האיש ששיגע את פרננדז F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

אלפי מילים ומאות תאוריות הופרחו בשבוע האחרון על הקהל של בית"ר ירושלים בעקבות ההודעה של לואיס פרננדז כי הוא עוזב את הקבוצה בגלל יחס האוהדים. מה לא אמרו על שוכני היציעים בטדי? שהם רעים, טובים, הרסנים, בוגדניים, תומכים, מזיקים- הכל מכול. "הקהל הבית"רי", כמו שאוהב לקרוא לו מאיר אינשטיין, הפך בעקבות פרשת פרננדז לגוף אחד.
אבל מאחורי הגוף הזה יש, כידוע, המון פרצופים,ובשבת האחרונה היה זה מישל אצייג-פולט, אוהד בית"ר (35) מפתח תקוה, הבולט מכולם. הוא זה שנעמד מאחורי הספסל של פרננדז והקניט אותו בצרפתית עד שזה יצא מדעתו והשליך עליו את הסוכריה המפורסמת. "אני הייתי זה שהרתיח את הדם שלו והביא אותו לרגע זה", הוא משחזר. "ברגע שהוא הסתובב אל היציע והתקרב לאוהדים, צעקתי לו בצרפתית, 'לואיס, תראה להם איך זה בשכונות, יא מסריח'. הוא חשב שזה בא ממול והחליט ללכת עם הסוכריה עד הסוף"

[align=center]לא ראוי לסן ז'רמן[/align]
פולט עלה לישראל מצרפת בגיל חמש. ב-1976, זמן קצר אחרי שנחת בארץ לקח אותו אביו לגמר הגביע המפורסם של בית"ר נגד מכבי תל אביב, משחק שלדבריו שינה את חייו."אני לא יכול לחשוב איזה חיים היו לי בלי בית"ר", הוא אומר."באופן יחסי היינו משפחה די בודדת בארץ, ובית"ר מילאה הרבה דברים שהיו חסרים לי, לחיוב ולשלילה. השמחה בהצלחות והבכי בהפסדים גרמו לי להרגיש חי, וזה מה שהיה חשוב לי, לעומת אבא שלי, שהיה בודד בארץ ומסכןכאן וסתם העביר את החיים".
פולט הצעיר שיחק חמש שנים במחלקות הילדים והנוער של מכבי פ"ת, ועם השנים, הוא מספר. "נכנסה בי האהבה לכדורגל בכל הרמות - אירופה, ליגה לאומית, לצפות בילדים ונוער. ממש הפכתי לחולה כדורגל, והאהדה לבית"ר היא מעל הכול".
מהיום שנפתח איצטדיון טדי פולט כמעט לא הפסיד משחק ביתי. כמעט 15 שנה הוא ישב באופן קבוע בחלק התחתון של היציע המזרחי, עד שיום אחד במהלך העונה הנוכחית הוא החליט להחליף מקום, לשנות יציע. פולט מסביר: "אמנם עליתי לארץ בגיל חמש, אך את השנאה לעם הצרפתי אני מרגיש עד היום. כילד יהודי שגדל בפריז, הם פשוט שתו לי ולהורים שלי את הדם. מדובר בעם שונא זרים, שרמת ההתנשאות והזלזול שלהם באחר חוצה כל גבול של טעם טוב. יש לי עדיין קרובי משפחה שחיים בפריז, והם לא מפסיקים לומר לי כמה שהצרפתים הם אנשים רעים - כאנטישמים בכלל וכבני אדם בפרט. בדרך כלל אני לא עושה הכללות, אך במקרה הזה מדובר על הרוב".
ומבחינתך פרננדז הוא חלק מהעניין
"איכשהו, עם כל השנאה, אני אוהד של פריז סן ז'רמן. כאחד כזה לא יכולתי לזלזל באחד כמו פרננדז בלי לתת לו צ'אנס. אבל כשהוא הגיע, הספיק לי לראות את המבט שלו כדי להבין שהוא לא סופר אותנו. הוא המציא לעצמו את תפקיד המנג'ר כדי לעשות על ארקדי גאידמק קופה. מי שמכיר את המבט של פרננדז בעיניים, ידע שבית"ר קטנה עליו. ואם כל זה לא הספיק, הוא ראה מאמן מצליח עם המון נוכחות, כמו טון קאנן, ופשוט לא היה יכול לסבול את זה, בדיוק כמו שעשה לרונלדיניו,. כאן מבחינתי תם הזמן הקצר שנתתי לו, והבנתי שאני לא מתכוון לעשות לו חיים קלים.
"חברים אוהדי בית"ר הצליחו לשכנע אותי לשמור על שקט בתחילת דרכו של פרננדז ולא לפגוע בבית"ר, אך כעבור כמה שבועות הבנתי באופן סופי שההישארות של פרננדז היא הפגיעה הגדולה ביותר בבית"ר, ואני לא אתן לו להישאר כאן. כל התבטאות מתנשאת או מזלזלת שלו בתקשורת הוציאה אותי מדעתי, עד שבמשחק נגד מכבי פתח תקוה לפני חודש וחצי, החלטתי שאני עובר ליציע המערבי ומתמקם מאחורי הספסל של פרננדז".
ומה עשית שם?
"עבדתי בשיטה קבועה: כשכל הקהל עצבני, אני עוקץ אותו בצרפתיתבקטנות, כמו "בפריז לא שוכחים את רונלדיניו, כאן לא ישכחו את עומרי אפק";"לא ראוי לסן ז'רמן";, שזה מה שאוהדי פ.ס.ז'. היו צועקים לו ; "אתה שקרן, פאביו קאפלו ומרצ'לו ליפי לא מכירים אותך", ועוד כל מיני הערות. לא האמנתי, אבל אחרי כמעט כל הערה שלי הוא עשה פרצוף, ולעיתים הוא גם היה מסתובב אלי בחצי מבט. ידעתי שהוא נאכל מבפנים על כל הערה , וזה עשה לי כל כך טוב. זה שהוא לקח ללב את ההערות שלי נתן לי את התחושה שאני יכול להוציא אותו מדעתו".
איך חשבת שזה יגמר?
"באופן עקרוני לא חשבתי שאני אעיף אותו מבית"ר, וגם לא תכננתי להקצין באופן מיוחד את ההערות שלי, אך הכל השתנה ביום שבו פרננדז הודיע שרק עוד חודשיים יחליט אם הוא נשאר בבית"ר. עד אותו רגע חשבתי שגאידמק לא רוצה אותו, אך ברגע ששמעתי את גאידמק וולדימיר שקלאר מודיעים שהם רוצים להחתים אותו אותו לעונה הבאה, ושהתגובה שלו הייתה שהוא יחליט בעוד חודשיים, הפתיל הקצר שלי יצא משליטה.הוא הגיע לקבוצה, ראה מאמן מצליח שהיה מוכן להשקיע את הדם בבית"ר וראה בה הזדמנות של פעם בחיים, מאמן שהקהל מטורף עליו ושיש לו כימיה מצוינת עם כולם, ומתוך קנאה להעיף אותוולקטוע את האוירה המדהימה שהייתה סביב בית"ר באותם ימים. כל זה כי לדעתו, 'כדי להצליח בשנים הבאות צריך לבנות את הקבוצה בצורה אחרת', והנה שלושה חודשים לאחר מכן, מתברר שהוא עדיין לא החליט אם הוא רוצה להישאר כאן בעונה הבאה, והוא רומז שהוא עשוי לעזוב,. זאת התנהגות צרפתית מקובלת. אם תספר לצרפתי את הסיפור הזה הוא לא יבין מה לא בסדר. גם פבריס פרננדז אותו דבר - מה, אתם לא רואים איך הוא לא שם על בית"ר? הוא בא לכאן להעביר עונה ולנסות לחזור לאירופה. לואיס ידע את זה מההתחלה, אך הוא החליט לסדר לו דקות משחק כדי שיחזור לכושר. במהלך המשחק נגד הפועל תל אביב צעקתי לפבריס:'תשחק חזק, תראה איך אתה משחק'. הוא הסתובב וענה לי:'תפגוש אותי אחרי המשחק ונראה איך אני משחק'. חיכתי לו כשיצא מהמגרש, אך הוא חייך אליי ואמר : 'מי אתה בכלל, חתיכת מסכן. אתם צריכים לומר תודה שיוצא לכם לראות כאן שחקנים כמוני'. מזכיר מישהו, לא?".

