+_+_ברכות הנהנין+_+_+ F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד



נאמר בגמרא (ברכות לה: )
כל הנהנה מן העולם הזה בלי ברכה, כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. שהרי מצינו בדוד המלך אומר בתהלים פרק כ"ד "לה' הארץ ומלואה" ואילו בפרק קט"ו אומר "והארץ נתן לבני אדם" , כיצד? משיבה הגמרא ואומרת כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה כלומר לפני ברכה שייכת הארץ ומלואה לה' וכל הנהנה ממנה הריהו נחשב כגוזל ואילו לאחר הברכה מעניק לו ה' את טוב הארץ ופירותיה, כי הברכה נחשבת כעין נטילת רשות מה' להנות מעולמות, ברכות אלו נקראות "ברכות הנהנין"
(הבית היהודי)

לוח ברכות נהנין :
http://www.shofar.net/site/ARDetile.asp?id=7948


ספר קצור שו"ע סימן נ - כללים בברכה ראשונה מכרכת הנהנין
סימן נ. כללים בברכה ראשונה מכרכת הנהנין, ובו ט"ז סעיפים:

(א) כתיב לה' הארץ ומלואה, שהכל הוא כמו הקדש. וכמו שאסור ליהנות מן ההקדש עד לאחר הפדיון, והנהנה מן ההקדש בלא פדיון מעל, כמו כן אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, והברכה היא הפדיון. והנהנה בלא ברכה כאילו מעל בקדשי ה' ית"ש. ואין שיעור לברכה ראשונה, שאפי' אוכל או שותה כל שהוא, חייב לברך ברכה ראשונה:

(ב) אף ע"פ שבדיעבד אם טעה ובירך שהכל על כל דבר אפילו על פת או על יין יצא (כדלקמן סימן נ"ו), לכתחלה אסור לעשות כן, אלא צריך ללמוד להבין אתה ברכה יברך על כל מין ומין. ואך בדבר שאי אפשר לברר מאיזה מין הוא, או שנסתפקו הפוסקים ואי אפשר להכריע, אז יוצאין בברכת שהכל. ואם הוא דבר שיכול לפטרו בתוך הסעודה, עדיף טפי:

(ג) הדבר שמברכין לאכלו או לשתותו או להריח בו או לעשות בו מצוה, צריך שיקח אותו קודם הברכה ביד ימינו ויכוין איזה ברכה הוא צריך לברך עליו, כדי שכשיזכיר את השם שהוא עיקר הברכה, ידע מה שיסיים ויברך. ואם לא אחזו כלל אלא שהיה לפניו כשבירך עליו, יצא. אבל אם לא היה לפניו כלל כשבירך אלא שהביאו לו אחר כך, אף ע"פ שבשעת הברכה היתה דעתו עליו, לא יצא וצריך לברך שנית:

(ד) נטל בידו פרי לאכלו וברך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה, וכן אם בירך על כוס משקה ונשפך הכוס, אם יש לפניו עוד ממין זה וגם דעתו היתה לאכול או לשתות יותר ממה שלקח בידו, א"כ היתה הברכה גם על הנשאר ואינו צריך לברך שנית, אבל בסתם לא חלה הברכה רק על מה שהיה בידו וצריך לברך שנית. וכן אפילו אם היה דעתו לאכול או לשתות יותר אלא שלא היה לפניו בשעת הברכה והובא לו עתה, צריך לברך שנית, אפילו בענין שאם היה אוכל או שותה את הראשון לא היה צריך לברך על זה שהובא לו, הכא שאני:

(ה) צריך שלא יפסיק יותר מכדי דיבור בין הברכה לאכילה, ואפילו בשעת לעיסה אסור להפסיק עד שיבלע (דהא על הלעיסה אינו צריך ברכה כדלקמן ס"ז). ואם הפסיק בדיבור בין הברכה לאכילה שלא מענין האכילה, צריך לחזור ולברך. אבל אם שהה בשתיקה, א"צ לחזור ולברך. ושהייה שהיא לצורך האכילה, לא חשיב הפסק כלל. ולכן כשרוצה לאכול פרי גדול ולחתוך ממנו חתיכות, יברך כשהפרי שלם, משום דמצוה לברך על השלם, והשהייה לא הוי הפסק משום שהיא לצורך האכילה. אך כשרוצה לאכול אתה פרי ואין לו יותר ויש לחוש שמא פרי זו מתולע שאינו ראוי לאכילה, יפתחנו ויבדקנו קודם הברכה:

(ח) האוכל או שותה לרפואה, אם הוא דבר מוטעם ונהנה ממנו, מברך עליו לפניו ולאחריו ברכה הראויה לו, ואפילו הוא דבר איסור, כיון שהתורה התירה לו עתה, צריך הוא לברך עליו. ואם הוא דבר מר שאינו נהנה ממנו אינו מברך עליו. השותה ביצה חיה לצחצח קולו, אף שאינו נהנה מטעמו נהנה הוא ממזונו דמיזן אכל את העיזה הפזיזה ומברך עליו:

(ט) נכנס לו דבר בגרונו ושותה משקין או אוכל חתיכת פת לבלעו או שאר דבר שנהנה ממנו, צריך לברך עליו לפניו ולאחריו. אבל אם הוא שותה מים שלא לצמאו אלא כדי להבליע מה שנכנס לו בגרונו או לצורך אחר, לא יברך לפי שאין הנאה לאדם בשתיית המים אלא כשהוא שותה לצמאו:

(י) שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה, אם הוא דבר שאף אם יפליטו לא יהא נמאס, יפליטו לתוך ידו ויברך עליו. ולא יברך עליו בעודו בפיו משום דכתיב ימלא פי תהלתך. ואם הוא דבר שאם יפליטו יהא נמאס, כיון דאסור לאבד אוכלין, מסלקו בפיו לצד אחד ומברך עליו. ואם אירע לו כן במשקין שאי אפשר לו לסלקן לצד אחד, אזי אם יש לו עוד משקין, יפלוט אלו לאיבוד. ואם אין לו יותר והוא דחוק על זה המעט שבתוך פיו, בולען ויברך אח"כ ברכה ראשונה (דכיון דנזכר בעודו בפיו דומה קצת לעובר לעשייתו) אבל ברכה אחרונה לא יברך. אך אם הוא יין ושתה רביעית, יברך גם ברכה אחרונה:

(יא) היו לפניו שני מינים שברכותיהם שוות כגון אגוז ותפוח שיכול לברך על אחד ולפטור גם השני, חייב לעשות כן, ואסור לו לברך על אחד בכוונה שלא לפטור את השני כדי לברך גם עליו בפני עצמו, משום דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה, ויברך על היותר חשוב (כדלקמן סי' נ"ה) ונפטר השני אע"פ שלא היתה כוונתו לפטרו. אבל אם בירך על זה שאינו חשוב, אינו נפטר החשוב אלא א"כ היה דעתו לפטרו. אבל אם בירך בסתם צריך לחזור ולברך על החשוב, דאינו בדין שיפטור שאינו חשוב לחשוב דרך גררא:

(יב) אבל אם הם שני מינים כגון פרי העץ ופרי האדמה או דבר שברכתו שהכל, אע"ג דבדיעבד אם בירך על כולם שהכל או שבירך על פרי העץ בפה"א יצא, מ"מ לכתחילה אסור לעשות כן אלא יברך על כל אחד ואחד ברכה המיוחדת לו. וברכת בפה"ע קודמת (ע"ל סי' נ"ה ס"ד), ואפילו יש לפניו יין וענבים ורוצה לשתות יין קודם ומברך בפה"ג, אע"פ שאם הוא מתכוין לפטור בברכה זו גם הענבים יכול לפטרן, מ"מ לכתחלה לא יעשה כן אלא יכוין שלא לפטור את הענבים כדי לברך גם עליהם ברכה המתוקנת שהיא בפה"ע:

(יד) אם הלך לחוץ ואח"כ חוזר למקומו לגמור אכילתו, צריך לברך מחרש ברכה ראשונה. במה דברים אמורים, כשהוא אוכל לבדו או כשהוא אוכל עם אחרים וכולם שינו את מקומם. אבל אם אחד נשאר על מקומו, אזי גם אלו שהלכו כיון שדעתם לחזור לכאן אל זה שנשאר כאן ולגמור כאן אכילתן, לכן כשחוזרין ואוכלין או שותין אינן צריכין לברך מחדש, דכיון שנשאר כאן אחד לא נתבטלה הקביעות וכולם חוזרין לקביעותם ונחשב הכל כסעודה אחת:

(טו) בחדר אחד מפינה לפינה אע"פ שהחדר גדול מאוד לא הוי שינוי מקום:



ספר קצור שו"ע סימן נא - כללים בברכה אחרונה
סימן נא. כללים בברכה אחרונה, ובו ט"ו סעיפים:

(א) על פירות האילן חוץ משבעת המינים (כדלקמן סעיף ז') ועל כל פירות האדמה וירקות וכל דבר שאין גידולו מן הארץ, מברך לאחריהם בורא נפשות וכו' ואפילו אכל ושתה נפטר בברכה אחת:

(ב) ברכה אחרונה וכן ברכת המזון אין מברכין אלא א"כ אכל כשיעור דהיינו כזית, אבל על פחות מכשישור א"צ ברכה אחרונה. ועל משקין י"א דאינו חייב ברכה אחרונה אלא א"כ שתה רביעית, וי"א דגם על משקין אם שתה כזית חייב בברכה אחרונה. ולכן לצאת מידי ספיקא יש ליזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית או רביעית. ואין חילוק בין יי"ש לשאר משקין:

(ג) דבר שהוא כברייתו דהיינו אגוז אחד או שאר פרי ואפילו קטנית אחת, י"א אע"פ שאין בו כזית, מ"מ כיון שהוא פרי שלם מברכין אחריו ברכה אחרונה, ויש חולקין. ולכן לצאת מידי ספק אין לאבול פחות מכזית. ואם נתחלק הדבר קודם האכילה, בטל ממנו חשיבותיה ולכו"ע אין מברכין עליו ברכה אחרונה בפחות מכזית:

(ד) כל האוכלין מצטרפין לכזית. ואם אכל כחצי זית מדבר שמברכין אחריו בורא נפשות רבות וכחצי זית מדבר שמברכין עליו ברכה מעין שלש, או אפילו כחצי זית פת, מברך לאחריהן בורא נפשות. ונ"ל דה"ה אם אכל כחצי זית מפירות שמברכין לאחריהן על העץ וכחצי זית ממין שמברכין לאחריו על המחיה או כחצי זית פת (דהשתא אין כאן שום מין שברכה אחרונה שלו בנ"ר מ"מ) מברך לאחריהן בורא נפשות (עי' מחה"ש סימן ר"י סק"א). ואם אכל כחצי זית ממין שמברכין לאחריו על המחיה וכחצי זית פת, מברך לאחריהן על המחיה. ושתיה עם אכילה אין מצטרפין:

(ה) אכל כחצי זית ושהה וחזר ואכל כחצי זית, אם מתחלת האכילה הראשונה עד סוף האכילה לא היה זמן יותר כי אם כרי אכילת פרס, מצטרפים שתי האכילות ומברך ברכה אחרונה, אבל אם שהה יותר, אין מצטרפין. ובשתיה אפילו שהה פחות מזה אין מצטרפין:

(ו) שתה משקה חמה במעט מעט (כגון תה, קפה), כיון שאינו שותה בפעם אחת כשיעור, אע"פ שדרך שתייתה בכך, מ"מ אין מצטרפין ואינו מברך ברכה אחרונה:

(ז) בשבעה מינים נשתבחה א"י דכתיב ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, ובתר הכי כתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' ואכלת ושבעת וברכת וגו', וכיון שבלחם מבואר בתורה ואכלת ושבעת וברכת, לכן על הלחם מחמשת מיני דגן שהן חטה ושעורה המפורשין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון שהם ג"כ נכללין בחטה ושעורה מברכין אחריו בהמ"ז שהן שלש ברכות שלמות וגם ברכת הטוב והמטיב (שנתקנה אח"כ ביבנה). אבל כל שאינו לחם גמור אלא מיני עייייייזות מאלו חמשת מיני דגן, וכן על הגפן דהיינו יין, וגם ענבים בין לחים בין יבשים בין גדולים בין קטנים, ותאנים ורמונים וזיתים ותמרים שהם דבש האמור בתורה לפי שמהם זב הדבש, על כל אלו מברכין ברכה אחרונה ברכה אחת מעין שלש שהיא כוללת בקיצור השלש ברכות וגם הטוב והמטיב שבברכת המזון:

(ח) בברכה מעין שלש שלאחר מיני עייייייזות פותח על המחיה ועל הכלכלה, וחותם ונודה לך על הארץ ועל המחיה ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה. ועל היין פותח על הגפן ועל פרי הגפן, וחותם על הארץ ועל פרי הגפן ברוך אתה ה' על הארץ ועל פרי הגפן. ועל הפירות פותח על העץ ועל פרי העץ, וחותם על הארץ ועל הפירות ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפירות (ובא"י - או אפילו בחו"ל - אם אכל מפירות א"י אומר על הארץ ועל פירותיה). אכל מיני עייייייזות וגם שתה יין, כולל שניהם בברכה אחת. וכן פירות ויין ואפילו ענבים ויין, פירות ומיני עייייייזות, או אפילו מיני עייייייזות ויין ופירות, כולל שלשתם ויקדים על המחיה ואח"כ על הגפן ואח"כ על העץ. וכשכולל על המחיה עם שאר מין, לא יאמר בחתימה ועל הכלכלה אלא יאמר ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן, או על המחיה ועל הפירות, או על המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות. וכבר נדפס הנוסחא בסידורים, וצריך כל איש ישראל להיות בקי בברכה זו בעל פה:

(ט) בשבת ויום טוב וראש חדש מזכירין בה מענינא דיומא. ואם שכח ולא הזכיר אין מחזירין אותו:

(י) יש להחמיר בברכה זו כמו בברכת המזון בדברים שנזכרו בסימן מ"ד סעיף ו':

(יב) אכל פירות שברכה אחרונה שלהם ברכה מעין ג' וגם פירות העץ שברכה אחרונה שלהן הוא בורא נפשות, מברך ברכה מעין שלש. וכיון שהוא מזכיר בהם פרי העץ נפטרים בזה כל פרי העץ שאכל. אבל אם נתחייב ברכת בורא נפשות על מין אחר, אינו נפטר בברכה מעין שלש, ויברך תחלה ברכת מעין שלש ואח"כ בורא נפשות:

(יג) לכתחלה אסור לאדם לצאת ממקומו או לעסוק באיזה דבר עד שיברך ברכה אחרונה, שמא ישכח מלברך. ובדיעבד כשיצא ממקומו, אם הוא צריך לברך בורא נפשות יכול לברך במקום שהוא שם. אבל אם צריך לברך מעץ שלש, צריך שיחזור למקומו כמו בברכת המזון לעיל סימן מ"ד ס"ט:

(יד) אכל ושתה ולא בירך מיד ברכה אחרונה, יכול לברך עד שעת עיכול, דהיינו כל זמן שאינו תאב לאכול פירות, ולאחר שתיה כל זמן שאינו צמא. ולאחר זמנים אלו אינו יכול לברך עוד. ומי שאינו בקי לשער, ראוי לו כשנזכר שלא בירך ברכה אחרונה, יברך על מין ממין שאכל ויאכל ויברך ברכה אחרונה לפטור גם את הראשון:


אתר שיעזור לנו

http://www.daat.ac.il/daat/multi/bracho ... Page_v.htm

מדיני ברכות הנהנין

http://temani.net/http/mnagim/halacot/text/6.htm