו זכויות גדולים משאר מצוות ומעשים טובים והם ימליצו טוב בעדו, שיקום לעת התחיה עם שאר מתי ישראל (ואחר כל היסורין והעונשים שתקבל הנפש בגהינום), אין לשער ולערוך גודל צרות הנפש שיהיו לו לאדם לבסוף על ידי זה, דהלא ידוע, דכשנתקלקל לאדם בפנימיותו כגון שנתהפך באיזה מקום בגידיו הדם לליחות (מוגלה) מוכרח הרופא לעשות (ניתוח) לחתוך במקום זה ולשאוב הליחה משם, ואח"כ יוכל לחזור הרופא דאם לא כן עלול להתקלקל הדם יותר ויותר עד שימות, וכן אם נתהווה לו כזה בשני מקומות או בשלושה,מוכרח לסבול עוד יסורים שיחתכו בשנים ושלושה המקומות, לשאוב הליחה משם, אבל אם ח"ו תתפשט הליחה בידיו ורגליו ובגופו בכמה מקומות מוכרח למות, דכי יחתכו כל גופו, וכאשר יחתכוהו האם יוכל לסבול על כך יסורין. ועתה נתבונן בעניננו, הלא ידוע מספרים הקדושים, דלפיכך אמר הקב"ה לאדם: 'כי ביום אכלך ממנו מות תמות', משום שעל ידי אכילה של עץ הדעת טוב ורע, נתערב בו כח הרע, שלא יוכל להאיר עלךיו אור כח הרע הטמון בכוחו ויתפרש ממנו ויזדכך החומר כדי שאחרי כן כשיקום בעת התחיה יוכל להאיר עליו אור ה' ויחייהו לנצח, והוא דוגמא ממש כמו שמוכרח לפרוש הליחה מאת האדם החי כדי שישאר בחיותו.


ועתה נתבונן בעינינו, האיש אשר מילא גופו בחייו מנבלות וטרפות, והוא ימות לבסוף, אפילו אם נאמר שיזכה לתחיה (אחר שיקבל גמול עונותיו בגיהנום) הלא על כך פנים יצטרך עוד תיקון איום (ניתוח נורא), שיצטרך להתעכל חלק עפר הרע הטמון בכל אבר ואבר שבגופו ובכל קרום דק שנמצא בו, (כי הלא כשהאדם אוכל נתפשט כח המאכל בכל אבר ואבר, מכף רגלו ועד ראשו ואפילו על קרומי העין וכדומה), כדי שיזדככו, וישארו רק החלק העפר הנעשה מכשרות ויוכל לקום בעת התחיה ולזכות עם עם ישראל יחד, וכמה יסורים יסבול מזה, עד שיתעכל כל חלקי הרע הטמון בכל חלקי הגוף מכף רגלו ועד ראשו וינהום באחריתו על כל זה".


הרמב"ן בביאורו לתורה (דברים כ"ב ו') פירש: "מה איכפת לן בין אוכל טהורות והם המאכלים המותרים, לאוכל טמאות והם המאכלות האסורים שאמרה בהם התורה: 'טמאים המה לכם', ורמז שהוא להיותינו נקיי נפש חכמים משכילי האמת".


הוסיף על כך בעל ספר החינוך (פרשת צו לענין איסור חלב): "כי מהיות הגוף כלי לנפש ובו תפעל כושר פעולותיה, ולפי זכותו וטוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה הנתונה בו, ויאמין לעצתה וילך אחריה, מפני זה צריך האדם להשתדל על כל פנים בהישרת גופו להעמידו על יושרו ובוריו וכוחו, וידוע הדבר ומפורסם בין בני אדם כי לפי המאכלים יתפעל גופו בבריאות או בחולי, כי בשר הגוף הזה נפסד יום ויום, ולפי עייייייזות הטובים יתהוה בו בשר בריא וטוב, ולפי רוע המאכל יתהוה בהיפך, על כן היה מחסדי הא-ל הגדולים עלינו אנחנו עמו אשר בחר והרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות" עניין זה מבאר מדוע "בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כל שכן" (חולין ז') ופירשו התוספות (גיטין ז' ד"ה "השתא"): "אמר ר"ת דלא פריך אלא גבי מידי דאכילה, דגנאי הוא לצדיק שאוכל דבר איסור, ולהכי לא פריך גבי ר' ישמעאל שקרא והיטה בפרק קמא דשבת"- המזון מתמזג עם האדם וגנאי לצדיקים שדבר איסור יתמזג בהם. עוד נפסק בשו"ע (יו"ד סי' פ"א) שאם תינוק יונק מנכרית שהיא ניזונת מאיסורים עלול לבהגרם לו טבע רע.


