אובדן סמליות מול התחדשות F2H הורדה ישירה מילים צלצול פלייבק רמיקס יוטיוב

ההתחדשות של בית"ר ירושלים בשנה האחרונה גרמה לכך ש"הסמלים" של בית"ר נדחקו לפינה- זה התחיל באלי אוחנה וכעת זהו אברהם לוי, אביטל מוטיל תוהה האם ה"סמלים" הם עדיין רלוונטיים לקבוצות כדורגל בישראל והאם ניתן לשרוד גם בלעדיהם?; מזל טוב לאיציק קורנפיין שחוגג היום יום הולדת 35!


בשנת 1936 כאשר הקבוצה שלנו נוסדה, אברהם לוי עדיין לא היה "סמל" בבית"ר. היום, לאחר 70 שנה בהן מתפקד מועדון בית"ר ירושלים כקבוצת כדורגל מן השורה, אברהם לוי תמיד ישאר, אפילו רק בזכרון, חלק בלתי נפרד מהקבוצה.
אברהם ניהל את מחלקת הנוער של הקבוצה עוד לפני שאוהדי בית"ר הצעירים מהיציע הצפוני נולדו.
הוא עלה בסולם הדרגות וביחד עם משה דדש ניהל את הקבוצה כשבשנות התשעים אף לקחו שלוש אליפויות.

לאחר שתי עונות מדהימות של אליפות התחילה מפולת בבית"ר והקבוצה נקלעה לחובות כבדים. היה זה גד זאבי שהגיע להציל את המצב, כיסה את החובות, ניהל את הקבוצה, אך לבסוף התייאש מרמת הקבוצה ומכר אותה למאיר פניג`ל, ששון שם טוב והאחים מאיר ושאול לוי.

כיום לאחר שארקדי גאידמק קנה את הקבוצה מידי פניג`ל לאחר שסיימה במקום הרביעי בהדרכתו של אלי אוחנה, השתנו הדברים. לרעה או לטובה? כנראה שלכל אחד מאיתנו תהיה תשובה שונה לשאלה זו.
מסתבר שנכנסנו לעידן חדש, בית"ר ירושלים החדשה. שינוי הסמל, המדים, המנהלים, השחקנים והתנהלות הקבוצה מראה לנו ניצוצות אירופאיות, אני לא רואה בשאיפות הללו שום דבר שלילי, להגיע לרמה אירפואית בעיניי זו שאיפה נכונה ומצויינת, שם רוב הדברים מתנהלים אחרת (אם כי גם שם לא חסרות פרשות ושחיתויות), השאלה היא, על מה הקבוצה צריכה לוותר בשביל להגיע לרמה של קבוצות כדורגל אירופאיות והאם ההקרבה שווה את זה.

לאחרונה הבנתי כי ה"סמלים" הם אינם דבר משמעותי לאף קבוצה, כנראה מספיק שלקבוצה שלנו יהיה מאזן מושלם במשחקי הליגה וכך לא ישמעו אף אוהד מתלונן על החלטות ההנהלה.
אוחנה, גיא עזורי, אברהם לוי - בסופו של דבר לכל אחד מהם יש מחליף, בדר"כ אימרה זאת מוציאה אותי משלוותי, אך הפעם אני נוטה להרגע כי אם באמת "לכל אחד יש מחליף", אנשים מסויימים בקבוצה בהחלט צריכים לשמור על עצמם.

קשה לי להאמין שהמחליף של לוי יעשה את אותה עבודה, באותה רמה, עם אותה השקעה, עם רמת ההקרבה והנכונות לעזור, את הידע שלו אף אחד לא יכול לקנות בכסף, את המיומנות שלו, את ההיכרות רבת השנים עם משרדי ההתאחדות והייצוג במשפטים השונים, את הדאגה האבהית לשחקנים, לעובדים, את השורשים אף אחד אף פעם לא יצליח לעקור. ואת זה אני מוצאת כנחמה לאברהם.
אלי אוחנה: (YNET)
"...עזבו את עניין הסמלים, אתם המצאתם את המילה הזו. אין סמלים. גם אותי הקהל אהב מאוד, אז מה עשו משהו כשעזבתי? לצערנו או לשמחתנו לכל אחד יש מחליף. גם לאברם יהיה מחליף, יהיה רק קשה להיכנס לנעלים הגדולות שלו..."
אותם אנשים שבמשך השנים הפכו ל"סמלים" בקבוצות השונות בליגות השונות מתחילים להעלם לא רק לקבוצה שלנו, אלא בכל הקבוצות.

כאשר הקפטנים גרשון, בנאדו וגפני עברו אלינו ואת דוד אמסלם מבקשים בני יהודה, כאשר דרור שמשון הפך למאמן הכושר שלנו וגיא עזורי מתפקד על קבוצת הנוער. זכר לסמל בקושי נשאר.
כנראה שבעידן החדש אליו נכנסנו, הפנים מסתכלות קדימה ואת ההיסטוריה משאירים לספר זכרון והאבסורד הוא שעל סגירת המעגל וכתיבת ספר ההיסטוריה הזה, יהיה אחראי מי אם לא אברהם לוי.

