| שוד הדאבל | סיפור הדאבל שהיה אמור להיות של הפועל פ"ת F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

עמוד ראשי

חדשות המוסיקה

מילים לשירים

עמוד ראשי » פורומים - דיון, פנאי, תמיכה והעשרת חווית המשתמש » פורום ספורט

הינך צופה בנושא » | שוד הדאבל | סיפור הדאבל שהיה אמור להיות של הפועל פ"ת

עמוד 1 מתוך 2 [ 16 הודעות ]

עבור לעמוד 1, 2 הבא

| שוד הדאבל | סיפור הדאבל שהיה אמור להיות של הפועל פ"ת

מחבר

הודעה

-בן של מלך-

נושא ההודעה: | שוד הדאבל | סיפור הדאבל שהיה אמור להיות של הפועל פ"ת

פורסם: 16 אפריל 2006, 11:28

נושם ותיק

הצטרף: 27 אפריל 2005, 16:32
הודעות: 20140
לייקים: 10 אוהבים
פידבקים: 0 (0%)

אוהדי הפועל פתח תקוה, שחקניה, עסקניה וחברי ההנהלה שלה - איש מהם לא ישכח לעולם את יום רביעי, 4 ביוני 1991. הנשיא חיים הרצוג ז"ל ביציע הכבוד באיצטדיון רמת גן, ועל דוכן מיוחד המתין לו, נוצץ וחגיגי, גביע המדינה בכדורגל. העובדה שבסיומו של הערב הקיצי היו אלה דווקא שחקני היריבה, מכבי חיפה, שטיפסו על מדרגות האיצטדיון הלאומי כדי לקבל מכבוד הנשיא את התואר הנכסף, היתה עניין שולי לחלוטין לגבי כל מי שקשור להפועל.
השופט באותו הגמר, עובדיה בן יצחק, הפך באחת ל"המן", לפחות בעיני האוהדים.כרטיס אדום ששלף בן יצחק לעברו של גיא גת אחרי עבירה על הכישרון העולה דאז,אייל ברקוביץ', בן 19, היווה פתח לאירועים שהמעורבים בעניין מתקשים להתגבר עליהם גם כיום. מצלמות הערוץ הראשון התמקדו באברהם גרנט, המאמן הכי שקט ומנומס בכדורגל הישראלי עד אותו ערב, זועק שוב ושוב את המשפט הבלתי נשכח:"עובדיה, יא בן זונה עובדיה!"; גברי לוי וגדעון מרקוס הפעילו לחץ פיסי לא מתון על גרנט, כדי למנוע ממנו לעשות שפטים בשופט; ראש העירייה דאז, גיורא לב, עזב את יציע הכבוד לפני הסיום, והשחקנים שקלו להחרים את טקס הענקת הגביע והמדליות.

כדי להבין באיזו נקודה על ציר הזמן נמצאה הפועל פתח תקוה באותו ערב, חשוב להדגיש שרק ארבעה ימים קודם לכן, במשחק העונה מול אותה מכבי חיפה במסגרת המחזור השביעי של הפלייאוף העליון, פסל השופט חיים ליפקוביץ' בטענת נבדל שני שערים של יוסי שושני. הטלוויזיה הוכיחה שלפחות אחד מהם היה חוקי לחלוטין, ובכך קטנו משמעותית סיכוייה של הקבוצה הגדולה של ניר לוין, מני בסון, בני קוזושווילי, איתן בודניוק וקרלוס אולראן לזכות באליפות. המשחק הסתיים בתיקו אפס, והירוקים של שלמה שרף, עם שלישיית הקישור האגדית, עטר-בנין-ברקוביץ', שמרו על פער ארבע הנקודות בפסגה כשנותרו שלושה מחזורים לסיום בדרך לאליפות רביעית בשבע שנים. קוזו, כיום עוזר מאמן הפועל פתח תקוה, שבישל לשושני את אותו שער פסול, סיפר השבוע שבשנה שעברה פגש בליפקוביץ' במהלך משחק קט-רגל, והאחרון הודה בפניו שהשער היה חוק .לכן, לא קשה להבין עם איזה מטען הגיעה הפועל פתח תקוה לגמר הגביע. תחושות של רדיפה וקיפוח התנקזו לערב אחד ומיוחד, שאמור היה להביא למועדון הכחול תואר ראשון לאחר כמעט 30 שנה של סבל. ערב יום הכיפורים וברוח ימי הסליחות, מביא עיתון "מה בפתח" את סיפורו של היום ההוא, ללא ספק אחד העגומים בהיסטוריה הפועל פתח-תקוה.

איפה האוטובוס?