עוד כתב החפץ חיים בספרו נדחי ישראל (פרק כ"ח): "גם ע"י מאכלות האסורות מסתלק הצלם אלוהים מן האדם כדאיתא בזוה"ק פרשת משפטים בסופו, ועלול לבוא כמה מאורעות על האדם כמו שהארז"ל: על הפסוק "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"- אם אתם מובדלים מן העמים עובדי גלולים, הרי אתם שלי, ואם לאו אתם של נבואכדנצר וחבריו, דאף שבעת שהוא מתרצה להתערב עם העובדי כוכבים בכל ענינהם, נראין כאוהבין אותו, אבל כל זה הוא רק בהתחלה, אבל בהמשך הזמן נסבב לו על ידם גופא רעות רבות וצרות עליו, כי הקב"ה מסלק את שמירתו ממנו עבור זה, וכבר צווה הכתוב ואמר אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר, אבל האיש השומר עצמו ממאכלות האסורות, אף בעת דוחקו נושא על עצמו הצלם אלוהים וניצול ממאורעות רעות, וזה שהועיל לדניאל, חנניה, מישאל, ועזריה (שנזהרו מפת בג המלך ומיין משתיו) להנצל מיד נבוכדנצר, וכדאיתא בזוה"ק פרשת משפטים (תרגום ללה"ק): תנא במה זכו דניאל חנניה מישאל ועזריה שניצולו מאלו הנסיונות, אלא משום שלא נטמאו במאכליהם וכו' וכאשר השליכו אותו לגוב האריות השתלמו בצלם אדוניהם (צלם אלוקים) ולא נשתנה צלמם לצלם אחר ולכן פחדו האריות ממנו ולא הזיקוהו וכו', בא וראה מה נאמר: 'ולמקצת ימים עשרה נראה מראיהן טוב מכל הילדים האוכלים את פת בג המלך'- נראה מראיהם טוב משום שלא הסירו מעליהם את צלם האלוקים ומהאחרים הוסרה, מי שגרם להם כל זאת, משום דלא נגעלו בגיעולי מאכלי הנכרים ואשר חלקם של ישראל שנאמר בהם: 'ואנשי קדש תהיון לי'.


והרמח"ל בספרו מסילת ישרים פרק י"א כתב אודות חיוב הזהירות באיסור המאכלות ובתערובתיהן וזו לשונו: "המדרגה הג' אחר הגזל והעריות לענין החמדה, הנה הוא איסור המאכלות בין בענין הטריפות עצמם בין ענין תערובותיהן, בין בענין בשר וחלב או חלב ודם ושאר איסורי אכילה ושתיה, כל אלה הנקיות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק, כי יש תאוות הלב המתאוה למאכלים הטובים וחסרון הכיס באיסורי התערובת וכיוצא בזה, ופרטיהם רבים ככל דינהם הידועים והמבוארים בספרי הפוסקים, וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצים בלבד אלא גם הטריפות שבמין הכשר עצמו הם בכלל זה אמר הכתוב (ויקרא י"א): להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובא הפירוש לרז"ל (בתורת כהנים): אין צריך לאמר בין חמור לפרה, למה נאמר בין הטמא ובין הטהור, בין טמאה לך ובין טהורה לך, בין נשחט רובו של קנה לנשחט חציו, וכמה בין רובו לחציו- מלא השערה, ואמרו לשון זה בסיום מאמרם וכמה בין רובו וכו' להראות כמה נפלא כח המצוות שחוט השערה מבדיל בין טומאה לטהרה ממש, והנה כל מי שיש לו מוח בקדקודו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו דבר ארס, כי הנה לו דבר זה יארע היקל אדם על עצמו לאכול ממנו, אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש ואפילו חששה קטנה, ודאי שלא יקל ואם יקל לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור, אך איסור המאכל כבר בארנו שהוא ארס ממש ללב ונפש, אם כן מי אפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא, ועל דבר זה נאמר (משלי כ"ג) ' ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה'.

ב. ממעלות הזהיר במאכלות האסורות:



"אמר הקב"ה כל מי שלא אכל בשר חזיר ושקצים ורמשים יבא ויטול שכרו" (ילקו"ש פ' שמיני תקל"ד). ישראל נשתבחו במעלה זו שאינם מתגאלין במאכלות אסורות. גם הגר מצרף נימוק זה לסיבות התגיירותו כדברי רז"ל: "גר אם יש לו נבילות וטריפות, שקצים ורמשים בתוך ביתו, אומר בלבו: מתי אתגייר ואהיה בין ישראל שאכילתן יפה (תנא דבא"ר כ"ט).


