את "המהפכה המזרחית" במוסיקה הישראלית בשנות ה-70 הובילו שתי להקות שפעלו במקביל: צלילי הכרם (של דקלון ובן מוש) וצלילי העוד של רמי דנוך ויהודה קיסר.
למרות הטענות על העתקה וחיקוי של השנייה מהראשונה, ולמרות שחלק גדול מהחומרים בוצעו על ידי שני ההרכבים בעיבודים די דומים (בעיקר בתחילת הדרך), ניתן היה לזהות הבדלים בין שני ההרכבים.
עיקר השוני ביניהם היה בכך שברוב אלבומיהם צלילי העוד נשמעו קרובים יותר לצליל הרוק, בעוד שצלילי הכרם שמרו על הזיקה העממית. זו אולי גם הסיבה שבזמן אמת, זכו דווקא צלילי העוד ליותר תשומת לב באמצעי התקשורת.