***פסח*** F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

יציאת מצרים מה העניין הגדול?

כל מרכיב ביציאת מצרים, נועד להמחיש לנו דרך נוספת, במעורבות ה' בעולם.
למה עושה היהדות עניין כזה גדול מיציאת מצרים?
בפסח זה מובן מאליו. אבל בכל שבת ובכל חג, באמצע הקידוש,
בלי קשר לשום דבר, צץ פתאום עניין יציאת מצרים. בכל יום, כשאנו
קוראים קריאת שמע, אנו נזכרים ביציאת מצרים. זכר יציאת מצרים
מוזכר אפילו בין תרי"ג המצוות!
לא חסרים אירועים גדולים בהיסטוריה היהודית: עקידת יצחק, מתן תורה,
הכניסה לארץ המובטחת. מדוע דווקא יציאת מצרים זוכה לדירוג יוקרתי כל כך?
הדרך בה תופסת היהדות את מציאות האלוקים, מושתתת על שני יסודות:

אלוקים ברא את העולם.

אלוקים מתערב בענייניהם של בני האדם.

שתי מצוות עיקריות מעידות על היסודות הללו:

שמירת השבת מעידה על היסוד הראשון.

יציאת מצרים על השני.

תפיסת האלוקים כבורא, הייתה מקובלת בעולם המערבי, מאז שהיהודים
העלו אותה לתודעה ועד לעלייתו של דרווין. "תורת האבולוציה" שלו קראה
תגר על תפיסה זו, אך גם ההנחה השניה עוררה שאלה קשה: אם האלוקים
אכן מתערב במעשיהם של בני האדם, מדוע יש כל כך הרבה סבל בעולם?

בעיה קשה זו גרמה לפילוסופים לפתח תיאוריות ששייכו לאלוקים את בריאת העולם, אבל פטרו אותו מכל ההשלכות לכך.


בעיה קשה זו גרמה לפילוסופים לפתח תיאוריות
ששייכו לאלוקים את בריאת העולם, אבל פטרו אותו
מכל ההשלכות לכך. זוהי תיאוריית "השעןן": ממש כפי
שהשען בונה את השעון ומפעיל את המנגנון שלו ובכך
תמה ונשלמה עבודתו, כך גם האלוקים - קבע את חוקי
הטבע ולאחר מכן, אנחנו "אומרים לו יפה שלום".
שירותיו אינם נדרשים יותר.

במלים אחרות, חוקי הטבע שקבע האלוקים, פועלים באופן עצמאי, ללא
התערבותו והנם שרירותיים למדי, כשהם גורמים למשל, לילדים
לחלות במחלות סופניות. האלוקים אינו יכול להתערב בכך. הוא הפקיד את
"מפתחות המכונית" בידיו של הטבע וזה יכול לנהוג בצורה פרועה, ככל
שיעלה בדעתו. אלוקים הוא רק 'הנוסע', לא 'הנהג'.

אחת המסקנות מתיאוריה זו היא, שהאלוקים לא יודע ולא איכפת לו מה קורה
בחיי האנשים. זאת משום שלו ידע, או לו היה איכפת לו, כולם היו
בוודאי בריאים, עשירים וחכמים.

תפיסה זו מנוגדת לחלוטין לתפיסה היהודית שטוענת, כי אין דבר המתרחש
ביקום כולו - אף אלקטרון לא מקיף את גרעין האטום, אף תא לא מתפצל,
אף כוכב לא נופל - מבלי שהרצון האלוקי יתבטא בכל שניה ושניה. הברכה
שאנו אומרים לפני שתיית כוס מים מבטאת זאת היטב: "ברוך אתה ה'
אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו". קרי: אילו לא היה האלוקים רוצה
שכוס זו תהיה מלאה ב- H2O, היא לא הייתה מתקיימת.