החפץ חיים בספרו נדחה ישראל פרק כ"ט ביאר גודל השכר של השומר עצמו ממאכלות אסורות וזו לשונו: "גם ע"י השמירה ממאכלות אסורות ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה כמו דכתיב (ויקרא כ' כ"ד) ולא תשקצו את נפשותיכם וגו' והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה', וגם נאמר בפרשת ראה לא תאכלו כל נבלה וגו' כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך ובך בחר ה' וגו', ואחז"ל יומא ל"ט: ת"ר והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה, בעולם הזה מקדשים אותו לעולם הבא, וגם עבור כל עת שנזדמן לו מן השמים כאלו עשה מצות עשה: דאורייתא בפועל ממש, וכמו שאמרו חז"ל: ישב אדם ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כאילו עשה מצוה, גם עבור התגברותו על יצרו, בעת שהוא רואה להאיסור, והוא רעה ומתאווה לו והוא מתאפק מחמת רצון השם יתברך נקרא בשם גיבור, כי זו היא הגבורה האמיתית כמו דאיתא באבות איזהו גיבור הכובש את יצרו, ועתיד להיות אור הקב"ה עבור זה עטרה בראשו לעתיד לבוא, כי עבור אחד מחמשה דברים נעשית העטרה, ומתגבר על יצרו הוא אחד מהן כמו שאמרו חז"ל (מגילה ט"ו).


גם זוכה עבור זה, להראות בין חבורה של צדיקים לעתיד לבוא, כשיעשה להם הקב"ה הסעודה הגדולה בגן עדן, כדאיתא במדרש (ויקרא פ"י): אריסטרון (פ' סעודה גדולה) עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא וכל מי שלא אכל נבילות בעולם הזה זוכה לראותו וכו'.


גם זוכה עבור השמירה ממאכלות האסורות לחיי הנצח בעולם הנצח וכמו שהאריך בזה הזוהר הקדוש פרשת שמיני, הנך רואה מכל זה את גודל השכר שיש לאדם עבור זה, על כן מה מאד צריך הישראלי להתחזק תמיד שלא להתגאל במאכלות האסורות לו ועבור זה יהיה ה' אתו ויתרומם קרנו למעלה בזה ובבא.


והנה לפי מה שביארנו את גודל האיסור של מאכלות המגואלים יתבונן כל איש כמה צריך ליתן ליבו תמיד לזה ולא יכשל ח"ו.


בספר "נועם המצוות" (מצווה ע"ג) נתבארו טעמי המצוות מאכלות אסורות, וזו לשונו: "לפי שהגוף הוא כלי לנפש ובו תעשה פעולתה, כמו הצבת ביד הנפח, ואם הצבת חזק ומכוון לאחוז בו הכלי, יעשה האומן דברים טובים ואם לאו, יושחת הפעולה, כמו כן אסרה לנו התורה הקדושה מאכלים אסורים כי ע"י זה יטומטם הלב ויחלש כח השכל ויגרום היזק גדול לנפש (החינוך מ' ע"ב), וזה שאמר הכתוב, ואנשי קדש תהיון לי, כלומר לפיכך ציוותי לכם שלא תאכלון כל טריפה וכל המאכלים האסורים, כי רצוני אשר תהיון לי אנשי קודש, וע"י המאכלים האסורים לא תוכלו להיות אנשי קדש, כמו שמביא רש"י ז"ל המכילתא: אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי, אלא תהיון כמו עשו שנאמר בו "איש שדה" כי השי"ת הוא הרופא הגדול והנאמן ויודע היטב את ההפסד הגדול אשר יתהווה אל הנפש מהמאכלות אסורות, אף שהוא רחוק משכל אנושי, אך צריכים אנו להאמין מק"ו מה שיאמין החולה להרופא הגדול והנאמן לקב"ה, כי אין לנו שום ידיעה בתכונת הנפש ופעולותיה, ונשגבים המה משכל אדם על כן צריכים אנו לשמור ולעשות כל אשר יצוה עלינו בתורתו יתברך, ובזה נחיה את נפשינו ונהי' מדובקים בה' אלוהינו ואם ח"ו יאכל אדם דברים אסורים גם בחינוך (מ' קנ"ב) כתב כעין זה לגבי טעם טומאת שרצים וזו לשונו: ואל תתמה בני על עניני הטומאה אם הוא נעלם הרבה על כל בריה, כי אפשר שהטומאה תזיק אל הנפש ותחליאה קצת, וכן שמעתי הדבר מפי חכמים וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה ונטמתם בם, ונטמתם כתיב, כלומר שמעיינות השכל שהוא הנפש הקיימת מתקלקלים קצת בענייני הטומאה, ואל תתמה בהתקלקל השכל בעיניינים הגשמיים אף על פי שאינו מינו, כי מפני שיתופה של הנפש עם הגוף יארע לה כן על כל פנים, וגם אנחנו בני איש בעניות דעתנו לא נדע הנפש ומהותה, ואיך נלאה לדעת רפואתה או מחלתה מדרך החקירה, הלא לרופאים אין תחבולה ברפואה עד הכירם עיקר המחלה, ועל כן בכל הרחקות הטומאה שיבואו בתורה אין לנו לחטט אחר שרשיהן עד תכלית הידיעה בעניני הנפש לדעת מהותה ומוצאה ומובאה והבן זה ודעהו כי בו נמצא קצת תשובה על כל שרשי הטומאה והטרה). יכנס הזוהמה של הרע ולא יתוקן רק ע"י המיתה, ובזה מפרשים הכתוב (בראשית ב'* כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ופירש רש"י: שעל ידי אכלך ממנו בך הרע והטומאה ולא יהי' לך תיקון אחר להפריד הרע ממך רק ע"י המיתה כדי להטיב לך באחריתך, על כן אמר הקב"ה גם מעץ החיים וחי לעולם" וישאר ח"ו בלי תיקון.