ההיערכות למשחק הגמר, בהשפעת הטראומה מהשבת שקדמה לו, לבשה אופי צבאי. היו"ר, גברי לוי, שיכן את השחקנים במלון דן אכדיה בהרצליה, ובמשך שלושה ימים, יחד עם גרנט ועם המנהל עמנואל אופיר ז"ל, הרביץ בחבר'ה ציונות.ביום שלישי בערב, אחרי אסיפת קבוצה משולהבת ומתלהמת כמו בכינוס מרכז ליכוד, הלכו השחקנים לישון והתעוררו בשעה מוקדמת, כמו קפיץ מתוח המאיים להשתחרר. אצל אחד הגיבורים בעל כורחם של אותו הערב, אברהם גרנט, השתחרר הקפיץ מוקדם מהצפוי. האוטובוס שאמור היה לקחת את הקבוצה מהמלון לאיצטדיון בושש להגיע,והלחץ החל לתת אותותיו על פני חברי ההנהלה, ובעיקר על פניו של המאמן, שהאדים מכעס. שחקנים עימם שוחחנו השבוע, שהכירו אותו שנים קודם לכן, סיפרו שעד אותו אחר צהריים מעולם לא ראו אותו מגיב בצורה שכזאת. בשלב זה נכנסת המיתולוגיה לגוף הסיפור. לפי שמועה עקשנית, שגובתה בזמנו על ידי מקורב להנהלה, הודיע גרנט כי הוא מתפטר על רקע המחדל והחל לעשות דרכו לעבר מגרש החנייה כדי להיכנס לרכבו הפרטי ולנסוע הביתה. "להד"ם", פסק השבוע גברי לוי, "אברם אמנם התחיל להילחץ ולהתעצבן, אבל כל אחד במצבו היה מתנהג כך. הוא לא איים להתפטר". גם מני בסון מחזק את דברי גברי: "אברם התעצבן נורא. לא נעים לחכות לאוטובוס לפני גמר גביע, אבל אני לא זוכר שהוא רצה להתפטר".

סיפורי המנהרה

האוטבוס הגיע בסופו של דבר, והשחקנים התייצבו באיצטדיון רמת גן באיחור לא אופנתי. המשחק עמד להתחיל, השחקנים ניצבו במנהרה כשהשופטים בראשם, וגם מהשלב הזה הגרסאות שונות. גרנט סיפר כבר באותו ערב שבן יצחק אמר לו, "שמתי עין על מספר 15 שלך", הלא הוא גת בכבודו ובעצמו."לא היתה שום שיחה ביני לבין גרנט לפני המשחק", אמר השבוע השופט בדימוס, בן יצחק, "אני בכלל מכיר את גיא גת? הכל סיפורים, האמן לי. מה, אני הולך לסמן מטרה ואז להוריד אותה? ונניח שסימנתי, אני אשם שהוא ביצע עבירה חמורה?". אחרי כל ההקדמה הזאת, שהיתה או לא היתה, התייצבו השחקנים על הדשא, זימרו את "התקווה" בקולי קולות והתחילו לשחק כדורגל. וכמו כרוניקה של כרטיס אדום ידוע מראש, יותר מ-70 מטרים משערו של רפי כהן, גלש גת לרגליים של ברקוביץ' וראה את הכרטיס מונף לעברו. 17 אלף צופים באיצטדיון ועוד מאות אלפים בטלוויזיה נשארו בהלם.

גיבור הפרשה אינו שוכח את האירוע גם היום. 13 שנה חלפו מאז והוא עדיין נתקל ברחוב באנשים שהדבר היחיד שיש להם לומר לו זה שלא הגיע לו אדום. "היה פאול, אני מודה", אמר גת השבוע, "אבל ההחלטה של בן יצחק היתה שגויה. במקרה הטוב המדובר היה בשופט לא נבון. המטרה שלו היתה לגנוב את ההצגה. אחרי ההרחקה שלי נעשו עבירות שנחשבות טבח לעומת הפאול שלי, אבל הוא לא הוציא עליהן אפילו צהוב".

"אחרי שראיתי את הווידאו עשרות פעמים, וגם משיחות עם גיא, אני אומר לך בוודאות שהעבירה לא היתה שווה אדום", הסביר השבוע ניר לוין, "שנייה לפני המגע הזיז גיא את הרגל כדי לא לפגוע באייל. ברקוביץ' גם ידוע בזה שהוא מתחמק מעבירות בצורה מושלמת, וזה מה שהוא עשה. אני בטוח שצהוב היה מספיק".בן יצחק, כך נראה, עדיין משוכנע בצדקתו: "אני חושב שהקדמתי את זמני. היום כל שופט ישלוף על זה אדום ללא היסוס בכלל, ואני הקפדתי על הדברים האלה כבר אז. מי שמשחק נוקשה אין לו מקום בכדורגל. אנשים לא רוצים לראות את הווירטואוזים המעטים חוטפים עבירות שמסכנות להם את הקריירה".באופן מפתיע, יש עוד מישהו שבמבט לאחור מסכים עם בן יצחק. "אם אנחנו רוצים להיות כנים, אני חושב שעובדיה צדק", מודה גברי לוי, "זה היה פאול של אדום,

ואם הוא לא היה שולף, המשחק היה יוצא משליטה".