זוהי המשמעות האמיתית של היות האלוקים 'אחד', שהיהדות חוזרת עליה
באובססיביות: אין כוחות שקיימים בלעדיו באופן עצמאי, נקודה. לא זו בלבד
שה' בנה את השעון, ברצונו ממשיך השעון לתקתק, האנרגיה שלו מפעילה
את האטומים והמולקולות של השעון, והוא זה שמחליט מי יחזיק בו ולמשך כמה זמן.
יציאת מצרים - קורס מבוא ליהדות

כאן נכנסת 'יציאת מצרים' לתמונה. בני ישראל היו משועבדים לממלכה החזקה
מכול עלי אדמות. כפי שמספר המדרש, אף עבד לא ברח ממצרים, שהיתה
מוקפת מדבריות מטילי אימה וחומות מבוצרות. לפי חוקי הטבע, לא היה לבני
ישראל סיכוי לברוח.

מטרתה של יציאת מצרים היתה להראות ליהודים, אחת ולתמיד,
שהאלוקים הוא זה שמנהל את 'ההצגה', מהפרט הקטן ביותר ועד
לחזיון העצום ביותר. הוא שדואג לכל פרט ומעורב בחייהם של כל
האנשים. "כה אמר ה': 'בזאת תדע כי אני ה''" (שמות ז', 17).

כל מרכיב ביציאת מצרים נועד להמחיש לנו דרך נוספת, במעורבותו של
האלוקים בעולם. כך הייתה מטרתה של מכת הכינים, היצורים הקטנים
ביותר הנראים לעין אנושית בלתי מזוינת, להראות איך מגיעה השגחתו
של האלוקים עד ליחידות הקיום הקטנות ביותר. ובדומה לכך, מכת
הצפרדעים, בה קפצו דו-חיים חובבי מים אלה לתנוריהם הבוערים של
המצרים הוכיחה, שרצון האלוקים ולא אינסטינקט שרירותי, שולט בעולם החי.
זוהי הסיבה שיציאת מצרים מוזכרת לעתים קרובות כל כך ושעלינו לזכור
אותה תמיד. יציאת מצרים ממחישה את אהבתו של האלוקים לבני האדם
ואת דרכו להתערב בגורלם, למען גאולתם האישית והכללית.

רק במערכת יחסים לא בוגרת, דורשת האישה מבעלה להוכיח את אהבתו והיזקקותו לה שוב ושוב.


רק במערכת יחסים לא בוגרת, דורשת האישה
מבעלה להוכיח את אהבתו והיזקקותו לה שוב ושוב.
אם בכל פעם שמקרה ביש מזל היה קורה ליהודי הוא
היה מפקפק באהבת האלוקים ובקרבתו, היה זה
סימן בדוק לכך שיציאת מצרם נשכחה מלב.

למרות הכול, בעיית הסבל עדיין נותרת על כנה. אלפי
שנים אנו מתחבטים בבעיה זו, כפי שיעיד על כך ספר איוב.
התשובה היהודית לבעיה קשה זו מצויה בשולחן הסדר.

בחג זה, בו אנו שמחים בגאולתנו, אנו מוקפים בסמלים של סבל: המרור ומי
המלח שמזכירים לנו את הדמעות. החרוסת הדומה לטיט, שעל הכנתו עמלנו
קשות. אך סמלי הגאולה וסמלי הסבל ארוגים זה בזה: החרוסת, המייצגת את
השעבוד - מתוקה. הכרפס, שמייצג את החיים החדשים, נטבל במי מלח ואת
המרור כורכים בחרוסת לפני האכילה.
זהו השיעור העמוק, שמלמדים חמשת החכמים המסובין לסדר בבני ברק. רבי
אלעזר אומר, שמעולם לא הבין מדוע הסדר צריך להיערך בלילה, עד שחכם אחר
הסביר לו שרק הסכום הכולל של יום ולילה, אושר וסבל, יכול להביא לגאולה.
יציאת מצרים היתה קורס המבוא שלנו: "האלוקים - מיהו ומהן דרכי פעולתו",
שהועבר לנו באהבה גדולה ובדאגה לרווחתנו האמיתית. משתתפי הסדר חווים
על בשרם ממש את האמת: הסבל הוא חלק בלתי נפרד מהגאולה, האישית והלאומית כאחד.