ג. זהירות מיוחדת בעניני איסור שקצים:


"לא תשקצו את נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" (ויקרא י"א מ"ג). אמרו רבותינו (ב"מ ס"א ב'): תנא דבי ר' ישמעאל: אמר הקב"ה אלמלא לא העלתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאים בשרצים דיי, אמר ליה ומי נפיש אגיירהו טפי מריבית ומציצית וממשקלות? אמר ליה אע"ג דלא נפיש אגיירהו טפי מאיסי למיכלנהו (רש"י שם) מבאר: אלא בשביל דבר זה כדמפרש לקמיה שהן מעולים ונאים ואינן נמאסים בשקצים הללו, להכי כתב לשון עילוי שמעלה גדולה היא אצלם


--------------------------------------------------------------------------------



מזון כשר הוא גם בריא

תחושת העייפות שמופיעה בדרך כלל אחרי אכילת בשר היא תוצאה של תהליך העיכול האטי של הבשר. כיוון שבשר מתעכל לאט יותר משאר עייייייזות, אכילת מאכלים חלביים מיד אחריו גורמת לחלב להחמיץ, והתוצאה עלולה להיות דלקות וזיהומים במערכת העיכול.

כידוע, דם בעלי חיים הוא מקור גידול לחיידקים. אכילת דם חושפת את האדם לסכנת זיהום והרעלה. שמירה דקדקנית על כללי ההלכה, כגון: בדיקת צומת הגידים והריאות, ההקפדה על ניקיון העופות, המליחה, וההדחות במים לפני ואחרי המליחה – כולם חשובים לבריאות תקינה. פעולות אלה הן דבר שהווטרינר אינו מקפיד עליו.
לא-יהודים רבים מקפידים לקנות בשר כשר מטעמי בריאות. בצבא הפולני, לפני תקופת הקומוניזם, היתה הוראה קבועה לשחוט את הבהמות על פי ההלכה היהודית, מפני שבאופן זה יוצא רוב הדם מיד ואין החיידקים מתרבים בבשר במהירות כבדרכי ההמתה האחרות. כיוצא בזה התברר במחקר שנעשה ברוסיה שלפני הקומוניזם, כי השמירה על דיני כשרות הריאה בבהמות גרמה לכך שמחלות ריאה שונות אירעו אצל יהודים ביחס נמוך בהרבה משאירעו אצל לא-יהודים. לרבים די בעצם העובדה, שמוצר עם הכשר עבר עוד עין בודקת של משגיח כשרות - בכדי להגיע למסקנה שכשר זה בריא.

י' רוט, טכנולוג המזון של מינהל שירות המזון המחוזי בלשכת הבריאות בבאר שבע, פרסם בכתב העת 'בריאות הציבור' מאמר מקיף ובו מידע רב על המחלות שגורמים חרקים המצויים במזון, אם על ידי מגע עמהם, אם בשאיפתם ואם באכילתם. הוא מונה לא פחות מתשעה סוגי מחלות הנגרמות על ידי השרצים, חלקי כנפיהם, הפרשות, נשלים (עור ישן שהחרק משיל מעצמו בגדילתו), ביצי חרקים, קורים, שערות ושאר חלקי גופם. אם כן, הדאגה לכשרות המזון קשורה גם לשמירת בריאות הגוף.

היהודי נזהר מאיסור אכילת שרצים לא מטעם הבריאות, אלא משום שכך ציוונו הבורא. עתה, נחשף פן נוסף ליתרונות של שמירת הכשרות - העניין הבריאותי הקשור בזה. נאמר בספר הזוהר: איסתכל באורייתא וברא עלמא (הקבה הסתכל בתורה וברא את העולם); הבריאה עשויה לפי מתכונת התורה, ומי שנזהר לקיים את מצוות התורה ניצל מהרבה מרעין בישין.