אברם משתולל

ספק אם את הדברים הללו אמר גברי לגרנט באותו הרגע. בואו נחזור רגע לתחושתו של מי שעתיד להיות מאמן הנבחרת הלאומית כמעט עשור אחר כך: כמה ימים קודם לכן לקחו לו אליפות, כמה שעות קודם לכן הוא כמעט איחר לגמר הגביע הראשון שלו בגלל נהג אוטובוס, השופט (לדבריו) מסתלבט עליו במנהרה - ופתאום מוציאים לשחקן שלו אדום בגלל אחת העבירות הכי מיותרות בהיסטוריה של המשחק. גרנט דהר לתוך המגרש כאחוז תזזית. השחקנים שלו, שרק לפני כמה שעות, במדרגות של המלון, קיבלו "טעימה" מהעצבים הרופפים שלו, הצליחו לעצור אותו מטרים ספורים מבן יצחק (לוין: "צעקתי לו, 'אברם תירגע, תירגע!'"), ולא האמינו למראה עיניהם ומשמע אוזניהם. "הכרתי את אברם שנים קודם לכן", מספר בסון,ששיחק אצלו גם בקבוצת הנוער, "ואף פעם לא ראיתי אותו משתולל ככה. זה יצר כאוס מוחלט. מבחינתי, היתה על הדשא אווירה של סוף העולם. פשוט ככה".את מטר הקללות שלו לעבר השופט ליווה גרנט בכוריאגרפיה שלא היתה מביישת אפילו את היו"ר הרקדן שלו, שמיהר לרדת למגרש לנסות לסדר את העניינים, והניא את בן יצחק מהחלטתו להרחיק את גרנט.

"גברי ממש התחנן אליי שלא ארחיק את גרנט כדי שהוא לא יפוצץ לגמרי את המשחק", משחזר בן יצחק, "כבר קראתי לשוטרים, אבל בסוף התחשבתי בגברי. גרנט היה בטירוף עליי בגלל המשחק של ליפקוביץ', אבל זו לא הבעיה שלי, נכון?".

נשיא או כבוד

אחרי השריקה לסיום לפני טקס הענקת הגביע, התפתחה על המגרש מיני דרמה נוספת. השחקנים וחברי ההנהלה של הפועל פתח תקוה התכנסו על הדשא ודנו באפשרות להחרים את הטקס. גם נטישתו של ראש העירייה, לב, את האיצטדיון,לעיני נשיא המדינה ושאר המכובדים, כמו נתנה גושפנקא לשאר הפתח תקואים לעזוב(כעבור כמה ימים כתב לב מכתב התנצלות להרצוג ז"ל, אך מעולם לא שלח אותו. את המכתב ניתן למצוא באתר האוהדים 4everblue). לבסוף, בעידודם של גברי וניר לוין עלו השחקנים ליציע ולחצו את ידו של הנשיא.

כנחמת עניים, מתרוצצת בין אוהדי הפועל פתח תקוה אגדה על דרך הייסורים שעבר בן יצחק במעלה המדרגות של איצטדיון רמת גן, שם "צ'ופר" בבעיטה הגונה באחוריו לעיני כל, מרגלו האימתנית של אחד האוהדים הידועים של הקבוצה.המהדרין מספרים גם על יריקה שהוסיף אחד מחברי ההנהלה, אבל את זה אפילו בן יצחק מכחיש.

_________________
אבִינֹוּ מֹורֵנֹוּ מֶלֶך מְלַכֵי הָמְלַכִים אָנַחְנֹּו אֹוהַבִים אֹותְךָ
אני מאמין , אני מאמין , באמונה שלמה - בביאת המשיח!!!

חזור למעלה

עמוד ראשי » פורומים - דיון, פנאי, תמיכה והעשרת חווית המשתמש » פורום ספורט

עמוד 1 מתוך 2 [ 16 הודעות ]

עבור לעמוד 1, 2 הבא

עבור ל:

| שוד הדאבל | סיפור הדאבל שהיה אמור להיות של הפועל פ"ת

היכל התהילה | דירוגים | הצוות

Powered By PHPBB Copyright Noshmim Mizrahit 2003-2011 © All right reserved
שיווק הפרסומות באתר זה מופעל על ידי @.מ.י - שירותי מדיה וסליקה באינטרנט
רוצה לפרסם באתר זה? שלח אלינו מייל לקבלת הצעה משתלמת במיוחד