[align=center]שמחתי בשביל ההורים שלי[/align]

בשבוע שלפני המשחק נגד כפר סבא גיבש פןלט החלטה: "פרננדז אמר שהוא לא החליט אם להמשיך, ואני רציתי לגרום לו להחליט כמה שיותר מהר. הגעתי מוקדם למשחק והתיישבתי מאחורי הספסל מצד שמאל, במרחק של חמישה-שישה מטר מהאוהדים הקבועים במערבי, שמקללים אותו. מתישהו בתחילת המשחק הוא עשה תנועת ביטול לקהל, והיא גרמה לי לפתוח את הפה ולא לסגור אותו עד סיום המשחק: עברתי משלב ההערות לפרננדז המאמן לפרננדז האדם ולפרננדז הצרפתי. למען האמת, הוא לא התייחס כל כך להערות נגד צרפת, אלא רק להערות האישיות. קיללתי את העם הצרפתי ואת כל הסמלים שלהם, אך זה לא הזיז לו. ברגע שקיללתי אותו באופן אישי, הוא התפלץ. אני הייתי זה שהרתיח את הדם שלו והביא אותו לרגע הזה. ברגע שהוא הסתובב אל היציע והתקרב לאוהדים, צעקתי לו מהצד, 'פרננדז, תראה להם איך זה בשכונות, יא מסריח'. הוא חשב שזה בא ממול, והחליט ללכת עם הסוכריה עד הסוף. באותו רגע חייכתי, כי הבנתי שזו תחילת הסוף של פרננדז. כשהגעתי הביתה פתחתי את האינטרנט, ראיתי את הכותרת שלפיה הוא מודיע שיעזוב בתום העונה, והרגשתי שמחת ניצחון. בשבילי, בשביל ההורים שלי והמשפחה שלי בצרפת, בשביל אוהדי בית"ר ובשביל כלל אוהדי הכדורגל בארץ. לאדם כזה אין מקום בכדורגל הישראלי, ללא קשר לקישוריו המקצועיים".