:להלן מאמרים וכתבות הדנים בנושא זה




המדע מגלה: פתרון תורני למחלת 'הפרה המשוגעת'
סערה בממלכת בריטניה. מאות אטליזים נסגרים ברחבי המדינה. רבבות ראשי בקר מושמדים עקב סכנת 'הפרה המשוגעת'. אנשים חדלו לקנות בשר בקר. ובשקט מתפרסם מחקר אמין ביותר, המצביע על תופעה מדהימה: השחיטה היהודית מונעת את מחלת הפרה המשוגעת! חיידקי המחלה שוכנים במוח. אם מהממים את הבהמה לפני השחיטה, דבר שעלול לגרום לבעיות כשרות חמורות עד כדי פסילת הבהמה, החיידקים מתפשטים במהירות הבזק בכל גופה ומהווים סכנה נוראית לאוכל. כאשר שוחטים לפי כללי ההלכה, החיידקים נשארים במוח בלבד ואין כל סכנה. וכל זאת באנגליה, שרצתה לפני זמן לא רב לאסור את השחיטה היהודית עקב 'צער בעלי חיים' ... ובכן, תמיכה בלתי צפויה למאבק למען השחיטה הכשרה הגיעה בימים אלה מגילויו של המחקר הנל, שנערך על ידי האוניברסיטה החקלאית של טקסס בארצות-הברית. טקסס היא מדינה שבה מפותח גידול הבקר ויש שם בתי שחיטה משוכללים - גם כלליים, וגם לשחיטה כשרה - המספקים תצרוכתם לכל רחבי ארצות-הברית ולמקומות אחרים בעולם. עסקני השחיטה היהודית באנגליה גילו עניין רב במסקנת המחקר, בגלל היבט של ההגנה על השחיטה, ומצפים לתועלת רבה במאבקם.

וכאן בארץ - לאחרונה הזדעזענו כולנו כאשר פרופסור ארנון שמשוני, הווטרינר הראשי של משרד החקלאות, התריע כי 70% משחיטת הצאן ו-44% משחיטת הבקר בישראל, היא שחיטה שחורה המסכנת את בריאות הציבור. פרופסור שמשוני, שערך בעצמו סיורים בשטח, הגדיר את המצב הנורא במילה אחת: 'תדהמה'. יותר מ50- מחלות מדבקות עלולות לעבור מבקר וצאן לבני אדם. בדבריו הזהיר 'כי מי שקונה בשר משחיטה שחורה, משול למי ששותה מים מתוך שלולית בשדה. יש סיכוי קטן מאוד שמדובר במים נקיים.' ילד שחלה במחלת הפה והטלפיים נשאר עיוור לכל ימי חייו. אין צורך להזכיר שיהודים שומרי מצוות המקפידים לרכוש בשר בכשרות מהודרת אינם בכלל הסיכון. לאחרונה גם גברה הדרישה מצד ציבור מודרני לקניית בשר כשר למהדרין - כגון הכשר חרדי - המקפיד בשבע בדיקות וחקירות על כל מוצר היוצא מתחת ידיו; והסיבה היא הפחד מפני פגיעה בבריאותם אם המוצר אינו כשר באמת.
(דר מיכאל גיל (גילקרוב), בזווית אחרת, חדשות הכרמל, 14.2.97)

העוף הכשר צוין לשבח
עופות כשרים, העוברים את תהליך ההכנה לפי המסורת היהודית, עולים בטיבם על עופות המעובדים בתהליך הרגיל - קובע מחקר שנערך לא מכבר על ידי המחלקה למדעי המזון באוניברסיטת פנסילבניה. המחקר העלה, כי העופות הכשרים שנבדקו הצטיינו בספירת חיידקים נמוכה יותר, והם החזיקו מעמד זמן ביותר על מדפי האטליזים. מידת התרככותם הייתה זהה עם זו של העופות האחרים, אולם צוותי הטעימה מטעם איגודי הצרכנים קבעו בכל הניסויים כי טעמו של העוף הכשר טוב יותר.
(אהרן שמיר, ניו יורק, מן העיתונות)

המרוץ אחרי ה'כושר פוד'
פעם, בעבר הלא רחוק, כשדיברו בארצות-הברית על מוצרים בעלי תווית 'כשר', או 'כּוֹשר-פוּד' כפי שמכנים זאת האמריקאים, היה מדובר בעיקר על בלינצ'ס, כבד קצוץ, קניידלך, גפילטע פיש ומוצרי מזון לחג הפסח. היום, לעומת זאת, ניתן למצוא בארצות-הברית - ובעיקר בניו יורק - את חותמת הכשרות על מוצרי מזון רבים ומגוונים. בין היתר, על מוצרי הפסטה של חברת הענק רוניזיני, על הטאקו המקסיקאי ואפילו על חפיסות של ירקות סינים בהקפאה. החברות הללו מוכנות לשלם שכר גבוה במיוחד למשגיחי הכשרות היהודים, כדי שאלה יעניקו למוצריהם חותמת כשרות.