ליל הסדר-
כוחה של מסירות, הלכות החג-

מידי שנה בשנה, אנו חוזרים ומספרים את סיפור יציאת מצרים.
מהו המסר שעובר כך מדור לדור ולמי עלינו למסור אותו?

כוחה העצום של המסורת היהודית, בא לידי ביטוי בליל הסדר.
מידי שנה יושבים מיליוני יהודים, ברבבות בתי אב, בארץ ובעולם
ומספרים שוב ושוב את סיפור יציאת מצרים.

לא אנחנו התחלנו במנהג הזה וגם לא אבותינו או אבות- אבותינו.
בני הדור אשר יצאו בעצמם מן השעבוד המצרי - אותם אנשים אשר
חזו בצעירותם בעשרת המכות, אלה שצעדו בין קרעי ים סוף וזכו
לקבל תורה מסיני, אותם אנשים שנדדו ארבעים שנה במדבר וזכו
בסופו של דבר לנחול את ארץ ישראל - הם שערכו את ליל הסדר הראשון.
ומאז, ברצף שלא נפסק מעולם, עובר הסיפור מאב לבנו, דור אחר דור,
עד לימינו אלה.

אין זה פלא, אם כן, שבמרכז הסדר עומדים דווקא הילדים. בני דור ההמשך
הם אלה שצריכים לקלוט את המסר על מנת שיוכלו להעבירו הלאה בעתיד.
אולם, מהו המסר?

שלוש הנקודות העיקריות בהגדה

א. מי אנחנו?

ההגדה פותחת במעין תקציר היסטורי המתאר את תולדותיו של העם היהודי.
היא מספרת על אבות האומה: החל באברהם אבינו, אשר זכה לגלות את
הקב"ה וכלה ביעקב אשר ירד עם משפחתו בת 70 הנפשות למצרים.

לא עוד חלק ממשפחת העמים הפגאניים! לא עוד חוקים פרימיטיביים ואכזריים!


בני ישראל שהתקבלו תחילה באהבה במצרים, גדלו
והתרבו בצורה שנתפשה בעיני ההנהגה המצרית
כמסוכנת. היחס אליהם השתנה מקצה לקצה -
גזרות שונות 'נחתו' על בני ישראל אשר הפכו
להיות 'עם של עבדים'.

ואז, לאחר מאתיים ועשר שנות גלות במצריים, כשעם ישראל כבר כמעט ומאבד
את ייחודיותו כעם, מתחיל סיפור הגאולה: משה רבנו, עשרת המכות, יציאת
מצריים וקבלת התורה בהר סיני - אשר הופכת אותנו "באופן רשמי"
לעם הנבחר - לא עוד חלק ממשפחת העמים הפגאניים! לא עוד חוקים
פרימיטיביים ואכזריים! לא עוד מוסר אנושי סובייקטיבי ומשתנה!
ב. מי נמצא מעלינו?

ספר 'הכוזרי' (ריה"ל) מתאר ויכוחים דמיוניים בין מלך 'כוזר', העוסק בחיפוש האמת,
לבין חכמי הדתות המונותיאיסטיות והפילוסופיה.

המלך שואל את חכמי הדת מהו הבסיס לאמונתם. כולם פותחים בבריאת העולם.
כולם, חוץ מהחכם היהודי - הוא בוחר לבסס את האמונה היהודית על יציאת מצרים.

מלך 'כוזר' מטיל ספק בחוכמתו של היהודי, אולם זה ממהר להסביר,
שאמונה שכלית אינה יכולה להתבסס על מעשים שנעשו ללא עדים,
או על התגלויות שהיו לאדם יחיד.

