***פרשת השבוע-כי תשא, שבת שלום*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

"כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה', בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ"

אמר הקב"ה למשה:כל מה שאתה יכול לרומם את האומה הזאת-ישראל
רומם אותה וכאילו אותי אתה מרומם,שנאמר: "כי תשא את ראש בני ישראל" –
ואין ראשם של ישראל אלא הקב"ה. (פסיקתא רבתי י)
ישראל-לי ראש.
פרשת כי תשא, פותחת בציווי על מחצית השקל,הנתינה המושלמת, נתינה נטולת אינטרס.העשיר לא ירבה והעני לא ימעיט.
כי תשא לשון התרוממות והדרך לרומם היא על-ידי חום הלב.
(בבא בתרא י,ב) –' אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קרן ישראל,
אמר לו ב"כי תשא" - כלומר צדקה ,מבחינת "צדקה תרומם גוי".'
(מגילה יג,ב) – אמר ריש לקיש,גלוי וידוע למי שאמר והיה העולם
שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל,לפיכך הקדים שקליהם לשקליו.
שאדם פודה עצמו מידי שמיים בצדקה.על ידי ספירת המטבעות ידעו את מנין בני ישראל .ועל הספירה נאמר " וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם "
כלומר שיש בזה את הכוח להגנה ממגפות.

"וְנָתְנוּ"
"וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה"
''בעל הטורים'' אומר שאת המילה ''ונתנו'' אפשר לקרוא מימין לשמאל ומשמאל לימין;רמז,שכל נתינת צדקה,חוזרת ואין האדם חסר.הממון שנמצא ברשות האדם הוא פיקדון ואינו שלו. ממון נקרא זוזים, שזזים מאחד לשני.

"זֶה יִתְּנוּ"
"זֶה יִתְּנוּ, ...... מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל.. "
מדוע נצטווה משה לגבות מחצית השקל ולא שקל שלם?
לומר שהאדם אינו מגיע לידי שלימות כשהוא בפני עצמו,אלא רק כשמצרף עימו אדם אחר מישראל.בעל הטורים אומר:''שקל'' עולה בגימטרייא - ''נפש''
רמז, שמתן שקל לצדקה מכפר על נפש האדם ומצילו.

"מַחֲצִית"- מ ח צ י ת. האדמור הצמח צדק דרש במילה מחצית
כי מי שקרוב לצ' – לצדיק,הרי הוא חי ( ח' ו-י' הן האותיות הפנימיות הקרובות לצ')
ואילו מי שרחוק מהצדיק הרי הוא מת. (מ' ו-ת' האותיות החיצוניות הרחוקות מן ה-צ')
הצדיק הוא המשפיע,הנותן צדקה,ובכל יהודי יש את נקודת הצדיק .

"כזה יתנו"
על פי המדרש: הראה לו (ה' למשה) כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל ואמר לו: כזה יתנו!
מדוע הראה ה' למשה מטבע של אש?
הסביר רבי נחמן מברסלב: קיים צד שווה בין האש לבין הממון.
האש היא חשובה וחיונית ואין העולם יכול להתקיים בלעדיה
אך באותה אש מסוגל האדם להחריב עולם ומלואו.
והוא הדין בממון: שהוא חשוב ומועיל, אם נוהגים בו כראוי
אך טמונה בו סכנה גדולה, שיש כסף השמור לבעליו לרעתו.

לא לתת..
לעמלק לקרר את ההתלהבות שבנתינת מחצית השקל והמטבע מאש-חמה ומתפשטת ,עמלק-הספק,הוא לא רק זיכרון היסטורי,הוא רלוונטי לגמרי-
"אשר קרך בדרך"- לשון קור וצינה,עמלק הוא הציניות, הוא הלעג-העגל.

" אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם. וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; "

"אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ "
מעירם על כך חכמי ישראל:אזהרה זו על שמירת שבת מובאת בלשון רבים.
אין כתוב תשמור,בכך מורה התורה לכל אדם:שלא די בכך, שהיחיד ישמור את השבת, יש להשפיע על הסביבה, ישראל ערבין זה לזה.
"ועל מנוחתם יקדישו את שמך".(תפילת מנחה בשבת)
התורה מלמדת אותנו שניתן לקדש את ה' באמצעות "מנוחה",
מנוחת השבת,שמחברת אותנו לשלמות שבבריאה, לאי העשייה ולהקשבה הפנימית.

"אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ"
"אך"-ראשי תיבות א'ור כ'תר ,המשפיע בשבת.
מבאר הבן איש חי,מלאכי השרת,אומרים שירה רק ששה ימים בשבוע כי יש להם רק שש כנפיים."אך"-רמז,ראשי תיבות כנף אחד.שזה היתרון שיש לישראל בשבת על פני המלאכים.

הקב"ה אומר למשה,מתנה יקרה יש לי בבית גנזי והיא השבת
מתנה יקרה הוא אומר, לא מבזבזים, לא בזים את מה שיקר
לא "מבלים" בשבת.בילוי לשון בלייה.שאם לא נשתמש במתנה היקרה הזו
נהיה כמו נעליים בלויות מרוב הליכה...העונג יהפוך לנגע.
הקב"ה נתן לנו את השבת מתנה מבית גנזיו.
"כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם"-ביני וביניכם-השבת ניתנה בצנעה-בינינו.
אמרו חזל ששת ימי המעשה הם סגורים ובשבת נפתחת ומתגלה הפנימיות הנסתרת.כל דבר פנימי דורש שמירה,לכן כתוב: "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת".

"בראשית" - 'ירא שבת' -'ירא בשת' –'שיר תאב'.

הזוהר הקדוש רומז כי תיבת "בראשית" הפותחת את התורה,
יש בה נוטריקון :"ירא שבת" וגם "ירא בשת".
השבת מתנה טובה מבית גנזיו של הקב"ה
ניתנה לעם ישראל כדי לדבוק בו ואז הוא - ירא שבת,
'מתנה טובה' כי אין בה בושה - ירא בשת.
"בראשית" – 'שיר תאב' - הקב"ה תאב לשירתם של ישראל.
ישראל - אותיות 'שיר אל'.
"מִזְמוֹר שִׁיר, לְיוֹם הַשַּׁבָּת טוֹב לְהֹדוֹת לה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן) "תהילים צ"ב)