וכל זאת מדוע? התשובה לכך היא שצרכן המזון האמריקאי, המקפיד בשנים האחרונות על בריאותו ותזונתו, נוטה להאמין שחותמת ה'כשר' על אריזת המזון, מבטיחה איכות גבוהה מהממוצע ורמת פיקוח על תהליכי הייצור, הגבוהה מהמקובל בשוק המזון הרגיל של הגויים. מסיבה זו מוכנות החברות לייצור המזון לשלם שכר גבוה למשגיחי הכשרות היהודיים, ואפילו לממן עבורם נסיעות ארוכות לחול כדי שיוכלו להשגיח מקרוב על כל המתקנים ותהליכי ייצור המזון - במידה ואלה מתבצעים מחוץ לגבולותיה של ארצות-הברית.

'משתלם לנו להוציא מדי פעם כמה אלפי דולר עבור הנסיעות של המשגיח שלנו', סיפר השבוע בעל חברת מזון אמריקאית בכתבה לניו יורק פוסט, 'שכן חותמת הכשרות על המוצר משלמת את עצמה מהר מאוד ועוד מותירה רווח.' מוצרי המזון האמריקאיים בעלי חותמת הכשרות אכן נמכרים היטב והתפוצה שלהם בעלייה מתמדת. ברשת הסופרמרקטים 'סלואן', עמה נמנה גם הסופרמרקט השכונתי שלנו, מוכרים כבר מזה שנים, ובהצלחה, מוצרי מזון כשרים מתוצרת ישראל. אמנם יהיו אולי מי שיגידו זאת לא חוכמה, שכן בעלי הרשת הם יהודים אוהדים המנסים לסייע לייצוא הישראלי (מה שנכון) אבל מי שחושב שמדובר אך ורק בצדקה – שוגה, שכן כמה מהמוצרים הישראלים נמכרים כאן כל כך בהצלחה, עד שההיצע לא תמיד עונה על הביקוש.

כך למשל מוכר 'סלואן' את מוצרי בשר ההודו המעושן מתוצרת קיבוץ טירת צבי המופצים תחת השם המסחרי 'ירדן'. למכור לאמריקאים מוצרי בשר, ובעיקר בשר הודו, זה נשמע כמו למכור לאסקימוסים קרח, אבל את ההודו הכשר של 'ירדן', לא קל תמיד למצוא על המדף. מנהל הסופרמרקט נאלץ לעתים קרובות להצטדק על המוצר הזה, שהוא פשוט נחטף ושהמשלוח החדש עוד לא הגיע.

בעוד כחודש ייפתח בניו יורק במרכז הירידים החדש עש הסנטור היהודי המנוח יעקב יעבץ, היריד האמריקאי הלאומי הראשון של מוצרי מזון כשר. אירווינג סילברמן, יוזם האירוע, טען השבוע כי בשנים האחרונות הורגש גידול משמעותי במכירת מוצרי המזון הכשר בארצות-הברית. מדובר לדבריו בתופעה שמתורגמת כבר כיום ל-750 מיליון דולר בשנה ויש הטוענים כי אפילו למיליארד דולר. מהם רק כ-25% נובעים ממכירת מוצרי מזון כשרים לפסח. שאר המוצרים הנמכרים כיום בארצות-הברית עם חותמת הכשרות הם מוצרים מתוצרת חברות לא-יהודיות מובהקות.
(אבי נגאור, ניו יורק, מן העיתונות)

האמריקני אוכל כשר
מהפכה שקטה אך מעניינת עוברת על עולם המזון בארצות-הברית: הולכת וגוברת הפופולריות של מאכלים כשרים. בפולין שלפני מלחמת העולם השניה היו גויים רבים נוהרים אל המסעדות היהודיות כדי ליהנות ממטעמי המטבח היהודי - צ'ולנט, גפילטע פיש, קישקע ואחרים. הנהירה הנוכחית בארצות-הברית נובעת ככל הנראה מתוך תחושה שהמאכלים הכשרים מן הסתם גם נקיים ובריאים יותר.

לנוכח התופעה המעניינת, הולכות יותר ויותר חברות ומבקשות מארגונים רבניים הכשר למוצריהן, וכך החל הסחרור וצובר תאוצה. מספר על כך השבועון האמריקאי ניוזוויק בגליונו מ-4 ביולי (בתרגום חופשי): בסתיו האחרון, כאשר הביקוש לבירה תוצרת חברת קורס באיזור ניו-יורק גבר בשיעור של 15% ובשיעור של 38% באזור פילדלפייה, לא היה צורך למנהלי החברה לשאול מדוע.
התשובה מודפסת הייתה על תווית הבקבוק - בצורת

OU , הסמל המעניק גושפנקה של כשרות למוצר האמריקאי (שהוא ראשי התיבות של היוניון אוף אורתודוכס רבייס - איגוד הרבנים האורתודוכסים). חברת קורס לא נזקקה לשנות מאומה במרכיבי הבירה או בתהליכי הייצור כדי לזכות באישור הרבנות, וראשי החברה סבורים שהאישור מעניק להם עדיפות חשובה - הן לגבי 1.5 מיליון היהודים בארצות-הברית המקפידים על כשרות, ברמה זו או אחרת, והן לגבי כל אלה הדורשים מזון בריא יותר. 'תמיד שבנו וטענו שמוצרינו הם על טהרת האיכות ונקיים מכל רבב', אמר דובר החברה דוק שוק, 'ותווית הכשרות מוכיחה שכדברינו כן הוא.'