מכאן מובן, עד כמה חשוב המסר העובר בהגדה - עם שלם
(שש מאות אלף גברים מעל לגיל עשרים, יחד עם נשותיהם וטפם)
יצאו ממצריים, לאחר שחזו עין בעין בעשר המכות. הם ראו כיצד ים
סוף נחצה במיוחד לכבודם ומעל לכל - הם עמדו למרגלות הר סיני,
"ראו את הקולות" ושמעו את דבריו של האלוקים: "אנכי ה' אלוקיך
אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני."
(שמות כ', ב-ג)
ג. ומה הלאה?

להמשיך הלאה. להמשיך ולשמור על אותם כללי חיים שהציב בפנינו האינסוף בעצמו.

את המסר האלוקי הראשון קיבל העם בעודו במצרים. היו אלה מצוות
מעשיות של קידוש החודש, ברית מילה וקרבן הפסח. חז"ל מגלים לנו,
שבני ישראל כבר היו שקועים כל כך בטומאת מצריים, עד שכמעט ולא
היו שונים מהמצרים. לכן ביקש מהם האלוקים לקיים שלוש מצוות,
שתרוממנה אותם מעט מעל לשאר העמים. רק כך נמצאה ה"זכות" לגאולה.

לא מדובר אך ורק בחירות הפיסית - אלא גם ובעיקר, בחירותו הרוחנית של האדם.


בהר סיני ניתנו עשרת הדברות - ציוויי "עשה"
ו"לא תעשה" בעניינים עקרוניים שבין האדם
לאלוקים ובין האדם לחברו. המסורת מעבירה
מדור לדור את המסר החשוב שניתן לנו בהר סיני.
מסר של מוסר אלוקי בלתי משתנה. מסר שדורש
מכל אחד מאיתנו להיות אדם טוב, גם במעשים ולא רק בלב.

חג הפסח נקרא גם חג החירות. לא מדובר אך ורק בחירות הפיסית -
יציאה מהשעבוד הגופני במצרים - אלא גם ובעיקר, בחירותו הרוחנית של האדם.

בשמירה קפדנית על ההוראות שקיבלנו ישירות מן האלוקים, העוברות אלינו
במסורת רצופה מדור לדור, אנחנו לומדים כיצד לשמור על עצמנו, שלא להשתעבד
לחומר, להתעלות אל מעל לקשיי החיים ולהגיע לחירות האדירה, הטמונה בהתחברות אל האינסוף.
איך מעבירים את המסר?

כל זה והרבה יותר, נמצא בהגדה. אבל, מבחינת הילדים, ההגדה היא
לא יותר מאשר טקסט ארוך ומייגע, שרובו כלל לא מובן. המטרה שלנו
כהורים, יחד עם קריאת ההגדה ככתבה וכלשונה, לקשט לתבל ולהטעים
את הלילה, עד שהמסר יהיה מובן לכל אחד מן הנוכחים - כל אחד
כפי יכולתו וכפי תפישתו.

ראשית חייבים להתכונן! כמה זמן מראש עורכים חזרות להצגת סוף
השנה בבית הספר? גם עבור ההצגה הזאת מוכרחים להשקיע זמן -
ובתחילה - לנסות ולהבין בעצמנו, מה מספרת ההגדה. גם כשהבית
מוצף במי סבון ואקונומיקה, צריך למצוא את הזמן ללימוד מעמיק יותר
ולחיפוש אחר סיפורים, משלים ורעיונות מתאימים.

מקומם של הילדים, בליל הסדר עצמו, הוא ליד האב.
האורחים יאלצו להסתפק במקום מרוחק יותר.

במהלך ליל הסדר מתאמצים מאוד לשמור על ערנותם של הילדים.
עושים כל מיני שינויים ופרובוקציות על מנת לעורר אותם לשאול שאלות
(וכמובן מתגמלים אותם בפרסים), "מתרגמים" רעיונות מן ההגדה לשפתם,
עורכים משחקים והצגות, מנסים להמחיש מה שאפשר, נותנים להם לקרוא בקול...
והעיקר - לא שוכחים שמטרת הערב, כפי שהגדיר אותה הקב"ה היא:
"והגדת לבנך ביום ההוא לאמור..." (שמות י"ג, ח) - העברת המסר לדור הבא!