אז מה נשאר לנו בעצם?

איציק קורנפיין שמאז עונת 96/97 משחק בבית"ר, כרגע מייצג את בית"ר של פעם בקבוצה, הוא חתם בסוף העונה שעברה על חוזה לעוד שתי עונות ולפי הדברים נראה כי ימשיך בקבוצה גם בתום החוזה, אך מהצד המקצועי. אולי, מי יודע, ישכילו בהנהלת הקבוצה להשתמש בידע הרב ובאינטילגנציה ואף בתואר השני אותו מחזיק קורנפיין ובכך אולי אחד הסמלים האחרונים בהחלט של הקבוצה, ימשיך לייצג אותנו גם ללא חולצה מספר 1.

דוד אמסלם גם הוא בבית"ר זמן לא מבוטל, הוא התחיל את דרכו בקבוצה שלנו בעונת 95/96, נכון שבאמצע הדרך עשה דוד גיחה קטנה לאנגליה ולהפועל חיפה אך בסופו של דבר חזר אלינו ובהחלט אפשר להגדיר אותו כ"סמל" אף שלא גדל בקבוצה. בסוף העונה האחרונה חתם אמסלם לעונה נוספת כשבסופה כך נראה, יפרוש מחיי הכדורגל וכך, עוד סמל יסיים את דרכו בבית"ר. ראוי לאחל לנו ואף לו, שיסיים את הקריירה המפוארת שלו במועדון המפואר שלנו ולא אצל הכתומים מהשכונה.

דני גרעפס - האוהד הנצחי שהפך לחלק מהקבוצה, אחראי על עניין התחזוקה בבית וגן ועל הסדר במשחקי הבית ב"טדי", לי נראה, כי דווקא הוא, ישאר כאן לנצח. אולי היתרון שיש לו בשפות (6 שפות) שמאפשר לו לדבר עם פרננדז, ארדילס ושקלאר יחד, משאיר אותו מעורב חזק בענייני הקבוצה ואף נוכח על כר הדשא במשחקים. ואולי העובדה שהוא נמצא שם תמיד בהתנדבות מלאה, לא מאפשרת לאף אחד לפטר אותו.

הזמן הוא התשובה לכל השאלות שהעלתי כאן, ייתכן שמעברו של לוי לתפקיד אחר דווקא יפיק הצלחה מרובה ויהווה תפוקה טובה לקבוצה שלנו, מאידך ייתכן כי במשך הזמן בהדרגה מסויימת יוותרו הנהלת הקבוצה על שירותיו של לוי, ככה, בלי שנרגיש בכלל.

בפועל, למרות הבטחתו של שקלאר, אברהם כבר לא יושב על הספסל הבית"רי וכמו שסופר ע"י שלמה שרף ב"יציע המרכזי", הביזיון חגג כשהתברר שלאברהם לא הייתה הזמנה ליציע הכבוד במשחק מול הפועל כפ"ס, והראשון שקם לעזרתו הוא אלי אוחנה בכבודו ובעצמו אשר שלף לו מהכיס, שתי הזמנות. האם זה מצביע על מגמה מסויימת? אני לא יודעת, אבל צורת ההתנהלות הזו אינה מקובלת.
יכול להיות שמנהל חדש, צעיר, משכיל ונמרץ יותר יעשה את העבודה בצורה טובה ומקצועית. וייתכן כי גם לאחר זמן רב, כמו שאמר אוחנה, לא יצליח אף אחד אחר להכנס לנעליו הגדולות של לוי.

לסיכומו של עניין, הזמן לא עוצר ולכן גם בעוד 5-10 שנים, אם אברהם לוי וה"סמלים" הבודדים שנותרו לנו בקבוצה כבר לא יהיו חלק מהמועדון, תמיד ישארו בעיניי כחלק בלתי נפרד מבית"ר ירושלים. ואת זה אומרת אוהדת לא כל כך ותיקה, אז אם אני מרגישה כך אני מניחה כי האוהדים הוותיקים של הקבוצה תמיד ישאירו פינה לאנשי העבר של בית"ר ירושלים, גם אם בית"ר החדשה תמשיך בלעדיהם.

שתהיה לכולנו שנה של חיבור טוב, משחקים טובים, הרבה כדורים ברשתות, המון אהדה.
שתהיה שנה מלאת חוויות מתוקות, משחקים מותחים, תוצאות טובות, שנה ללא עבירות, שנת שמחה ואושר גם בהפסדים ובעיקר בנצחונות, שתהיה שנה רגועה בלי הרבה מעמסות.
שנהיה לראש (הטבלה) ולא לזנב.

הערה: מאמר זה הוא מאמר אישי ולא משקף במובן כלשהו את דעתם של מנהלי האתר.