כל אמריקני המציץ במזווה שבביתו ייווכח שהפופולריות של מאכלים כשרים היא עתה בשיאה. מוצריהם של חברות כמו 'צ'יריוס', 'קוקה קולה' ו'יופלייט', העונים על הדרישות ומקבלים תו כשרות, מגיעים לא רק אל שומרי הכשרות אלא גם אל מוסלמים רבים וכן אל קבוצות אוכלוסייה אחרות המקפידות על כגון הא. החברות נוקטות אף בסיסמה שאין צורך להיות יהודי כדי ליהנות ממוצריהן הכשרים, כשהן פונות אל הציבור הרחב באמריקה לנסות את מוצריהם משום שהם בריאים וטעימים.

היום יש בארצות-הברית כ-20,000 מוצרים כשרים, וכאלף מוצרים חדשים מתווספים למעגלי הכשרות מדי שנה. היקף מכירותיהם של מוצרים אלה הגיע אשתקד ל-30 מיליארד דולר, ואחד מכתבי העת למזון בארצות-הברית הכריז שגוברת במדינה זו המגמה לאכול כשר 'לא רק גפילטע פיש ומצות' אומר פיל למפרט, מבעלי כתב העת, 'אלא הרבה מאוד מאכלים נוספים.'
(שבוע טוב)

'מלך האוכל הכשר' בארצות-הברית בא לארץ ומכריז: באמריקה קיים שוק של מיליארד דולרים למוצרי מזון כשרים מישראל
בארצות-הברית קיים שוק למוצרי מזון כשר מישראל שערכם יכול להגיע למיליארד דולר בחמש השנים הבאות! - כך טוען ארווינג זילברמן, המומחה מספר אחת בארצות-הברית לאוכל כשר, שהגיע השבוע לישראל. זילברמן ערך בניו יורק לפני כשלושה חודשים את 'יריד האוכל הכשר' הראשון בהיסטוריה - 'אקספו בינלאומי לאוכל כשר ולהווי חיים יהודיים' היה שמו הרשמי של היריד. 50,000 איש התכנסו ובאו בשעריו במשך ארבעה ימים.
הוצגו בו אלפי מוצרים כשרים למהדרין, החל בגפילטע פיש ועד לדליקטסים מוקפאים כמו מוסקה, אבוקדו וצ'או מיין. ... 'ביריד האחרון היו המוצרים הישראליים רק כ-5% מכלל המוצרים גם יחד', אומר זילברמן, המסביר באריכות ובדייקנות מיהו הקהל הצורך אוכל כשר בארצות-הברית: 'ברור כי הצרכנים העיקריים הם היהודים, אך סקרים מיוחדים שהזמנו גילו כי אוכל כשר נתפס בתודעת האוכלוסייה השחורה כמזון משובח;
האוכלוסייה המוסלמית, הנמנעת מבשר חזיר, חשה בטחון ברכישת מוצרי מזון בחנויות של אוכל כשר, ואילו הצמחונים מעדיפים חנויות כשרות בשל תדמית של אוכל טרי יותר'. ... ישראל נחשבת ליצרנית האוכל הכשר השניה בגודלה בעולם, אחרי ארצות-הברית. רבים הם המוצרים שמייצרים מפעלים ישראלים שלא ניתן להשיגם בארצות-הברית. המזון הכשר מישראל נתפס כאמין, משובח ובעל איכות גבוהה.
(מן העיתונות)

כשרות כבקרת איכות
המנהל אומר, שלכשרות המהודרת יש חלק נכבד ומכריע בשיפור מוצרי המאפייה. אנחנו מתייחסים לעניין הכשרות לא רק כמרכיב מתחייב וברור לקהל הלקוחות החרדי, אלא גם כמרכיב של בקרת איכות. לדבריו, כל עניין הכשרות בא לידי ביטוי במאפיה בבקרת איכות וטיב בצורה ההדוקה ביותר שרק ניתן להעלות על הדעת. כל נושא הניקיון, מניעת התפתחויות של כל מיני גורמים שליליים, הרי הרבה מאוד נעשה בטיפול ובתיאום של מערכת הכשרות, וזה גם עזר לנו רבות לשיפור תהליכים ואיכות המוצרים, כך שבסיכומו של דבר, כל הדברים הללו הביאו לנו לקפיצה גדולה ומשמעותית מאוד. מסתבר, שבאמת, ככל שרמת הניקיון בטחנות הקמח ובמאפיות יותר גבוהה מתמעטת שריצת החרקים במקום במידה משמעותית.
(מתוך מדריך הכשרות של בדץ שארית ישראל, תשנז)






הטבור - נעול או פתוח?







