פרשת האזינו + זמני שבת F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

בס"ד

השבת בע"ה נקרא את פרשת האזינו.

פרשתנו, כוללת את השירה, שאותה נצטווה משה להעלות על הכתב וללמדה: "את בני ישראל שימה בפיהם". שירה זו עוסקת תחילה בסקירת התנהגות בני ישראל מרגע צאתם מארץ מצרים ועד התנחלותם בארץ. לאחר מכן – בתפנית השלילית שחלה בהתנהגות זו: "וישמן ישורון ויבעט, שמנת, עבית כשית, ויטוש ה' עשהו וינבל צור ישעותו...צור ילדך תשי ותשכח א-ל מחוללך", ובהמשך – בתיאור השואה הנוראה שתבוא על העם כתוצאה מהסתר פני ה' ממנו וכתגובה על חטאיו. סופה של השירה מבשר, כי הקב"ה – אף שרצה להשבית "מאנוש זיכרם" – יחוס על עמו, על בניו ובנותיו, ולאחר שיווכח באזלת ידם ויראה, כי "אפס עצור ועזוב" – הוא יושיעם, יכה את הגוי שהצר לישראל, ינקום את את דם בניו ויכפר על "אדמתו בעמו".

שירת התוכחה נאמרת כשירת פרידה של משה רבנו מבני ישראל ובתוך דברי שירה זו מטיף להם מוסר ומוכיחם על מעשיהם הרעים, ומזהירם מפני פורענויות שיבואו עליהם אם יכנסו לארץ הקדושה ולא ילכו בדרך התורה והמצוות, אולם מיידע אותם שלמרות העונש הצפוי הקב"ה פועל במידת הרחמים והחסד, מרחם על עמו ומציל אותו משונאיו.

משה רבנו פונה אל השמים והארץ שיהיו עדים לדבריו: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". האם אין כאן יומרה מצד בשר ודם לצוות על השמים ועל הארץ?! משה רבינו ממשיך ואומר: "כי שם ה' אקרא, הבו גודל לאלוקינו" - תנו עוז וגדולה לה' אלוקינו. אין הוא דורש זאת לעצמו ואין הוא מצווה על השמים ועל הארץ לכבודו העצמי, אלא לכבוד שמים. כשעושים זאת לשם שמים אפשר לרתום את כל הבריאה כולה, כולם מחוייבים בכבוד שמים.

למה אם כן משה רבנו פונה אל השמים ומעמידם כעדים?

אומר רש"י: משה רבנו מתרה בעם ישראל, ואתם השמים והארץ תהיו עדים שכך אמרתי להם, כי אני בשר ודם חולף ואתם – השמים והארץ - נשארים לעָד, ושלא יאמרו ישראל לאחר מיתתי לא קיבלנו עלינו הברית, כי אתם השמים והארץ עדים קיימים לעד ולעולמים, שאם יזכו ישראל יבואו העדים ויתנו שכרם – הגפן תיתן פריה והארץ תיתן יבולה והשמים יתנו טל. אך אם יתחייבו - תהיה בהם יד העדים תחילה: "ועצר את השמים והאדמה לא תתן את יבולה".

השמים והארץ הן שתי מערכות שונות. הארץ – מייצגת את הצד החומרי הטבע וחוקיו, לעומת השמים – המייצגים את הצד הרוחני השמיימי של אמונה וקדושה המתעלה מעל מערכת הארץ והחומר. בני אדם נוהגים להפריד בין החומר לרוח בין השמים והארץ, אך כאן יש חיבור בין השמים לארץ, מה שלמעלה מהאדם ומה שמתחת האדם מתחבר ומקבל ציווי על ידי: "אמרי פי" שציווה משה רבינו להיות עדים - הופך להיות עדות בחומר וברוח.

דוגמא לאמירת תוכחה

בפרשה זו עם ישראל מקבל תוכחה הנאמרת כשירה, שתפקידה לעדן ולהמתיק את התוכחה. קל יותר לקבל דברי תוכחה הנאמרים בדרכים עדינות הפונות אל הלב ולא בצורה ישירה ובוטה. דוגמא לכך "יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי" – דברי הקב"ה נמשלים למשהו מתוק ולמים המצמיחים תענוגות שונים – ראו כמה אני רוצה להשפיע ולתת לכם, אתם עם ישראל צריכים לקיים את: "הבו גודל לאלוקים" – תנו לקב"ה אהבה עוז וגדולה, אל תנהגו בטיפשות ובחלישות הדעת, ה' האוהב את עם ישראל ועושה איתם אינסוף טובות למרות מעשיהם, ולמרות ההליכה אחר תאוות הלב והכסילות, ממשיך לאהוב את עמו באהבה אינסופית.

מכאן אנו מבינים שכל המטיף מוסר לחברו ובאוזני הקהל, ידע לעשות זאת כראוי ולהשמיע דבריו בנחת ובלשון רכה ונעימה, דברים שיובאו בנועם לאוזני המקשיב שיקבל ויפנים את התוכחה. דברי תוכחה הנאמרים בזעם, בתקיפות ובצורה בוטה שלפעמים פוגעת, רק יחטיאו את הרבים ואת המטרה שלשמם הם נאמרו. משה רבנו פונה לעם ישראל בדברי תוכחה שהם מעין תפילה, דברים שלא ישובו ריקם, אלא יניבו פירות בלב עם ישראל שהתכנסו לשמוע דבריו, כמו שהטל והגשם מרווים את האדמה ומצמיחים פירות לכל הבריות.

"כשעירים עלי דשא וכרביבים על עשב" – דברי תורה מעלים את הלומדי ומגדלים אותם, אע"פ שלא תמיד רואים תוצאות בהתחלה ולא תמיד הם משפיעים ברגע ששומעים אותם, אך השפעתם חיובית ועתידים הם לפעול במהלך חיינו. ומפרש רש"י: מה הרוחות הללו (רוחות סערה) מחזיקים את העשבים ומגדלים אותם, כך הם דברי תורה המגדלים את האדם.

שבת שלום

לעילוי נשמת רבינו ועטרת ראשנו הגר"ע יוסף בן ג'ורג'יה זצוק"ל

לעילוי נשמת ילדינו היקרים:

יעקב נפתלי בן רחל הי"ד

גילעד מיכאל בן בת גלים הי"ד

ואייל בן איריס תשורה הי"ד

לעילוי נשמת הלל רודיך

לעילוי נשמת סיון בת שבע מזרחי


ולרפואת רומן בן אלה

ונצחיה בת שמחה

ציון בן מרגלית

ורד בת שמחה פרץ

וכל שאר חולי עמו ישראל !


זמני השבת:
http://www.yeshiva.org.il/calendar