הדעה הרווחת בקרב אנשי הרפואה והביולוגיה היא, כי לאחר הלידה תפקיד הטבור מסתיים לחלוטין. שהרי עד הלידה היה טבור העובר משמש כשער כניסה אשר דרכו קיבל העובר את המזון והחמצן הנדרשים לו באמצעות חבל הטבור, אולם לאחר הלידה אוכל התינוק מפיו ונושם מאפו. והטבור אשר סיים את תפקידו, אינו נדרש יותר לגוף. משום כך הוא הולך ונסגר, עד שנעשה נעול וחתום לגמרי.

אולם בספר המנהגים (עמ' תקע''ד) מציין בשם ספר קדמון יותר, כי לפי המסורת היהודית, גם לאחר הלידה ובמשך כל חיי האדם הטבור אינו נעול לגמרי כפי שהוא נראה, אלא משמש כשער לשאיבת זיהומים מסוימים מן הגוף, והוצאתם החוצה.

הנה דבריו:

''ליֵרַקוֹן שקוראים געבל-זאכט (=צהבת) יקח יונה זכר- לזכר (=לחולה זכר), ונקבה- לנקבה, ויושיבנה על טבורו, ותשאב היונה כל הירקות (זיהום הצהבת) עד גמירה, והיונה תמות. בָּדוק!''.

מיותר לציין שכאשר גורמים דתיים בזמנינו אימצו את גישת המסורת היהודית, וטיפלו בחולי צהבת בדרך זו, עוררו בכך את חמתם של אנשי הרפואה הקונבנציונלית אשר לעגו לאנשי ''האמונה'' ולא חסכו מילים של גנאי ובוז אודות דרך הטיפול הבלתי הגיוני, כאשר העדינים שבהם ''רק'' התייחסו בביטול מוחלט לשיטת הריפוי המוזרה. (ביניהם ד''ר שטארק מבכירי משרד הבריאות אשר הכריז בתקשורת כי ''ברור שאין בכוחם של היונים לרפא חולי צהבת'').

אולם עם הדיווחים העיתונאיים המבשרים על הצלחות מפתיעות החוזרות על עצמן שוב ושוב בכל מקרי הצהבת אשר טופלו באמצעות הנחת יונים על טבורי החולים, פסקו אט אט הלעג והבוז ופינו את מקומם להשתאות ולרצון אמיתי להבין את התופעה בכלים מדעיים טהורים.

מחקר מדעי רציני ראשון נערך בשנת 1987 ע''י צוות בראשות ד''ר י. גולדשטיין מנתניה באמצעות מעקב אחר תוצאות בדיקות דם חוזרות שנעשו ברציפות בקרב חולי צהבת אשר טופלו ביונים. על ידי הבדיקות ביקשו החוקרים לגלות אם קיימות תנועות ברמת הנוכחות של הבילירובין בדם. (נוכחות חומר זה הוא הסימן האופייני למחלת הצהבת והעלמו מן הדם מעיד על העלמות המחלה).

לצוות המחקר צורף גם ד''ר יקותיאל שרעבי, מטובי הווטרינרים בארץ ובעל מרפאה יוקרתית בצפון תל-אביב לטיפול בחיות מחמד. תפקידו של ד''ר שרעבי היה לנתח את היונים לאחר מותם הבלתי מוסבר בגמר הטיפול בחולה, ולגלות את סיבת המוות.

התוצאות היו מדהימות.

בדיקת דם שנערכה לחולה מיד עם גמר הטיפול ביונים גילתה כי רמת הבילירובין בדמו ירדה בשיעור של 25%(!). לאחר ממצא זה לא היה שוב פלא בעובדה שהחולים אשר טופלו ביונים הבריאו כליל לאחר 3 ימים, בעוד שחולים המטופלים בתרופות מחלימים בדרך-כלל לאחר 28 ימים.

במקביל למשלוח היונים המתות לבדיקה במרפאתו של ד''ר שרעבי, נערך ''טיפול'' באדם בריא באמצעות הנחת יונים על טבורו. ליונים לא נגרם כל נזק.

בניתוח היונים המתות התברר כי היונים היו נקיות לחלוטין ולא נמצא בהם אף לא נגיף אחד. (בניגוד לדעת ד''ר שטארק ממשרד הבריאות שהתריע כי היונים עלולות להחמיר את המחלה כתוצאה מזיהום שהן עלולות להעביר לגוף החולה). רק שינוי אחד התגלה. הכבד של כל היונים המתות היה מוגדל ופגוע. (כידוע, הכבד הוא האבר הנפגע במחלת הצהבת). !''

אשרייך נשמה

תודה!